למה מתנגדים להעסקת מוגבלים?

בישראל חיים 800 אלף בעלי מוגבלויות שונות והם מהווים כ-10% מתוך אוכלוסייה של 8 מיליון אזרחי המדינה. ידוע לכולנו שבעלי המוגבלויות סובלים פעמיים – מהמוגבלות עצמה ומהפגיעות הכלכלית שפוגעת ביכולתם להשתכר כיאות. לא נכנס לפגיעות קשות ומעיקות רבות נוספות כמו: נגישות, טיפול רפואי או פסיכולוגי הולם, תרופות ועוד.

לאחרונה ההסתדרות ולשכת התאום של הארגונים הכלכליים חתמו על הסכם לפיו מעסיקים של 100 עובדים לפחות יתחייבו לקלוט עובדים בעלי מוגבלויות בהיקף של 3% מכוח האדם בחברה. צעד חיובי ואנושי ראשון כלפי אוכלוסייה שסבלה עשרות שנים מחוסר יחס תעסוקתי ממשלתי ועסקי. 3% הם כאמור רק חלק מהסובלים ממוגבלויות ואולם מדובר בהתחלה חיובית.

עם חתימת ההסכם שמענו את דברי המליצה השגרתיים במקומותינו מפיו של יו"ר לשכת התאום, צבי אורן – "המגזר העסקי תמיד חשב שעליו למלא תפקידים חברתיים בנוסף לכלכליים". אם המגזר תמיד חשב למה רק עכשיו נחתם ההסכם? לא נהייה קטנוניים העיקר שחתמו סוף סוף. אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, קרא בעת חתימת ההסכם גם לממשלה לקבוע ש-3% מהמועסקים במשרדיה ובחברות הממשלתיות יהיו אנשים עם מוגבלויות. בהסתדרות עצמה לא מועסקים כיום 3% מוגבלים אבל להטיף לממשלה אפשר בקלות כי הכל דיבורים.

בעוד ניסנקורן ואורן גאים בהסכם התעוררו בבנקים, ובחברות הביטוח ובלשכות המסחר והביעו התנגדות להסכם. ברור שלבנקים אין רצון להעסיק בעלי מוגבלויות בוודאי לא כנותני שירותים מול קהל. עם קצת מאמץ הבנקים יכולים למצוא תפקידים במערכת הבק-אופיס המשרדית. אבל הבנקים לא ממש רוצים להתאמץ, במיוחד בתקופה כשהם מפטרים עובדים במטרה להתייעל. אחת הטענות שהעלו המתנגדים הייתה שההסכם יחייב אותם לפעול אקטיבית לגיוס בעלי מוגבלויות דבר שהוא בלתי אפשרי לדעתם. המערכת הבנקאית מיתממת, היא יכולה בקלות יחסית לאתר מוגבלים באמצעות ארגונים שעוסקים בנושא כמו ביטוח לאומי ולהכשירם כעובדים בתחומים מגוונים החל ממחשוב וכלה בדיוור במקום אלפי עובדי הקבלן שהיא מעסיקה. הכל עניין של כסף כמובן.

סביר שתגובת הלקוחות תהיה חיובית כלפי בנק שמוכן להעסיק עובדים מוגבלים בתקווה שהם יתנו שירות מקצועי אדיב. אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר חושב אחרת. לין טען בנייר עמדה כי לשכת התאום פעלה במחשכים והנחיתה על המעסיקים את העסקת המוגבלים מבלי ששותפו בתהליך ובניגוד לתקנון לשכת התאום. תקנון כידוע אינו בהכרח דבר מקודש.

להזכירנו שהנושא הוא העסקת מוגבלים. דבר שבכל מדינה מתוקנת עסקים וארגונים מתאמצים לקדם למען חברה צודקת שאינה מקפחת חלשים. המתנגדים להעסקת מוגבלים מבקשים להנציח את החידלון הישראלי בהתייחסות לחלשים, את חוסר השוויון האזרחי, את היחס המשפיל לאוכלוסיות עם בעיות ולמוגבלים. גרוע מכך, המתנגדים מבקשים להמשיך ולקפח מוגבלים למרות שאנו חייבים מעשית ומוסרית כחברה מתוקנת לסייע להם ככל שנוכל.

מתי אלפר, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)