מימון מבצע צוק איתן - הזדמנות לצדק חברתי

בימים אלה של מבצע צבאי גדול נגד חמאס בעזה, מבצע "צוק איתן", עולה המשוואה המוכרת לתודעה: כאשר יש מלחמה או מבצע צבאי גדול, באופן מידי גדלה ההוצאה הממשלתית. במקרה שלנו, כסף שמוזרם מהממשלה לצבא לטובת המבצע והשלמת הציוד לאחר המבצע. לזה יש להוסיף את העלייה בהוצאות של הצבא עקב גיוס מילואים גדול, כך שבדרך כלל במבצע או במלחמה ההוצאה הממשלתית גדלה ויוצרת בעיה תקציבית. כידוע כל ממשלה מחויבת לשמור פיסקלית על אחוז גרעון נמוך יחסית להיקף תקציבה.

בנוסף לגידול בביקוש הממשלתי במלחמה, העסקים הקטנים ולעיתים גם הבינוניים שמבוססים בעיקר על ביקוש מקומי וממוקמים בדרום הארץ, נפגעים מידית מירידה בביקושים המקומיים. דבר שנובע בדרך כלל מנדידת אוכלוסיות לאזורים הבטוחים ובמקרה שלנו, צפון וגם מרכז הארץ. עסקים שנמצאים בדרום הארץ, סביר להניח שיקבלו לאחר המבצע פיצויים מהמדינה, דבר שיגדיל שוב את ההוצאה הציבורית. הערכה של האוצר שמבצע צוק איתן יעלה בסביבות שלושה עד ארבעה מיליארד שקל. במצב עלויות סופיות אלו, נראה שהאוצר יצליח להעמיס את העלויות על שנת התקציב של 2014, ולא יצטרך להעמיס עלויות על שנת תקציב 2015 . המשמעות של העמסת עלויות של שנה זו על תקציב של שנה הבאה היא שהתקציב שהיה אמור להיות מיועד לחינוך, בריאות, רווחה וכדומה יקטן. אולי יקוצץ רוחבית.

אם נניח, כי המבצע וכל העלויות שנגרמו כתוצאה ממנו, יעלו על הצפוי ויגיעו לחמישה עד שבעה מיליארד שקל, יהיה צורך לבחון היטב, האם נצליח לצאת מעלויות המבצע בלי תשלום כבד של האטה נוספת למשק הישראלי. כיום נראה שלא יהיה מנוס מתוספת, לכל הפחות חד פעמית, למערכת הביטחון בשנת התקציב הנוכחית ואף בשנת התקציב הבאה. בהנחה שלא תהיה העלאת מסים כפי ששר האוצר הבטיח, אם נעלה את תקציב הביטחון, ללא הכנסות צפויות נוספות לקופת המדינה, תהיה ירידה בשרותי הצריכה הציבורית והרווחה. כאן המקום לציין, שהממשלה שלנו ביחס למדינות האחרות ממדינות ה- OECD, משקיעה את ההשקעה הפחותה ביותר לאזרח בתחומי החינוך, בריאות, רווחה ודיור ציבורי. מכך ניתן להסיק, שהעלאת תקציב הביטחון, ללא הגדלת הכנסות המדינה, עלולה לפגוע שוב ברווחת הציבור, שממילא מהווה תחום טעון שיפור.

ישנה אפשרות נוספת, שבה על מנת לצמצם פגיעה ברווחת האזרחים, יגדילו את הגרעון בתקציב הממשלה לטובת משרד הביטחון. חשוב לזכור, כי במצב של הגדלת גרעון הממשלה, המשק עלול להיקלע לאינפלציה ומיתון בטווח הקצר והבינוני. שנים הממשלה נלחמת לקצץ את גרעונה, ולכן חלופה זו גם אינה פתרון אידאלי למשק. כאן המקום לציין שבנק ישראל, מזהיר חדשות לבקרים מההשלכות של הגדלת הגרעון הממשלתי, ולכן סביר להניח שלא תהיה תמיכה מצידו בחלופה זו. אם לא תהיה ברירה אלא לקבל את הגדלת הגרעון הממשלתי, סביר להניח שבנק ישראל ייאלץ להעלות את הריבית במשק. העלאת הריבית תגרור ירידה בצריכה הפרטית ולירידה בביקושים ובעקבות כך להאטה.

נשאלת השאלה, במידה וכל האפשרויות המוצעות כאן אינן מהוות פתרון אידאלי, מה האלטרנטיבה? התשובה היא פשוטה ונותנת תקווה ואף הזדמנות למשק הישראלי. האפשרות הסבירה היא ביטול פטורי המסים לחברות הגדולות והחזקות. כיום, ניתן לגייס בן 5 ל 7 מיליארד שקל באופן מידי כתוצאה מביטול פטורי המיסוי לחברות הגדולות והמבוססות במשק. ביטול הפטור ממסים או העלאת מס חברות לפרק זמן מוגדר וקצוב בגלל המצב, נקיטה של האוצר בצעד זה תביא למעבר של המשבר, שעלול להיגרם מהגדלת התקציב הלא צפוי עקב המבצע בעזה, ואף לצדק כלכל במשק הישראלי. יש לאוצר הזדמנות פז לעשות זאת מבלי ליצור הרבה התנגדות, שכן צעד זה בא לטובת כל המשק הישראלי ונובע מהאיום בדרום הארץ. צעד זה יביא את המשק לאופטימיות כלכלית ולשיפור ברווחת האזרחים בטווח הקצר והבינוני שכן המדינה תגדיל את הכנסותיה לטווח המידי, הבינוני והארוך באופן קבוע. ותדע לצלוח את הוצאות המלחמה תוך זהירות וריסון תקציבי. משימה לא פשוטה אבל אפשרית.

ד"ר יוסי טובול ,כלכלן, מרצה בבית הספר למנהל עסקים מרכז האקדמי כרמל חיפה