האם מבצע צוק איתן יביא לשינוי בכלכלה הישראלית?

מבצע צוק איתן הסתיים ועמו כצפוי באים סיכומים כלכליים ומסקנות. קברניטי הכלכלה מבטיחים לא להעלות מסים וגם לא לבטל את תכנית מע"מ 0%. מנגד בנק ישראל מודיע שלא יהיה מנוס מהעלאת מסים כדי לאזן את התקציב. הוויכוחים הכלכליים ימשכו עוד זמן עד לגיבוש עיקרי התקציב הבא.

על רקע המחלוקת הכלכלית מבצע צוק איתן מעורר ציפיות של רצון לכלכלה אחרת שונה לחלוטין מזו שהורגלנו אליה עד לפני חודש. יתכן שהאווירה הציבורית בעקבות המלחמה בשלה כיום לתפיסות כלכליות על בסיס חברתי רציני וכנה משהורגלנו בעבר.

ככל שהדבר נוגע לצד הכלכלי, כל אחד נמצא אצל עצמו. זה טבעי וזה חלק מכלכלת שוק. גם המאפיינים שאוזכרו קודם נמוגים בזמן רגיעה וגם זה טבעו של אדם. מאידך אין כמעט מחלוקת על כך שלא יהיה לנו ביטחון ראוי ללא חברה בריאה. הדיון מתחזק שבעתיים לאור הוצאות הביטחון שצפויות לעלות סכומים בין 5 עד 8 מיליארד שקל. לא מספיק לדבר על כלכלה יציבה שיכולה לשאת בעול המלחמה. צריך לדבר גם על אנשים יציבים שיוכלו להמשיך ולהפעיל את הכלכלה היציבה, ואת החברה הבריאה ואת הצבא שהם כה חשובים בייצוב המדינה. מה יהיה במוצאי המלחמה? האם מי שנלחם, עבד, ייצר ותרם ימשיך לשלם את הנטל הכלכלי שילך ויגדל? ומי שלא עשה דבר, ימשיך להיות עול ואבן ריחיים על אלו שנושאים בנטל? הדיון בסוגיה אולי איננו פופולארי אך ברור שהאוצר יגיש למשלם המסים את החשבון עבור כל טיל, כל כדור, כל שעת טיסה וכל יום מילואים. ברור גם שתשלום זה לא יכסה את צרכי תקציב הביטחון שהולכים ומתרחבים. גם הביצועים של כיפת ברזל והעובדה שכל העורף הפך לחזית, יגבירו עוד יותר את הדרישות למערכות מיגון וזיהוי מתקדמות שעלויותיהן מפליגות.

כנראה שהאוריינטציה הכלכלית של המשק שהחלה עוד בשנת 1985 מיצתה את עצמה. הלכנו רחוק מידי עם צמצום, הפרטה, כיתתיות, פרוטקציוניזם ואפליה ששינו לרעה את פני החברה והחלישו אותה. נדרש לפתח מודל כלכלי חדש שבבסיסו ימשיך לעמוד השוק החופשי, אך הוא חייב להיות משולב ביצירת הלימה טובה עם חברה שוויונית יותר. כלכלה חופשית איננה חזות הכול. היא לא נותנת פתרונות לצרכים חברתיים יסודיים. אין לה ולא כלום עם קליטה רחבה של עלייה ובכל זאת קלטנו.

כלכלה חופשית לא יכולה להתעלם מהיכולת ומהחובה של הצעירים שלנו לעצב בעצמם ובהצלחה את העתיד הכלכלי שלהם. אין אלטרנטיבה אחרת כאשר הביצועים הנפלאים של החיילים שלנו צריכים להביא למצב בו המדינה מחויבת להשקעה שתמנף את "היצור" של נוער נפלא הדומה למה שראינו בלחימה. לאמירה זו יש משמעות רחבה בכל תחומי העשייה הכלכלית חברתית. על הממשלה להרים את האתגר ולהראות שהיא מסוגלת לעשיה חברתית אפקטיבית ברמה דומה בה נוהלה הלחימה ולא לשקוע בפוליטיקה הכיתתית והמפלגתית החוצה את העם ולא נותנת ערך לרובו.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה (מל"א)