להפנות משאבים למחקר ופיתוח

מבצע "צוק איתן" הוכיח כי עם ישראל רוצה ויכול להיות מאוחד כשצריך. האחדות שחווינו וראינו במבצע, נבעה מתחושת שותפות גורל והבנה שכולנו נמצאים באותו המצב, מבלי להתחשב במאפיינים מפרידים, כגון עשירים ועניים, תושבי המרכז והפריפריה, דתיים וחילונים ועוד.

חלק לא מבוטל מהחוסן הלאומי האיכותי של עם ישראל, נובע מההשקעה הממשלתית בחומר האנושי דרך מחקר ופיתוח ועידוד ענפי ההיי-טק כמנוע הדוחף קדימה את הכלכלה הישראלית. דוח ”ישראל 2028", שפורסם בשנת 2008 על ידי ועדה ציבורית בראשות אלי הורוביץ ז"ל, קבע כי הכלכלה הישראלית מתבססת על תעשיות עתירות ידע, נעזרת בטכנולוגיות מובילות, ונהנית מפריון גבוה, צמיחה מהירה ויצוא הולך ומתגבר. כמו כן, על-פי דוח של משרד המדען הראשי ("תכניות לשכת המדען הראשי 2013"), תעשיית ההייטק מהווה 47% מסך כלל הייצוא התעשייתי לישראל.

אלא שלצד הנתונים המחמיאים, נראה כי ההשקעה בתחומי ההייטק אינה מספיק רחבה בהיקפה ויש בה בכדי לסכן את הפוטנציאל העצום הגדול בתחום זה. כך למשל, תעשיית ההייטק מעסיקה כ-8.9% מכוח העבודה במשק ומספר המועסקים בענפים אלו נמצא בקיפאון בשנים האחרונות.

אחת הבעיות במצב הנוכחי, נובעת מהמעבר של חברות עתירות השקעה ועובדים, כמו חברות הסמיקונדקטורס, לעולם ההיי-טק - שבו שניים או שלושה יזמים מקימים חברות היי-טק קטנה הפעילות בעולם האינטרנט והמובייל. מצב זה תורם מחד למדינה ישראל בתשלום מסים בגין מכירת הטכנולוגיה, אך יוצר שתי בעיות לא קטנות: ראשית, מעט מאוד אנשים נהנים מחלוקת העושר ושנית, חברות אלו אינן יוצרות מספיק מועסקים.

על ממשלת ישראל להפנות משאבים לתעשיות היכולות ליצור שינוי משמעותי בהיקף המועסקים – כמו בתחום הביוטכנולוגיה או בכל תחום אחר שיש לו פוטנציאל לבנות חברות שיהפכו למעסיקות גדולות במשק. עליה לקדם חברות בעלות פוטנציאל תעסוקה משמעותי, אשר יתרמו לכלל החברה בישראל.

השקעה בתחומים אלו יכולה לחבר בין שתי דרישות מהותיות למשק: תעשיית עלית והעסקת עובדים. רק אם נוכל לייצר שכבה משמעותית של עובדים המועסקים בתנאים נאותים והמסוגלים לייצר עושר וחיסכון, נוכל לצמצם את הפערים בישראל, להגדיל את תשלום המסים וליצור חברה מלוכדת ומאוחדת בהתחשב באתגרים הגיאופוליטיים העומדים לפנינו.

מהלך זה חייב להיות מגובה בהעברתו בכנסת של התיקון החדש לחוק המו"פ. ההצעה לחוק, שבימים אלו נידונה במשרדי הממשלה השונים, מציעה להפוך את משרד המדען הראשי לרשות שתאפשר גמישות ויכולת תגובה מהירה לצרכי השוק. המבנה החדש אמור לתת פתרון לעולם הטכנולוגיה שנע במהירות, ומצריך גמישות מבנית.

במדינת ישראל שיעור ההשקעה במו"פ הוא אמנם מהגבוהים בעולם, אך רוב ההוצאה היא מו"פ של גופים בינלאומיים ומעט מאד תקציב ממשלתי. העשור האחרון התאפיין בירידה חדה בתקציבים הריאליים שהפנתה הממשלה לתחום החדשנות והמו"פ. החל בשנת 1995 הלך ונשחק שיעור התמיכה הממשלתית במו"פ עסקי מ-%21.3 עד %2.7 בלבד בשנת 2010, כאשר מנגד - מדינות רבות בעולם קיבלו ויישמו החלטה אסטרטגית להגדיל את ההשקעה הממשלתית במו"פ עסקי, בידיעה כי הדבר יביא לצמיחת התעשיות הטכנולוגיות והמשק כולו במדינות אלו.

הירידה הדרמטית בשיעורי התמיכה הממשלתיים במו"פ עסקי בישראל יוצרת מחסום למימון פעילויות מו"פ ולפעילויות עתירות סיכון, אשר עצם קיומן תלוי במידה רבה בקבלת שיעור משמעותי של תמיכה ממשלתית.

ממשלת ישראל חייבת להבין שחלק מיכולתו של העם לעמוד במערכות כמו "צוק איתן" נובעת מחוזקו של המשק והיכולת לספוג הוצאות חד פעמיות (שמגיעות פעם בשנתיים לערך) בהיקף של מיליארדים רבים. חוזקו של המשק היום, נובע מהשקעות חכמות שממשלת ישראל קידמה ותמכה לפני שני עשורים, בעיקר דרך הזרוע של המדען הראשי.

מאחר ונושא מבנה המדען הראשי נכנס לתהליכי חקיקה, יש לנצל את השעה ולקבוע כי תקציבי המדען יהוו אחוז קבוע מתקציב המדינה. הבירוקרטים במשרד האוצר - המלאים בכוונות טובות - יאמרו שזו טעות ושעדיף לשמור את התקציב גמיש ולא קשיח, כך שניתן יהיה לקצץ ממנו בעתות מצוקה כמו לאחר "צוק איתן". אך שר הכלכלה ושר האוצר, האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד, המתהדרים בדאגה לאזרח העובד והיצרני, חייב לפעול למען ילדינו ולדאוג לקבע את אחוז תקציב מדען מתקציב המדינה. אם יגרום לרפורמה לקרום עור וגידים, זו תהא מהפיכה שתצעיד את מדינת ישראל להובלה טכנולוגית עולמית לעוד עשורים רבים.

יקי ינאי, נשיא חברת הביו-רפואה הישראלית פלוריסטם