הקמפיין של ח"כ דב חנין, "מינימום 30", שמטרתו להעלות את שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה הוביל לוויכוח ציבורי - המתנגדים לו קבעו נחרצות שהעלאת שכר המינימום בישראל תגדיל את שיעור האבטלה. המצדדים בו חלקו על טענה זו. כל צד גיבה את טענותיו במחקרים שתומכים בגישתו.
אי אפשר להתעלם מהמחקרים שלא פורסמו
בדומה לדיונים כלכליים רבים אחרים, המחקרים הכלכליים שהוצגו לא קידמו את הדיון ולא שכנעו איש מהצדדים. כל צד התחפר בעמדתו שלו ולא השתכנע ממסקנות המחקר שהצד השני הציג. המחקרים נתפסו ככאלה שלא הוכח לגביהן קשר סיבתי ואשר נקבעו מראש על ידי החוקר. מצב זה מעורר מספר שאלות אודות הקשר בין מחקר לבין השיח הציבורי- האם המחקר הכלכלי לא תורם מאומה לשיח הציבורי? עד כמה קובעי מדיניות יכולים להסתמך על מחקר כלכלי בתהליך קבלת ההחלטות?
מעבר לטענות הרגילות, המטילות ספק ביושרה של החוקרים או באיכות המחקר, יש מקור נוסף לחשש בנוגע לנכונות מסקנות המחקר, והוא מה שמכונה בספרות האקדמית "הטיית פרסום" (publication bias). רעיון זה קיבל פוקוס בשנים האחרונות, בכלכלה כמו גם בדיסציפלינות אחרות. הטיית פרסום לא מטילה בספק באמינות או מקצועיות החוקר הספציפי אלא בשיטת העבודה האקדמית. כפי שמיד אראה, הטיית הפרסום פוגמת ביכולת להתבסס על מסקנות המחקרים בקביעת מדיניות, ולכן זו בעיה אמיתית שיש לקחת בחשבון.
המושג "הטיית פרסום" מתייחס לנטייתם של כתבי העת המדעיים להעדיף מחקרים עם תוצאות מובהקות סטטיסטית. במילים פשוטות, אם חוקרת בוחנת כיצד משתנה X משפיע על משתנה Y, הסיכוי שלה לפרסם את המחקר בכתב עת עולה משמעותית אם היא מוצאת כי קיימת השפעה, וכי הסבירות הסטטיסטית שההשפעה שונה מאפס היא גבוהה מאוד. לעומת זאת, אם החוקרת קיבלה תוצאה לא מובהקת, כלומר מצאה כי קיים סיכוי של מעל ל-5% כי X אינו משפיע על Y, אזי רוב הסיכויים שהמחקר שלה לא יתפרסם.
על פניו, החלטת העורכים בכתב העת נשמעת הגיונית: הרי את מי מעניין לקרוא שחוקר בחן את הקשר בין אכילת שוקולד להצלחה במבחנים וגילה שאין קשר? אם חוקר העלה השערה מדעית כלשהי, והיא לא נתמכת בנתונים, אז מדוע לפרסם את המחקר?
כדי להמחיש את הבעייתיות העולה מכך, נחזור לדיון על שכר המינימום. התיאוריה הכלכלית הבסיסית מנבאת כי העלאת שכר המינימום תקטין את שיעור התעסוקה, ובארה"ב לבדה בוצעו עשרות מחקרים שבחנו טענה זו. מחקרים אלה הצביעו ברובם הגדול על אפקט שלילי ומובהק של העלאת שכר המינימום על רמת התעסוקה, וכך סיפקו תחמושת לאלה שמתנגדים להעלאת השכר.
אם כך, מה הבעיה? עשרות מחקרים בחנו את הנושא ומצאו השפעה שלילית, שגם מתאימה לתיאוריה וגם עומדת בכללי ההסקה הסטטיסטית. לכאורה, יכולים הכלכלנים במשרד האוצר לחשב ממוצע משוקלל של ההשפעה שנמדדה בכל המחקרים ולהסתמך על התוצאות שקיבלו בבואם לנמק את התנגדותם להעלאת השכר.
אלא שמתברר שיש בעיה עם יישום שיטה זו, והיא נובעת מהחשש שהמחקרים שמפורסמים בכתבי העת לא מייצגים את כלל המחקרים שבוצעו. יכול להיות שעשרות מחקרים נוספים בחנו את אותה השאלה, אבל קיבלו תוצאות "לא מובהקות", כלומר, התוצאות שקיבלו לא היו חד משמעיות מספיק כדי לקבוע שהעלאת שכר המינימום משפיעה על רמת האבטלה.
בהנחה שמחקרים אלה אכן נערכו, החוקרים כלל לא הגישו אותם בגלל חוסר הסיכוי שכתבי העט יפרסמו אותם וכך, הם נשארו לעד בארכיון. מבחינת המחקר המדעי, וגם מבחינתם של קובעי המדיניות ברור שחשוב לקחת תוצאות של מחקרים כאלה בחשבון. ההתעלמות מהם מעוותת את התפיסה שלנו לגבי הקשר האמיתי בין משתנים שונים.
לסיום, אי אפשר שלא להתייחס למחקר המפורסם ביותר שנערך בנושא, מחקרם של Card ו-Krueger משנת 1994. המחקר זכה לפרסום רב בעיקר בזכות מתודולוגיה פשוטה אך מבריקה: החוקרים נעזרו בעובדה שבשנת 1992 שכר המינימום במדינת ניו-ג'רזי הועלה, בעוד במדינה השכנה פנסילבניה הוא נותר ללא שינוי. המדינות השכנות די דומות, לכן הם השתמשו בפנסילבניה כמעין קבוצת ביקורת בניסוי.
התוצאה הפתיעה רבים ואף השפיעה רבות על מקבלי המדיניות. בניגוד לתיאוריות הכלכליות המקובלות, מחקרם הראה שיש גידול מובהק במספר המועסקים בניו-ג'רזי לאחר העלאת שכר המינימום, ביחס לשכנתה. תוצאות המחקר הביאו לכך שהוא זכה להדים רבים ועד היום ממשיך לעורר מחלוקת רבה.
למרות המחלוקות, המאמר נכנס לקאנון הכלכלי וקובעי המדיניות לא יכולים להתעלם ממנו. אבל האם יתכן שלמרות המתודולוגיה המבריקה שלו, הוא כלל לא היה מתפרסם לו היה מקבל תוצאות לא מובהקות, ותרומתו למדע לא היה מתגלה? כנראה שלעולם לא נדע.
הכותב, מאור מילגרום, חוקר במכון לרפורמות מבניות וחבר בועד מנהל של המכללה הכלכלית-חברתית