פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לדאוג גם לזכויות העצמאיים

      כשמדברים על יחסי עבודה מדברים בדרך כלל על שכירים. מוטי שפירא מזכיר שלצד השכירים הולך ועולה חלקם של העצמאיים בשוק ויש לדאוג גם להם

      במשך שנים רבות, כמעט משחר הכלכלה המודרנית, התרגלנו כי כאשר מדברים או מתייחסים לעולם העבודה, ליחסי עבודה, למשפט העבודה, לחוקי העבודה וכדומה – הייחוס הוא אך ורק לעולם העבודה השכירה.

      השכירים מוגנים יחסית

      אודה שיש בכך צדק מסוים – ברוב מדינות העולם עיקר העובדים הם שכירים. העבודה השכירה הייתה הבסיס לא רק לעולם העבודה בפני עצמו, אלא לעולם הייצור, היזמות, המחקר, התעשייה, המסחר והשירותים – בכל מה שקשור לחברות ותאגידים גדולים (וגם קטנים יותר). הממשק בין העובד לבין ההנהלה ועולם "ניהול העובדים" הפכו להיות הבסיס לכל ארגון- קטן כגדול. במשך השנים התפתח מדע יחסי העבודה ויצר כלים ושיטות שנועדו לבסס את מעמדו של השכיר למול מעסיקו וכן לאפשר למעסיק למצות מהעובד השכיר את המקסימום האפשרי למען הצלחת העסק.

      רוב המדינות המתקדמות, כתוצאה מהתפתחות עולם העבודה, "עטפו" את העובד השכיר ברשת הגנה צפופה והדוקה למדי – גם באמצעות ייצוגיות (ברוב המדינות על פי חוק) וזכות ההתאגדות, וגם באמצעות רשתות הגנה סוציאליות וחוקי עבודה שעיצבו, במידה רבה, את יחסי העבודה בין המעסיקים לבין העובדים.

      לא כך לגבי העצמאים. מוסדות המדינה התייחסו אל העצמאים באמביוולנטיות מסוימת. מחד הם ראו בהם כ"עסקים" וככאלו לא ראו צורך רב במערכות ההגנה כפי שעוטפות את השכיר ומאידך הסכימו כי גם לעובד העצמאי זכויות מסוימות, אך ללא הזכויות הקיימות בין העובד למעסיקו.

      כך נוצר המודל הישראלי (שדומים לו קיימים גם במדינות אחרות) על פי העובד העצמאי (עפ"י הגדרת הביטוח הלאומי) משלם את חלקו ואת החלק של המעסיק למוסד ותמורת זו זכאי לרוב התגמולים (למעט דמי אבטלה ופש"ר – עליהם גם אינו משלם את החלק היחסי). כל המכלול הקיים בין העצמאי כעובד לבין אותו עצמאי למעסיקו – אינו קיים (ימי מחלה, ימי חופשה, הבראה, אש"ל וכדומה).

      לכך יש להוסיף כי לעצמאי אין זכות להתאגד ואף אסור לו לקיים כל טיפול מרוכז בתנאי עבודתו (על פי חוק ההגבלים העסקיים), כוחו מול התאגידים הגדולים ואף מול כוחה של המערכת הציבורית אינו גדול – כך שכל המרכיבים הללו יחדיו עושים את חייו של העצמאי לא קלים – לבטח מול חייו של השכיר.

      למרות הכול, רבים וטובים שואפים לפעול כעצמאים בשדה העסקי והכלכלי. שם, כך נראה להם, הם מביאים לידי ביטוי באופן המיטבי את היכולות והאישיות שלהם, שם תוצאות עבודתם טמונות בהשקעה שלהם ויכולתם, שם הם אינם תלויים במעסיק אשר קובע להם את סדרי העבודה (ולעיתים את סדרי חייהם) ושם הם רואים את האפשרות להתפתח בקצב הרבה יותר מהיר.

      עולם העבודה לשכירים כיום הינו בעייתי ללא ספק. התנועה כלפי מעלה אינה קלה, השכר ברוב התפקידים נמוך, אפשרות הקידום מוגבלת, קיימת אי יציבות מפחידה ויחסי העבודה בחלק גדול ממקומות העבודה אינם מספקים. לכך מתווספת העובדה שחלק ממקומות העבודה "נדדו" לחלקים אחרים של העולם, ולמרות שעל ישראל לא עבר, לשמחתנו, משבר זה, יתכן שהאבטלה תגדל והקושי להשתלב בעבודה הולך ונהיה קשה. במצב זה יהיו העצמאים משענת חשובה בשוק העבודה. כך קורה גם במדינות העולם המערבי.

      על מנת להמחיש את העניין ברמה העולמית: 41% מכוח העבודה במדינות דרום מזרח אסיה הם עצמאים; 39% במזרח אסיה; 26% במזרח התיכון; 22% באמריקה הלטינית. לעומת זאת, באיחוד האירופאי השיעור הוא 10%; באוסטרליה וניו זילנד 14%. בשנים האחרונות רואים את הגידול דווקא בעולם המערבי.

      צורות ההעסקה של העצמאים הופכים להיות יותר ויותר מורכבות והשונות בהן רבה – דבר המחייב טיפול שונה לחלוטין בקבוצה זאת בתעסוקה. על המדינה למצוא דרכים לספק להם מערכת הגנה דומה לזו של העובדים השכירים, ולהביא אותה לידי ביטוי בחקיקה.

      בימים ד'-ה' השבוע (17-18 בספטמבר) יתקיים כנס בינלאומי שיעסוק בשאלה "כיצד יכולה מערכת יחסי העבודה לתרום לצמצום אי השוויון בהכנסות? הכנס יתקיים בשיתוף ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) והאגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה במלון קראון פלזה, ת"א. ההשתתפות בכנס ללא תשלום ומותנית ברישום מראש דרך מזכירות האגודה בטלפון: 03-5757866.

      הכותב הוא מנכ"ל להב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל