ניו יורק. מול החלון הרחב שבקומה התשיעית של בניין ה"וול סטריט ג'ורנל" עמדו באותו בוקר חמישה עורכים שבאו מוקדם לעבודה וצפו בדרמה המתחוללת מול עיניהם. בניין מערכת העיתון שוכן בדיוק מול מגדלי מרכז הסחר העולמי, והחמישה היו קרובים דיים לדעת שהם מביטים באירוע נורא - אבל קרובים מכדי להבין את גודל ההתרחשות. בדקות ובשעות שאחרי אותו רגע הם יפגשו במוות, ייקלעו בעצמם לסכנת חיים, ייאלצו לנטוש את ניו יורק וייאבקו על הוצאת עיתון בתנאים בלתי אפשריים. אחר כך הם יעברו שנה של טלטלות, שבה ינסו לשקם את המערכת מבניין חלופי מעבר לנהר בניו ג'רזי, יזדעזעו שוב עם חטיפתו ורציחתו של חברם העיתונאי דניאל פרל ויתעודדו לרגע מזכייה בפרס פוליצר על סיקור יום הפיגועים.
העורך הראשי פול סטייגר מרים כוסית ביום ההכרזה על הזכייה בפוליצר. הוענק "בזכות הסיקור המקיף והמעורר השראה שנעשה בנסיבות קשות במיוחד". אין זה סוג החומרים הרגיל של ה"וול סטריט ג'ורנל" - עיתוןב ותיק, מהוגן, מכובד, העוסק במספרים יותר מאשר באנשים. ה"ג'ורנל" היה חלק מהממסד הכלכלי של דרום מנהטן, לצד וול סטריט ומרכז הסחר העולמי. האנשים שמילאו את משרדי מגדלי התאומים באותו יום היו קוראיו, ורבים מהם גם מושאי כתיבתו. כתבי העיתון ועורכיו חשו תמיד כי בתוך עמם הם יושבים; חלק בלתי נפרד מקהילת העסקים הניו יורקית. ב-11 בספטמבר היה
המיקום המרכזי הזה בעוכריו של העיתון.
לפנות מיד את הבניין
הדאגה העיקרית בשעה 9:00 בבוקר במשרדי ה"וול סטריט ג'ורנל" היתה איך
יהיה אפשר להוציא עיתון אם יהיה צורך לפנות את הבניין. באותה עת דובר
בעיקר על קושי לוגיסטי, אך כשנודע גודל האירוע התברר, כי יש לדאוג לא
רק למסופי מחשב ולמכשירי טלפון; צריך גם למצוא את כל הכתבים והעורכים
שהיו קרובים מדי לאתר הפיגוע. בנימוקי חבר השופטים של ועדת פרס
פוליצר נאמר, כי הפרס על סיקור אירוע חדשותי ניתן לצוות ה"וול סטריט
ג'ורנל" בזכות "הסיקור המקיף והמעורר השראה שנעשה בנסיבות קשות
במיוחד".
פול סטייגר, העורך הראשי, שמע על התרסקות המטוס הראשון מרעייתו
בטלפון. כך גם עורך המשנה ג'ים פנסיירו, שבא גם הוא מוקדם בבוקר כדי
לדון עם סטייגר בענייני תקציב החדשות.
שניהם רצו מיד לחלון המרוחק המשקיף על מגדלי התאומים, כדי לבדוק מה
קרה. ליד החלון הם מצאו את ביל ספינדל מדסק חדשות החוץ ואת מייקל
קונולי מחדר החדשות מביטים החוצה אל הקומות העליונות של המגדל הצפוני
שעלו בלהבות. ג'ון באסי, האחראי על חדשות החוץ, היה ברחוב כשפגע
המטוס הראשון והגיע נסער אל אותו חלון. בעוד שחבריו מביטים כלא
מאמינים בבניין שמולם, בשביל באסי החוויה כבר היתה מוחשית יותר. "זה
היה מנותק ושכלתני בשבילי", נזכר פנסיירו, "אמרתי לעצמי - כל מי
שבקומות האלה ודאי מת או הולך למות, אבל התחושה היתה מנותקת מאוד".
אחרי רגעים לא ארוכים של התבוננות אמר סטייגר לפנסיירו: "זה נראה ממש
רע. ודאי יפנו גם אותנו. אפשר להוציא עיתון היום?" פנסיירו, שהיה
אחראי על החלפת מערכת המחשוב של העיתון, ידע כי בבניין ה"דאו ג'ונס",
החברה-האם של ה"וול סטריט ג'ורנל", בדרום ברנזוויק שבניו ג'רזי, יש
חדרי הכשרה להכרת המערכת החדשה וכי בכמה תרגולים שנעשו שם הצליחו
להכין עמודי עיתון ואף לשדרם למרכזי ההדפסה. הוא השיב לסטייגר בחיוב
והלך למשרדו להכין את המעבר.
בעוד שסטייגר ופנסיירו מנסים לארגן מחדש את העיתון ממקום אחר, התפנה
ספינדל, שהתגורר במרחק כמה גושי בניינים ממקום הפיגוע, לטלפן לאשתו,
שהיתה אמורה לקחת את ילדיהם לפארק בשביל העובר מתחת למגדלים. הוא
ביקש ממנה להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה. בשלב הזה נראה לו שדי בכך.
באסי, עדיין נסער ממה שראה בחוץ, היה כבר עסוק בדיווח בטלפון לרשת
הטלוויזיה של ה"ג'ורנל", סי-אן-בי-סי.
אבל לא היה הרבה זמן להתארגן לפני שנשמע קול הפגיעה השנייה. הפעם כבר
שמעו כולם, והתחושה הרעה החלה לחדור גם אל מבצר הזכוכית והפלדה של
בניין ה"וול סטריט ג'ורנל". "החלטתי ללכת הביתה לאשתי ולילדים", מספר
ספינדל, שיצא אל הרחוב אשר היה לזירת קרב. בביתו שמעבר לפינה החלו
כבר בני המשפחה להתכונן לפינוי צפונה.
זמן קצר אחרי התרסקות המטוס השני אל המגדל הדרומי, נשמעה ברמקולים
קריאה דחופה לפנות מיד את הבניין. בקומת המערכת של העיתון לא היתה
התרגשות. פנסיירו סיים לכתוב אי-מייל לעובדים ובו סיפר על המתקן החדש
שאליו תעקור המערכת באופן זמני והסביר איך להגיע אליו ואיך ליצור
קשר. סטייגר העביר את האחריות על העריכה השוטפת למערכת הוואשינגטונית
של העיתון וביקש מראש המערכת, אלן מארי, להכין את הסיקור השוטף.
הוא עבר במשרדו של פנסיירו ונתן לו שתי הנחיות: "גמור להכין את ההעברה
של המערכת ופגוש אותי בחוץ. ניסע ביחד לניו ג'רזי". איש הביטחון האיץ
בהם לפנות את הבניין, כפי שכבר עשו כולם.
רק באסי נשאר בקומת המערכת, ממשיך לשדר לטלוויזיה את אשר רואות עיניו.
האש במגדלים נעשתה סמיכה יותר ובאסי החל לראות אנשים קופצים אל מותם.
"אם יש מראה אחד שאזכור מהרס מרכז הסחר העולמי, זה מסעו של הייאוש -
הקפיצה הארוכה מהקומות הגבוהות של אלה שבחרו מוות אחר מזה שזימנו להם
העשן והאש", תיאר אחר כך באסי בפתח כתבתו על אירועי היום. הוא ראה
אותם נופלים זה אחר זה ומתרסקים על הרצפה או אל תקרת הכניסה
לבניינים, מותירים כתם דם אדום-ורוד.
גם פנסיירו, שכבר הגיע לרציף הסירות כדי לצאת לכיוון ניו ג'רזי,
הזדעזע ממראה דומה. כאשר הפנה מבט אחרון אל העיר שמאחוריו, ראה גבר
בחליפת עסקים כחולה עף מראש המגדל אל מותו.
פנסיירו לא עזב בלב שקט. הוא הרי הבטיח לפגוש את סטייגר, העורך הראשי,
ולנסוע אתו לניו ג'רזי. אלא שכאשר יצא סטייגר החוצה, הפנו אותו
השוטרים לכיוון אחר והוא נבלע בהמון. "ידעתי שפול הטיל עלי לדאוג
להוצאת העיתון מניו ג'רזי ולקחת אותו אתי. אבל אחרי 10 דקות שלא
מצאתי אותו החלטתי לציית להוראה הראשונה ולא לשנייה. לא ידעתי אי