רבים סבורים שהציבור מטומטם ושקבלת החלטות על ידי העומדים בראש, גם אם הם לא גאוני הדור, עדיפה על החלטות המתקבלות באמצעות דמוקרטיה ישירה. היכולת של הציבור להחליט בנושאים שלטוניים קיימת במדינות רבות: שוויץ, איסלנד, פינלנד ועוד. במדינות רבות מעבירים יותר ויותר החלטות לציבור. אך האם הציבור יכול להכריע בנושאים מורכבים ולקבל החלטות מושכלות? למשל אם היה בידיו של הציבור ההכרעה, ייתכן והיו מבטלים תשלום המסים בכלל?
סקוטלנד כדוגמא
אם נשאל את הציבור היום האם הוא מעוניין לשלם מסים התשובה מן הסתם תהיה "לא!", אך מתברר שכאשר הציבור מבין שזה באחריותו ושלהצבעה שלהם על ביטול המסים יש משמעות אמיתית הוא יקבל החלטה שקולה הלוקחת בחשבון את ההשלכות. אפשר שיבטלו מסים, אך יידרש להשיג מימון לפעילויות שהמדינה כיום ממנת כמו בטחון, תשתיות, בריאות ועוד.
משאל העם בסקוטלנד ממחיש זאת היטב. הציבור בסקוטלנד התלהם ודרש עצמאות והתנתקות מהשלטון הבריטי. ההיענות לדרישת הממשל להוציא זאת למשאל עם, בו הציבור יכריע בשאלה זה נהדר. כאשר הציבור הבין שההחלטה באחריותו הוא גם לקח בחשבון את ההשלכות של החלטה זו. כאשר ניתנה לו האפשרות לקבל החלטה, הוא גם הפנים את האחריות והפעיל שיקול דעת לגבי ההשלכות של ההחלטה. בעקבות סקוטלנד גם קטלוניה תכריע במשאל עם, האם להתנתק מספרד ולהיות עצמאית.
זה נכון להמון בדיוק כפי שזה נכון למנהיג שמקבל את ההגה לידיים. בנימין נתניהו כראש אופוזיציה היה נחרץ לגבי כיבוש עזה והחזרת השליטה הישראלית, הוא לא פעל כך כראש ממשלה. קל להתבטא ולייעץ מבחוץ, זה מורכב הרבה יותר שעל כתפייך מוטלת האחריות לתוצאות. אנחנו מכירים זאת בסיטואציות רבות מהחיים וזה נכון גם כאשר האחריות מונחת על כתפי כלל הציבור. לציבור קל יותר להעביר ביקורת ולדרוש פתרונות מהממשלה, אך למעשה מה שמורכב יותר הוא לספק או להציע פתרונות.
הגדלת הגרעון מגלגלת את האחריות לראש הממשלה ושר האוצר הבא. אם הם יהיו בתפקיד הם ישברו אז את הראש, כרגע חשוב לצבור נקודות בדעת הקהל על מנת שיישארו בתפקיד. מסתבר שהציבור עדיין לא מבין שבידיו הכוח להכריע ושעליו לקחת אחריות וליצור שינוי ולא רק לדרוש.
ד"ר חגי פולקמן, מומחה לחוכמת ההמונים