פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "שיוויון בנטל החשמל" - ססמה ריקה או אמת לאמיתה?

      רשות החשמל רוצה לשנות את התעריפים הנגבים מיצרני חשמל פרטיים כדי שחברת החשמל לא "תממן אותם". מוטי סיגל תוהה האם זה באמת המצב

      הרשות לשירותים ציבוריים, חשמל, פרסמה לאחרונה כי בכוונתה לערוך שימוע ביחס לקביעת תעריפים מערכתיים למשק החשמל, או כפי שמגדירים זאת ברשות החשמל, "שוויון בנטל בין עלויות צרכני חברת החשמל לצרכני הייצור הפרטי".

      מי מממן את מי?

      כשהייתי ילד, הייתי נוסע עם אבי מביתי בממפיס, שבמדינת טנסי בארצות הברית לפורט סמית', שבמדינת ארקנסו, שם אבי עבד. הנסיעה ערכה כשלוש שעות. כדרך הטבע, היינו עוצרים בתחנות דלק בדרך להתרענן. באותם ימים ובאותו אזור לרב היה מדובר בתחנות פרטיות כשבעל התחנה היה עומד מאחורי הדלפק בעצמו. אף פעם לא חזרנו לרכב מהשירותים מבלי לקנות משהו קטן בחנות. אבי לימד אותי – אם אתה מקבל שירות, חובתך לשלם עליו.

      לכן, יש לברך את רשות החשמל על פעולותיה להסדיר את יחסי התשלומים של יצרני החשמל הפרטיים (יח"פ) לחברת החשמל. לא בכדי נקראת חברת החשמל 'ספק שירות חיוני'. כל אורח החיים המודרניים תלוי באספקת חשמל זמין במחיר סביר. משימתה עוד יותר מורכבת מכיוון שמערכת החשמל פועלת כ-'אי'. היא אינה מחוברת לאף שכן, שניתן למכור לו עודפי חשמל או לקנות את עודפיו במצבי חירום.

      ברוח המחאה החברתית טוענת רשות החשמל בהודעה לעיתונות שפרסמה לאחרונה, ש"העדרו של תעריף זה גורר סבסוד של צרכני החשמל של היצרנים הפרטיים על ידי צרכני החשמל של חברת החשמל, שלא כדין" ומבקשת לאפשר לחברת החשמל לגבות מיצרני החשמל הנוספים סכומים נוספים בגין, שירותים לאיזון המערכת , שירותי גיבוי , עלויות כלל מערכתיות ועלויות אדמיניסטרטיביות.

      נבחן את הנושאים:

      שירותים לאיזון המערכת – שירות חיוני אשר רק חברת חשמל יכולה לספק.

      עלויות כלל מערכתיות – גם שירות זה הינו חיוני. מנוסח הפרסום לא ניתן לדעת בפירוש את הכוונה, אך ייתכן כי הכוונה היא לנושאים מערכתיים כדוגמת החזקת תחנות כוח פחמיות ישנות בכדי שמשק החשמל הישראלי לא יהיה מבוסס על ספק יחיד.

      שירותי גיבוי – כל יח"פ מרגיע את לקוחותיו כי במקרה של תקלה בייצור, הלקוח יוכל לקבל חשמל מחברת החשמל.

      כפי שצויין קודם לכן, מאחר ולישראל אין מדינה שכנה, ממנה ניתן לרכוש חשמל בעת בצורת, נדרש לבנות תחנות כוח בהספקים גדולים יותר בכ- 5-10% מעבר לשיא הביקוש – כ- 12,000 מגא ואט. כלומר, נדרש הספק מותקן עודף של כ- 1200 מגא ואט. עלות הקמת תחנות אלה מוערך בכ-4 מיליארד שקל ובנוסף עלויות תפעול, תחזוקה וכו'.

      ההספק המותקן של היחפ"ים היום הוא כ-1150 מגא ואט. יש יותר מעוד 1000 מגה ואט בשלבי ביצוע. יתרה מזו, אחד מיצרני החשמל הפרטים הגדולים – דוראד – מורכבת מ-14 יחידות יצור קטנות, בכוונה תחילה, לספק חשמל לחברת חשמל בעת ביקושי שיא. כך חסכו היחפ"ים לחברת החשמל כ-7 מיליארד ש"ח. נבקש מרשות החשמל לבדוק שוב מי מגבה את מי.

      עלויות אדמיניסטרטיביות – כידוע, חברת החשמל נמצאת בחובות, המגובים על ידי מדינת ישראל, של יותר מ-70 מיליארד שקל ומפסידה יותר ממיליארד שקל בשנה. ידוע גם כי רשות החשמל מקדמת כבר שנים רפורמה בחברת החשמל אשר תפעל להתייעלות החברה. לא ייתכן כי רשות החשמל תרצה להנציח חוסר יעילות זו על ידי העמסתה על יצרני החשמל הפרטיים.

      יש להודות לחברת החשמל עבור השירותים החיוניים אשר היא מספקת. ראוי כי יצרני החשמל הפרטיים ישלמו עבור הולכת החשמל ללקוחותיהם, ניהול מערכת החשמל על מורכבותה הטכנית ושנמשיך לשלם כולנו בכדי להבטיח ייצור חשמל מיותר ממקור אנרגטי יחיד. נבקש רק בצניעות, כי גם תודה הרשות בעובדה שיצרני החשמל הפרטיים הינם קרש ההצלה של חברת החשמל ולא ינסו להטביע אותם באמצעות תעריפים לא הוגנים.

      הכותב הוא הרכז האקדמי של מרכז נובל-רופין ללימודי מקצועות האנרגיה והגז הטבעי במכללה הטכנולוגית רופין ויועץ גז טבעי אשר מלווה מפעלים רבים בהסבתם לשימוש בגז הטבעי