מי נהנה מעסקת תעשיות מלח

עסקות הרכישה של תעשיות מלח על ידי אלרן החזקות ורכישת השליטה בדור כימיקלים ובדנקנר השקעות על ידי אלרן השקעות, מעלות כמה שאלות. החלטת הדירקטוריונים של החברות היתה לרכוש לא פחות מ-50.1% מהמניות של החברות הנרכשות. ואולם בפועל תרכוש אלרן החזקות 64.6% ממניותיה של תעשיות מלח, ואלרן השקעות תרכוש 61.3% ממניותיה של דנקנר השקעות ב-255 מיליון שקל ו-58.4% ממניותיה של דור כימיקלים ב-176 מיליון שקל.



אלרן החזקות משלמת פרמיה של 10% על מחיר השוק של מניית תעשיות מלח לכל בעלי מניותיה של החברה, אף שדי ב-50.01% ממניות החברה כדי להעניק לה שליטה. לא ברור מדוע אלרן החזקות מוצאת לנכון לשלם מחיר זהה לחבילת מניות שליטה ול-14.6% המניות העודפות שמעבר לשיעור זה.



מעבר לשאלה האם קונה אלרן החזקות מניות שאין בהן צורך להבטיח את שליטתה, עולה שאלה הנוגעת לביצועיה של תעשיות מלח. התשקיף של אלרן החזקות מגלה כי תעשיות מלח היא חברה שמתקשה לעמוד בהתחייבויותיה לבנק לאומי. תשלום הריבית על הלוואת גישור שקיבלה ייעשה בניגוד גמור לעמדתו של בנק ישראל, וגם לסוגיה של החזר קרן ההלוואה לרכישת בנק הפועלים בסוף 2004 אין בשלב זה פתרון טריוויאלי. מדוע תרצה חברה שאין לה תזרים מזומנים שופע לקחת הלוואות בנקאיות למימון רכישת השליטה בחברה מסוכנת, כמו תעשיות מלח?



עסקה לא ברורה אחרת שעולה מהתשקיף היא זו שבה מכרו שמדר ודנרן, שבבעלות בני משפחת דנקנר, 2.4% ממניותיה של אלרן החזקות לדור ברגר במחיר של 100 שקל למניה ב-1 ביולי 2002. כלומר פחות מ-3 חודשים לפני שהיא מקצה בלא תמורה לבעלי מניותיה אופציות למימוש מניות בתוך שנה במחיר של 58.7 שקל למניה.



ההטבה של 42% הגלומה בהנפקת הזכויות ביחס למחיר עסקה זו, מעלה את השאלה מדוע לא תתבצע הנפקת הזכויות במחיר העסקה עם דור ברגר, או כיצד ניתן להסביר את הפער בין המחירים?



מקור בקבוצת דנקנר אומר בתגובה לשאלה מדוע רוכשות אלרן החזקות ואלרן השקעות יותר מ-50.01% מתעשיות מלח, דנקנר השקעות ודור כימיקלים - כי הרכישה נעשית בהתאם להחלטת הדירקטוריון לרכוש לא פחות מ-50.01% ממניות החברות. באשר לעמידתה של תעשיות מלח בהסכם עם לאומי, הוא אומר כי החברה עומדת בכל תנאי ההסכם והבעיה היחידה היא ביחס שבין שווי מניית בנק הפועלים למדד המשתנים.



לדבריו, נקבע בהסכם כי הבנק רשאי לבקש שיעבוד ספציפי על הקרקעות באילת או על הקרקעות בעתלית, לפי בחירתו - אך למרות פניית תעשיות מלח נמנע הבנק, לפי שעה, מלציין איזה קרקע ירצה לשעבד לטובתו. המקור הוסיף כי מבחינה כלכלית אין לשיעבוד משמעות משום שתעשיות מלח התחייבה שלא לשעבד את הקרקעות או לתת זכות בהן לצד שלישי.



בנוגע להתנגדות בנק ישראל לחלוקת הדיווידנד בבנק הפועלים, אמר המקור בקבוצת דנקנר: "דרישת הלימות ההון מבנקים היא 9% ואילו בבנק הפועלים היחס בין ההון העצמי לנכסי הסיכון הוא 10.2%. זה נחמד למכור בנקים לאנשים פרטיים ואחר כך להטיל עליהם מגבלות. אנחנו לא הסתרנו מהיום הראשון כי הבנק יחלק לפחות 50% מרווחיו כדיווידנד".