יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן סבור שהעלאת שכר המינימום ב-200 שקל איננה מספקת. "אדם עובד לא צריך להיות עני", אמר ניסנקורן בדברו בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה. "שכל אחד מכם יחשוב האם הוא מסוגל לקיים משפחה ב-4,300 שקל וגם לא יוכל מהיוזמה לכאורה של 4,500 שקל. אדם עובד צריך להיות מעבר לסף העוני. כשאתה מסתכל על הנתונים אתה רואה שהשכר הריאלי עלה הרבה פחות מהתוצר - הרווח לא נעלם, הוא הלך לבעלי ההון. אם שכר המינימום היה יותר גבוה ואם השכר החציוני לא היה כל כך נמוך אז החלק היחסי של העובדים בתוצר היה יותר גבוה ולא היה יורד".
ניסקורן הוסיף כי "כשאנחנו מסתכלים על החברה הישראלית בכל מה שקשור בשוק העבודה הבעייה הכי חריפה הם פערי ההכנסה. העובדה שכל אחד משבעה אנשים מרגיש את עצמו עני היא מזעזעת. אחד הכלים המרכזיים לצמצם פערים הוא שכר מינימום. אם אנחנו - הממשלה, ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים - לא נצליח להביא שינוי, נכשלנו. אי אפשר להמשיך עם זה כי זה הופך אותנו לחברה שמשהו התקלקל בה. עכשיו תוסיפו על זה את עובדי הקבלן שלא נותנים להם להגיע למשרה מלאה - וממשלת ישראל בשיא הציניות מובילה בזה. לא נתפס שאחיות בתי ספר הן עובדות קבלן - זו עבודת ליבה. אני לא מאמין שראש הממשלה רוצה שהבן שלו יהיה עובד קבלן ומה שאף אחד לא מאחל לעצמו הוא לא צריך לאחל לאחרים".
פרופ' מומי דהן שדיבר בכנס מתח ביקורת על דימוי "השמן והרזה" של בנימין נתניהו שלפיו המגזר הפרטי היצרני נושא על גבו את המגזר הציבורי הנצלני. "תחשבו עד כמה עולם הדימויים הרפובליקאי הזה הוא שטחי. השמן הוא מנהל בית הספר, מנהל קופת החולים ומפקד תחנת המשטרה - מבחינת האזרחים אלה תפקידים לא פחות חשובים ממנהל סניף הבנק השכונתי". דהן מתח ביקורת על כך שאין בדוח אומדני עלות של יישומו והתועלות שביישומו. "אחת החולשות בניתוח המדיניות בלא מעט משרדי ממשלה היא שלא עושים הערכה משמעותית לא של העלות ולא של התועלת. אין חלופות".