"במשך ארבעה חודשים לא ישנתי בלילה מרוב דאגה למצב הבנק לפיתוח התעשיה. ראינו איך הדברים מתפתחים לקראת הסוף המשברי, אבל לא היה לנו שותף. בזמן שאנחנו היינו אכולי דאגות, משרד האוצר, שהיה אמור להיות שותף למציאת הפתרון, התייחס באדישות למצב הבנק. פשוט לא היה אכפת להם. לא מהבנק ולא ממערכת הבנקאות" - כך אומר המפקח על הבנקים, ד"ר יצחק טל, בראיון ל"הארץ".
טל, בדרך כלל אדם מאופק שרחוק מרחק רב מתגרות רחוב, כבר לא יכול להחזיק את הדברים בבטן. מאז שהמשבר בבנק לפיתוח התעשיה התחיל לצבור תאוצה, ב-21 באוגוסט, הוא הפך לשק חבטות של אנשי משרד האוצר שהטילו עליו את האשמה על ההידרדרות במצב הבנק; של פוליטיקאים כמו דליה איציק, היודעת שהחלטתה למנות את רענן כהן ליו"ר הבנק החמירה את המצב ולכן מעדיפה לגלגל הלאה את האחריות; ושל ראש הממשלה, אריאל שרון, שניזון מאנשי משרד האוצר ומתח ביקורת קשה על יכולתם הדלה של טל והנגיד דוד קליין בניהול משברים.
לטל אין הרבה מה להפסיד בשלב הנוכחי. הוא ממילא אמור לסיים את תפקידו בחודשים הקרובים, אבל מבחינתו חשוב גם לסיים בכבוד. בעיקר משום שהוא משוכנע בצדקתו ומאמין שעשה את הדברים הנכונים. דו"ח מבקר המדינה בעניין קריסת בנק למסחר נמצא בהכנה, וייתכן שיהיו בו כמה דברים שטל לא יאהב לקרוא. לקראת סוף החודש אמור להגיש נגיד בנק ישראל לראש הממשלה דו"ח על השתלשלות העניינים שהובילה לקריסת בנק לפיתוח התעשיה. צירוף נסיבות זה מעלה גם תהייה לגבי יכולתו של טל לתפקד בתנאים הללו.
בחודשים האחרונים אתה חשוף לביקורת קשה בעניין תפקודך בפרשת התמוטטות בנק למסחר וקריסת בנק לפיתוח התעשיה. האם אתה מסוגל לתפקד בתנאים אלה ולהמשיך לפקח על שאר הבנקים, שבהם מופקד רוב כספו של הציבור?
"ודאי שקשה למלא תפקיד זה כיום יותר מאשר לפני האירועים הללו. אני נמצא תחת מתקפה, וחלק מהזמן שלי מוקדש לישיבות אצל ראש הממשלה, בוועדת הכספים, עם התקשורת. זה ודאי מקשה, אי אפשר להתעלם מכך. אנחנו משתדלים שלא יהיו השלכות לדברים אלה ומקיימים ישיבות שגרתיות, ממשיכים בתוכניות הביקורת כרגיל ונפגשים עם בנקאים, כפי שעשינו בימי שלום. נקודת האור היא ההתגייסות של חלק מהאנשים בפיקוח על הבנקים, כדי לעמוד במשימות שנכפו עלינו. אנחנו בהחלט מודעים לאפשרות, שמישהו יחשוב בטעות כי בגלל המתקפה עלינו נוותר על כמה דברים".
לפחות במקרה אחד התברר שנכנעתם, כאשר רענן כהן מונה ליו"ר בנק לפיתוח התעשיה, מינוי שכנראה לא היה יוצא לפועל בתנאים רגילים.
"הסיפור עם בנק לפיתוח התעשיה החל כאשר נשאלתי על ידי משפטנית ממשרד ראש הממשלה לגבי מינוי יו"ר לבנק. אמרתי לה שבניגוד לבנקים אחרים, שבתנאי הרישיון שלהם נכתב במפורש כי נדרשת הסכמת הפיקוח למינוי יו"ר ומנכ"ל, בבנק לפיתוח התעשיה אין דרישה כזו בתנאי הרישיון. זהו אחד מכמה בנקים קטנים שהרישיון ניתן להם לפני הרבה שנים. הסברתי לה שאין חובה פורמלית לקבל את אישורי, אבל אני מצפה בכל זאת שיתייעצו עמי. אנחנו הרי לא יכולים לפסול מישהו מראש בלי להכירו. אפשר לעשות זאת בדיעבד, רק לאחר שיתברר שאינו מתפקד היטב. בבנקים אחרים עשינו דברים כאלה בדיעבד.
"לאחר מכן הגיעה הבקשה משרת התמ"ס, דליה איציק, ששאלה לדעתנו לגבי מועמד מסוים (שמעון כצנלסון ס"פ). אמרנו שהוא לא מתאים ומועמדותו נפלה. לגבי רענן כהן, אף אחד לא שאל אותנו. הברירה היחידה שעמדה בפנינו היתה לעמוד על הרגליים האחוריות ולעשות אובר רולינג להחלטה של ראש הממשלה ושרת התמ"ס, וכל זאת לגבי מישהו שאיננו מכירים. זה בעצם לומר לדרג הבכיר ביותר, שאנחנו לא מקבלים את ההחלטה שלו".
אבל בתחום הבנקאות אתה הדרג הבכיר ביותר, אתה זה המופקד על יציבות הבנקים
"טרחנו להבהיר שאנחנו רוצים שיתייעצו אתנו, אבל כאשר כבר נפלה ההחלטה זה נראה לי מרחיק לכת לצאת נגדה. בכל מקרה, הבנק לא נקלע למשבר בגלל רענן כהן".
אז מי גרם לנפילת הבנק?
"היתה סדרה של אירועים שהתרחשו. אנחנו נמסור קודם כל את הדו"ח בעניין זה לראש הממשלה ושם ננתח את השתלשלות העניינים. רוב הדברים כבר קיבלו ביטוי כזה או אחר, אבל לא במשקל הנכון. הדבר שהכי חורה לי בפיאסקו הזה הוא החלק של משרד האוצר כבעלים של הבנק וכריבון. אנחנו חשבנו שאפשר לראות במשרד האוצר שותף שלנו בניסיונות להעמיד את הבנק על הרגליים ולמנוע את הסיום החפוז של פעילותו הבנקאית. התברר לנו שאין לנו שותף.
"ראינו שהבנק הולך לקראת משבר, זה היה כתוב על הקיר לפני כמה חודשים. הבנק היה רווחי במשך שנים ולא סווג כמסוכן, בין היתר בשל ההנחה שלנו שיש לו בעלים חזקים - המדינה. החלק הבעייתי בהתנהלות הבנק בלט לעין קצת לפני מחצית 2002. זה היה השלב שבו התחילו הבעיות. הערכנו שהבעיות חורגות מהשגרה וחשבנו שהדברים מידרדרים והולכים, ולכן פנינו למשרד האוצר ולרשות החברות בסוף חודש מאי כדי לגבש פתרון. חשבנו שזו הכתובת הנכונה, מכיוון שהחשב הכללי אחראי על נכסי המדינה והרשות אחראית על הבנק".
אילו בעיות היו אז לבנק נוסף על הפסדים?
"היתה בעיית נזילות, בעיית הון ויחסי הון. סקרנו בפני האוצר ורשות החברות כמה מהבעיות ושידרנו דחיפות. בדיונים עלו כל מיני רעיונות ופתרונות כמו העברת החלקים הבעייתיים של הבנק לידי חברת החזקות, פירוק מרצון של הבנק, מכירה לבנק אחר או שינויים במבנה ההון, אבל לא הגענו לפרטים. חשבנו שהבעלים צריכים להחליט מהו הפתרון ולא אנחנו. בכל מקרה אמרנו להם שצריך למהר, וככל שהזמן עבר הדחיפות גברה.
"באחד השלבים הסברנו לאנשי משרד האוצר ולרשות החברות שצריך לעשות משהו דחוף מכיוון שהזמן אזל. ניסינו לגבש ביחד עם הבנק הצעות שיוכלו לסייע לו לקנות שקט לזמן רב, כדי שניתן יהיה לטפל בבעיותיו. אנשי האוצר הציגו את ההיבט התקציבי וחששו להביא פתרון לוועדת הכספים. היה גם חשש שאם יהיה שינוי בזכויות המדינה בבנק, הוא יהפוך לחברה ממשלתית וזה היה מחייב את המדינה לפרסם הצעת רכש".
בכל אותה תקופה חששת שפרטי הדיונים ידלפו ויחמירו את מצב הב
יצחק טל: "משרד האוצר התייחס באדישות למצב הבנק לפיתוח תעשיה. לא היה אכפת להם. לא מהבנק ולא ממערכת הבנקאות"
סמי פרץ
11.9.2002 / 8:24