האם הליכי הגבייה בישראל מקבלים תפנית? האם התחדדו "השיניים" של מערכת בתי המשפט וגביית החובות במדינה?
בהחלטה מעניינת ובלתי שגרתית, שניתנה בימים אלה על-ידי ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב, מונה כונס נכסים על דירתו של חייב בהוצאה לפועל, שאינו פושט רגל או בעל חובות להמוני נושים. מינוי הכונס נעשה אך ורק לצורך מכירת הדירה שתמורתה תשמש לפירעון חוב כספי שמקורו בפסק דין בו חויב הדייר הסרבן בתשלום, ושהוא נמנע מלשלמו.
מדובר ב"דייר סרבן" שסירב לחתום על הסכם התקשרות לביצוע פרויקט פינוי-בינוי, באופן בלתי סביר ובחוסר תום-לב. דייר זה קיבל כל מוצא אפשרי להימנע מחיוב כספי ממשי בשל הנזק הרב שנגרם לאחרים בגין סירובו, ובנסיבות אלה קבע בית המשפט כי על הדייר הסרבן לשלם לדייר אחר, שתבע אותו, את הפער בין שווי דירתו ללא פינוי-בינוי לבין שווי הדירה שיזכה לה אם יושלם הפרויקט.
הדייר הסרבן לא אמר נואש ופנה לבית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין וכן בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. משזה דחה את בקשתו לעיכוב ביצוע, פנה הדייר בבקשת רשות ערעור על ההחלטה גם לבית המשפט העליון, ונדחה שוב.
כל הערכאות הבהירו לדייר הסרבן באופן חד וברור: אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין שהינו פסק דין כספי, ואם יתמיד בסירובו, הוא ייאלץ לשלם את הנזק שהסב לדייר האחר.
למרות זאת, התמיד הדייר בסירובו, ועל כן לא הותיר ברירה לתובע אלא לנקוט נגדו הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל. כאמור, בהחלטתו האחרונה מינה ראש ההוצאה לפועל כונס נכסים לדירתו של החייב, שלאחר מכירתה ישולם חובו.
החלטת ראש ההוצאה לפועל מהווה המשך ישיר להחלטות בית משפט השלום, המחוזי והעליון, ומתקבל הרושם כי מערכת המשפט החליטה סוף-סוף לשים קץ להתנהלותם של חייבים "מקצועיים", אשר עושים כל שביכולתם על מנת להימנע מקיומם של פסקי דין מחייבים של בתי המשפט.
מעבר למקרה הפרטני, החלטות אלה מבקשות לשדר מסר ברור: המערכת לא תרשה התחמקות מתשלום חובות, ובמקרה המתאים, גם דירת מגוריו של חייב המשתמט מחובותיו - אף שהוגדר כבעל יכולת לשלם - לא תהיה חסינה.
כעת, משנקבע כי תשלום החוב ייעשה על דרך מכירת דירתו של החייב, נשאלת השאלה האם בתי המשפט יראו בכך מצב בלתי הפיך, שהרי אם יזכה הדייר בערעורו אולם דירתו תימכר קודם לכן, הוא לא יוכל לקבל את דירתו בחזרה.
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הנטייה של בתי המשפט לעכב ביצוע כאשר קיים חשש שאדם יאבד את דירתו, וניתן לראות זאת כאשר בתי המשפט לא ממהרים להשליך לרחוב חייבי משכנתא.
כלומר, השאלה שנשאלת היא האם החלטת ראש ההוצאה לפועל הופכת את פסק הדין מפסק דין כספי "טהור", שהוא הפיך בערכאה גבוהה יותר, לפסק דין לפינוי? כנגד טענה זו של הדייר הסרבן, שיערער על ההחלטה, תעמוד העובדה (שצוינה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל) לפיה אין מדובר בדירת מגוריו של החייב, אלא בדירה נוספת שבבעלותו המושכרת לשוכרים, כך שהוא לא יאבד את קורת-הגג שלו בתהליך.
באשר לערעור של החייב על החלטת ראש ההוצאה לפועל, לדעתי כל החלטה שתעכב את ביצוע פסק הדין תשדר מסר הפוך מזה שמתחייב במקרים שכאלה. על כן, מוצדק ומתבקש לתת גיבוי להחלטתו האמיצה של ראש ההוצאה לפועל, הגם שלכאורה היא עלולה לעורר אי-נוחות בקרב מי שאינו מתמצא בקלות הבלתי נסבלת של אי-קיום התחייבויות במדינתנו.
הכותב הוא מומחה למשפט אזרחי מסחרי