בחודשים האחרונים נדמה ששוק הגז תוסס: אנחנו שומעים דיווחים על עסקאות יצוא ועל מגעים שמתנהלים מתחת לפני השטח עם מדינות שכנות, אבל האם אלה עסקאות שהמשק הישראלי יכול באמת לסמוך עליהן? בחמש השנים האחרונות התגלו בישראל עתודות גז של כ-1,000 מיליארד מטר מעוקב, רובן במאגר תמר ובמאגר לוויתן, הנחשב אחת מתגליות הגז הגדולות בעולם בעשור האחרון במים עמוקים, ובעקבות עבודתה של ועדת צמח החליטה הממשלה שהמאגרים יוכלו לייצא עד 50% מכמות הגז שלהם, תלוי בגודלם ובגורמים נוספים.
לפי הערכות, ההכנסות מיצוא הגז צפויות להכניס לקופות המדינה (מסים ותמלוגים יחד) כ-70 מיליארד דולר, על פני עשרות שנים (מהוון בערכים של היום), אבל לממשלה יש סיבות נוספות לעודד חתימה על הסכמים עם לקוחות זרים: היא, כמו היזמים עצמם, רוצה להצדיק את ההשקעה בפיתוח המאגרים.
אם ניקח את לוויתן כדוגמה, ההשקעה הנדרשת כדי לפתחו בשלב הראשון מסתכמת בכ-6.5 מיליארד דולר. השוק הישראלי קטן מכדי שיצדיק להשקיע סכום עתק כזה רק בשבילו. מעבר לכך, לייצוא הגז יש חשיבות גיאו-פוליטית גדולה, ובעזרתו ישראל תוכל לבסס את מעמדה באזור.
אלא שעד היום המדינה עדיין לא קבעה את ההסדרים הנדרשים למימוש הייצוא: אילו שיעורי מס יוטלו על השותפויות, האם יהיה פיקוח על מחירי הגז, למי ואיך יינתנו רישיונות לייצוא. בחוסר הוודאות הזה, נחתם עד היום רק חוזה מחייב אחד לייצוא גז - לאספקת 4.75 BCM מלוויתן לרשות הפלסטינית. מכתבי כוונות דווקא יש - עם שלושה גורמים נפרדים בירדן, עם קונסורציום חברות במצרים ושתי חברות בינלאומיות המחזיקות במתקני הנזלה במצרים (ראו פירוט לפי מדינות).
בסקירה הבאה, ננסה לעשות קצת סדר באופציות הייצוא של הגז הישראלי, בעסקאות העומדות על הפרק ובפוטנציאל המימוש שלהן.
הרשות הפלסטינית
בין לוויתן לרשות הפלסטינית נחתם חוזה לאספקת 4.75 BCM גז. זהו למעשה החוזה המחייב הראשון שנחתם בישראל.
התנאים הטכניים: הקרבה הגיאוגרפית הופכת את האופציה הזאת לקלה יחסית לביצוע, אבל עדיין צריך להניח את התשתית להובלת הגז - צינור שיגיע לתחנת הכוח שתקום בג'נין. כרגע אין עדיין לא צינור או אפילו תוואי לצינור.
התנאים הכלכליים: מדובר באספקה של כמות גז קטנה, כך שישראל לא תוכל להישען על הרשות כלקוח מרכזי.
התנאים הגיאו-פוליטיים: אף שמדובר בכמות קטנה של גז, מבחינה כלכלית ההסכם עשוי לעודד את הכלכלה ברשות הפלסטינית ולהוסיף ממד חיובי לקשרים איתה.
מצרים
על הפרק עומדות שלוש עסקאות: עם בריטיש גז (לוויתן), יוניון פנוסה (תמר) וקונסצוריום החברות Dolphinus Holdings (תמר). באחרונה נחתם מכתב כוונות עם דולפינוס, אך הדיווח עליה לבורסה היה לקוני ופרטי העסקה עדיין עלומים.
התנאים הטכניים: מבחינה טכנית, אופציית הייצוא למצרים קלה יחסית: במקרה של תמר ולוויתן, צינור ימי יוביל את הגז לשני מתקני הנזלה הקיימים ממילא במצרים ונמצאים במרחק של 200 ו-400 ק"מ מהמאגרים, בלי שיצטרך לעבור במדינות נוספות. במקרה של דולפינוס, מהמעט שפורסם על העסקה, עולה שהכוונה היא להזרים גז בצינור ששימש בעבר להעברת גז ממצרים לישראל, והדבר עלול לסכן את העברת הגז.
התנאים הכלכליים: מבחינה כלכלית, אופציית הייצוא למצרים מורכבת. במקרה של BG (בריטיש גז) וחברת יוניון פנוסה, שתי חברות גדולות ומכובדות, ניתן להניח שהן יעמדו בהתחייבויותיהן, ואפשר גם לצפות שהן ישלמו מחיר גבוה יחסית, מאחר שהן מתכוונות להנזיל את הגז במתקנים שממילא קיימים ולייצא אותו לאירופה ולאסיה. עם זאת, מצבה הכלכלי של מצרים איננו שפיר במיוחד, והשוק המצרי חייב יותר מ-6 מיליארד דולר לספקי גז שפעלו במדינה.
התנאים הגיאו-פוליטיים: במצרים נשמעים כל העת קולות המתנגדים לעסקאות מכל סוג עם ישראל. מעבר לכך, בעסקה עם דולפינוס יש סיכונים ביטחוניים. גורמים אסלאמיים כבר חיבלו בצינור המחובר לצינור ההובלה המתוכנן בסיני, ורק באחרונה הכריז נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי על מצב חירום באזור לאחר פיגוע באזור.
ירדן
על הפרק עומדת עסקה גדולה אחת עם ממשלת ירדן (לוויתן) ועסקאות עם לקוחות פרטיים (תמר).
התנאים הטכניים: ייצוא לירדן הוא אופציה זולה ומהירה מאחר שהוא דורש קילומטרים ספורים בלבד של צינור יבשתי.
התנאים הכלכליים: ישראל יכולה להציע לירדן גז זול מכל הצעה של ספקית אחרת, והמחיר שיקבלו ספקיות הגז הישראליות עבור הגז יהיה גבוה מהמחיר בישראל עצמה.
התנאים הגיאו-פוליטיים: לישראל יש אינטרס מובהק לשמור על קשריה עם ירדן ולחזק את הממלכה. על פי הערכות של מומחים בענף האנרגיה, על אף המתח בין ישראל לירדן, עסקאות עם ירדן ייצאו אל הפועל. לדבריהם, ירדן זקוקה לגז הישראלי ומאחר שמדובר בעסקאות לטווח ארוך, של 15-20 שנה, ושני הצדדים מבינים שיהיו עליות ומורדות ביחסים בין המדינות.
טורקיה: בין טורקיה לישראל יש כל העת דיבורים על ייצוא גז, אבל אין כרגע עסקה קונקרטית שעומדת על הפרק. שותפויות הגז ומומחים בתחום סבורים שהאופציה הטורקית עדיין קיימת, למרות היחסים המעורערים בין המדינות.
התנאים הטכניים: אם יהיה ייצוא לטורקיה, הוא ייעשה באמצעות צינור ימי שיגיע ממאגר לוויתן, דרך מימי קפריסין, עד הנקודה הדרומית ביותר בטורקיה, הנמצאת במרחק של כ-485 ק"מ מהמאגר. המים בין שתי המדינות נחשבים עמוקים יחסית, והדבר מייקר את הקמת הצינור לכדי 3 מיליארד דולר.
התנאים הכלכליים: המשק הטורקי צורך פי 7 מהמשק הישראלי, והביקוש שלו לגז עוד צפוי להכפיל את עצמו ב-20 השנים הקרובות, כך שאופציית הייצוא אליה עשויה להשתלם מאוד. לטורקיה אין מקורות גז משל עצמה ולכן היא נאלצת לייבא את הגז מכמה ספקים במחירים גבוהים, ומעוניינת כמובן להכניס לשוק ספק נוסף שיתחרה באלה הנוכחיים.
התנאים הגיאו-פוליטיים: מבחינה כלכלית אמנם לטורקיה יש אינטרס להכניס מתחרה נוסף לשוק, אבל היחסים העכורים בינה לבין ישראל עלולים להיות מכשול בדרך לכל עסקה. לא רק זאת, גם המתח המתמיד בין טורקיה לקפריסין, שבמימיה אמור לעבור הצינור, עלול להכשיל עסקאות פוטנציאליות. עד כה ראשי הממשל בקפריסין לא נתנו את הסכמתם למעבר הצינור במים הכלכליים (EEZ) של האי, כמתחייב מאמנת הים של 1982.
המזרח הרחוק
בשנים הקרובות לא צפויות עסקאות, ובכל מקרה ייצוא למדינות אלה יהיה רלוונטי רק בשלב השני של פיתוח לוויתן, בתחילת 2018, ואחרי שייחתמו עסקאות עם מדינות שכנות.
התנאים הטכניים: כדי לממש את אופציית הייצוא למזרח הרחוק (למשל טייוואן, סין, הודו, דרום קוריאה) יש להקים מתקן הנזלה יבשתי או ימי, אלא שהאופציה הראשונה תהיה קשה לביצוע בגלל התנגדות הארגונים הירוקים בארץ והאופציה השנייה היא עדיין טכנולוגיה בפיתוח. עדיין אין בעולם מתקני הנזלה ימיים (FLNG).
התנאים הכלכליים: בייצוא למזרח הרחוק יש יתרון ברור - מדובר בשוק אדיר בגודלו הזקוק לכמויות גדולות של אנרגיה ומשלם היום את המחירים הגבוהים בעולם. מחיר ההובלה אמנם צפוי להיות גבוה, אך השיט במימי האוקיינוסים ובמים הכלכליים אינו מחייב הסכמה מצד מדינה כלשהי.
התנאים הגיאו-פוליטיים: מבחינה פוליטית, ישראל תעדיף למכור קודם כול את הגז למדינות השכנות, כדי לבסס יחסים כלכליים טובים איתם ובעקבות זאת גם לעגן את היחסים המדיניים. מבחינה זו, המזרח הרחוק הוא לא בעדיפות עליונה, גם אם מדובר בשוק עם פוטנציאל כלכלי.
קפריסין
מתנהלים מגעים עם גורמים בקפריסין אך הם עדיין לא הבשילו לכדי עסקה קונקרטית.
התנאים הטכניים: הדרך המעשית היחידה להוביל גז לקפריסין היא בצינור ימי שיונח על קרקעית הים, אלא שהטופולוגיה של הקרקעית מייקרת את עלות הקמתו. לפי הערכות גסות, העלות צפויה להגיע לכמיליארד ד'.
התנאים הכלכליים: הספקים הישראלים יוכלו לגבות מחירים גבוהים יחסית (אפילו עד 15 דולר ליחידת mmbtu של גז), משום שלקפריסין אין כרגע גז זמין משל עצמה - היא מייצרת חשמל מסולר ומזוט יקרים, ומחיר החשמל שם הוא הגבוה בין מדינות אירופה. עם זאת, כמויות הגז שיצרוך המשק הקפריסאי יהיו נמוכות מ-1 BCM בשנה, ולכן קפריסין כנראה לא תהיה "לקוח העוגן" שיצדיק את פיתוח לוויתן.
התנאים הגיאו-פוליטיים: קפריסין, כמו טורקיה, רוצה להיות מדינת מעבר ולשמש צינור גז לאירופה, והיא מעוניינת להפחית את תלותה ברוסיה. גורמים בממשלת קפריסין הביעו בעבר רצון לשיתוף פעולה עם ישראל בתחום זה.