אישה שחתמה ערבות למשכנתא שלקח בן זוגה, הגישה תביעה לאחר הפרידה בטענה כי הערבות שסיפקה עבור הנכס מקנה לה זכויות בדירה. בית המשפט דחה את בקשתה וקבע, כי הנכס נרכש מכספי הגבר, הוא זה שמשלם את החזרי המשכנתא, ולכן הערבות לא מקימה לאישה זכות כלשהי.
מדובר בבני זוג שהכירו לפני כ-10 שנים. שניהם היו אז גרושים והורים לילדים משלהם. הם עברו לגור יחד, נולד להם ילד משותף, ובמקביל הם חתמו על הסכם חיים משותפים. לפני כמה שנים רכש הגבר נכס נדל"ן בפתח-תקווה, תמורתו שילם חצי מיליון שקל מכספו ואת יתרתו מימן במשכנתא, לה הייתה ערבה בת זוגו.
לאחרונה נפרדו השניים, והאישה טענה כי ערבותה לדירה מקנה לה זכויות בנכס. לטענתה, בהסכם חיים משותפים עליו חתומים השניים יש סעיף המציין כי "אין כל מניעה לקבוע כי באותם מקרים שלא הוסדרו בהסכם, יחול חוק יחסי ממון". על כן היא טוענת לשותפות על הנכס בפתח-תקווה על-פי חוק יחסי ממון, ובכל מקרה, טענה האישה, מכוח ערבותה לבד היא זכאית לזכויות בנכס.
בית המשפט בחן טענות אלה ודחה את שתיהן על הסף, תוך שהוא מקבל את טענות הגבר, שיוצג בידי עו"ד רות דיין-וולפנר.
לעניין חוק יחסי ממון, בית המשפט ציין כי בני הזוג לא נישאו אלא היו ידועים בציבור, ומכאן שחוק יחסי ממון לא חל עליהם כלל. הדין החל על ידועים בציבור אינו נובע מחוק יחסי ממון אלא מהלכת השיתוף, לכן אין משמעות לסעיף אותו ציינה האישה שכאילו מחיל על הצדדים "בדרך שיורית" את חוק יחסי ממון.
בית המשפט ציין כי מההסכם ניתן להבין שבני הזוג טרחו לשמור על ההפרדה הרכושית של נכסיהם, הן לגבר והן לאישה, וההסכם גם מבהיר מהו רכוש משותף בין הצדדים.
"נכסים שנרכשו מהכספים המשותפים של בני הזוג יהיו של בני הזוג. חלקו של כל אחד יהיה בהתאם להשקעתו ברכישת הנכס, לרבות בתשלום ההלוואות שנלקחו לשם רכישת הנכס". דהיינו, מציין בית המשפט, "רכוש משותף יהה אחד משניים: או שנרכש בכספים משותפים - או שההלוואות בגינו שולמו על-ידי שני בני הזוג".
באשר לטענה השנייה, לפיה ערבותה של האישה הופכת אותה לבעלת זכויות בנכס - בית המשפט דחה גם טענה זו וציין כי הן חוק הערבות והן חוק המשכון מלמדים כי הם אינם תומכים בטענה זו כלל.
לפיכך, התביעה סולקה על הסף, תוך חיוב האישה בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל.