פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מגיפת האשראי והבזבוז צריכה להיפסק

      משקי בית רבים לוקחים הלוואות רבות בהן הם לא יכולים לעמוד. שחף מזין סבור שעיקר האחריות לכך מוטלת על כתפי הלווים

      כאשר חיידק או וירוס מזיקים מתפשטים ללא שליטה קוראים לזה "מגיפה". עדיין אין לנו הגדרה מדויקת להתנהגות הרסנית המתפשטת בחברה, למרות שגם זו בדרכה מגיפה לא פחות מסוכנת. בשונה מדרך התפשטותו של פתוגן מאיים הזקוק לקרבה או מגע פיזי, התנהלות הרסנית מתפשטת על גלי התקשורת, אנו רואים ומשכפלים, אחרים מתבוננים בנו ומשכפלים.

      תכנון פיננסי אחראי

      בביתו של אהוד ברק שהיה ראש ממשלת ישראל, שר בטחון ורמטכ"ל הועסקה עובדת שלא כדין. האיש שהיה אמון על שירותי הביון לא היה ער לעובדה שבסלון ביתו מסתובבת עובדת לא חוקית, אמר והפנה אצבע לכיוון אשתו. את האחריות לשריפה בכרמל איש עד היום לא נטל, כולם היו בסדר. בימים אלו מתנהל קרב מסוקר בנושא מי פחות אשם באי ההתכוננות של המדינה לאירועים שהובילו לצוק איתן. גם בסקטור הפרטי קשה למצוא דוגמאות ללקיחת אחריות. מנכ"ל הוט הסביר לנו שהם דווקא בסדר במקום פשוט לקחת אחריות ולהתנצל בפני מי שהמתין שעתיים רק כדי שינתקו לו את הטלפון בפנים.

      נבגי המגיפה מתפזרים באמצעי התקשורת ומדביקים עוד ועוד אנשים. כיום כמעט כל אחד בישראל מדקלם את הנתון כי מחירי הדירות עלו ב-80% מאז שנת 2008. מעטים מדקלמים את העובדה כי ההוצאה למשק בית (בניכוי דיור) עלתה בשיעור דומה וגבוה משמעותית מהמדד באותן שנים. כך גם כמות ההלוואות שאנו נוטלים מכל הבא ליד, בנקים, חברות ביטוח, חברות אשראי. זה פשוט זמין ומוצג באופן מפתה כמעט וכאילו מדובר במענק. אם לא נתחיל להילחם במגיפה, כל אחד בביתו, נגיע למשבר כלכלי של קריסת מאות ואלפי משקי בית.

      ראשית נבהיר כי חלק מהאחריות מוטל על המדינה. המדינה צריכה לקחת על עצמה את האחריות ללמד את אזרחיה את בסיסי ההתנהלות הכלכלית הסבירה, נערים שעוזבים את לימודי התיכון צריכים לדעת מהי ריבית והלוואה וכיצד לקרוא תלוש שכר לא פחות ממה שעליהם לדעת מי הרגה את סיסרא. ומצד שני, הטענה שעולה לא מעט ולאחרונה אף קיבלה במה רחבה במספר תכניות בתקשורת, "מדוע הבנק הלווה לי כסף?", או "למה לקחו לי ריבית מסוימת?" איננה מקובלת כלל. הבנק הציע לך הלוואה בדיוק מאותה סיבה שהמוכרת הציעה לך לקנות עוד חולצה, זה התפקיד שלהם. תפקידך הוא לשקול האם יש באפשרותך לשלם עבור החולצה או להחזיר את ההלוואה. יבוא מי שיאמר: "הבנק חייב אותי לקחת הלוואה כי חרגתי מהמסגרת", לא ממש. הבנק הבהיר לך שללא מהלך זה אתה תהיה חדל פירעון וחשבונך יוגבל. תפקידך להחליט האם הלוואה תציל ממצב זה או תחמיר אותו.

      סימני ההדבקות הראשונים באי לקיחת אחריות כלכלית מקבלים ביטוי באופן מחשבה שכזה: כל השנה עבדתי קשה, מה? לא מגיע לי להתפנק בטיול לחו"ל/סמארטפון חדש/שיפוץ? ובכן התשובה היא לא. לא "מגיע". אף אחד לא רושם נקודות על מאמץ ומחלק טובין למי שמגיע לו. אם אתה יכול להרשות לעצמך קנה, אם לא, התאפק. מסלול מחשבה הרסני נוסף הוא כזה: "גם ככה לא אוכל לחסוך הון לדירה, מוטב לפחות ליהנות ממש שיש" גם זה ממש לא נכון. החיסכון הוא חשוב ויכול להוות רשת בטחון ללא מעט צרות שוודאי יציגו עצמן במהלך החיים, וללא חסכון בטח לא יצטבר הון ראשוני לכלום.

      כצעד ראשון לחיסכון

      מסתכלים סביב, שואלים שאלות. האם יש צורך בכל הממירים וחשבונות המובייל? האם אנו מלמדים ומדגימים לילדינו את חשיבות החיסכון לטווח ארוך? האם למרות דבר המפרסם עדיין אפשר ליהנות ממסך טלוויזיה או טאבלט שנקנו לפני שלוש שנים? אין כפתור אחד גדול שאם נלחץ עליו נחסוך אלפי שקלים במהירות, אך אם נחבר את כל הדברים הקטנים, החשבונות, התעריפים, הריביות, נגיע לחסכון שנתי משמעותי. זה לא יהפוך את העתיד למושלם, רק לקצת יותר טוב ובטוח. קחו אחריות.

      שחף מזין, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה