לפני מספר חודשים, במפגש הפתיחה של קורס גישור למנהלים בכירים, אמרה מנהלת מאחת החברות המוכרות והמובילות במשק: "כשיש עניינים בין עובדים אצלנו, אני חותכת. אין מקום להתקשקשויות ודיבורים. זו חברה עסקית, אגרסיבית בשוק, קווי ייצור, ועולם גברי". לפני מספר שבועות, קצת לאחר סיום הקורס, היא סיפרה לי בהתרגשות על סיום סכסוך בין עובדים, ששם בחרה להשתמש בכלים גישוריים ודיאלוגים. כלים "רכים" יותר ויש אפילו מי שהיה מגדירם כ"נשיים", כאלו שלא שיערה שניתן ליישם בארגון שלה, ובודאי שלא בכזו הצלחה.
במפגש של העולם הארגוני והעולם המגדרי מתרחשים מספר דברים מרתקים. למשל, הבדלים במענה על המתח של בית-עבודה, או ההבדל המוחשי שקיים בין ניהול של עובד וניהול של עובדת. אולם המרתק ביותר מניסיוני קשור במה שפוגשים בדרגות הניהול הבכירות.
אני מתכוון לחטוא כאן בהכללה שתקומם נשים רבות - מרבית המנהלות הבכירות שאני פוגש לאורך השנים מתנהלות באופן יותר גברי. יותר גברי ממה? ממה שנראה שבאופן טבעי מתאים ונכון להן. אלו מנהלות שמאמצות דפוסי ניהול "גבריים" - החלטיות, דעתנות, אקטיביות, תפיסה תוצאתית ועוד. אלו דפוסים ויתכן שאף סוג של תפיסה והוויה שהמנהלות מאמצות, במודע או שלא במודע, כנראה מתוך אמונה והבנה כי זה מה שנדרש במרחב של הניהול הבכיר. הן קוראות את הסביבה שלהן ומניחות שרק כך תוכלנה להשתלב בסביבה הזו בדרך הנכונה.
ייתכן שחלק מהמנהלות הבכירות צמחו בסולם הניהול כי הביאו מלכתחילה איכויות יותר גבריות כביטוי לאישיות שלהן. מנהלות אלו מממשות את מי שהן. אולם אחרות לומדות את הדפוסים הגבריים הקיימים בסביבתן, מבינות כי הן נדרשות לפעול בהתאם, ומאמצות אותן. הן מפתחות מערכת שרירים חדשה ושונה.
בעיני זה מעולה, אולם רק עד לשלב בו מתנוונת מערכת השרירים האחרת. אני פוגש יום יום מנהלות "חצי משותקות", ומופתע מכך שמוצא עצמי (כגבר ממוצע) מסייע להן בחיזוק מערכת השרירים הרכה יותר, הנשית. זה בא לידי ביטוי בעיקר בכל הקשור באינטראקציות וניהול עובדים וממשקים. זה מפתיע וגם עצוב.
מדוע עצוב? כי קיים בכך מחיר וגם אנרגיה פוטנציאלית שמתבזבזת. ראשית המחיר לעצמן - אדם שאינו אותנטי הוא גם פחות בזרימה עם עצמו ועם הסביבה וגם אינו באמת מאפשר לאחרים להיות אותנטיים בעצמם. זהו מסר סמוי חזק שעובר לסביבה, בודאי ברמות ניהול בכירות. בנוסף, לפחות להבנתי האיכויות הנשיות מביאות להישגים הרבה יותר גבוהים בכל הקשור לרתימה והנעה של אנשים.
בסביבה הארגונית הבכירה של היום, בשונה מהעבר, נדרשות יותר האיכויות ה"נשיות", כולל הקשבה, חום, אינטימיות, אמפטיה ותפיסה תהליכית. בארגון של היום, שהינו יותר אופקי ורשתי, בשונה מהארגון של פעם שהוא יותר אנכי ומבוסס היררכיה, רתימה ועוצמה סינרגטית חשובים הרבה יותר מהנחיה מבוססת מיקום פורמאלי ודרגה. זו נקודה מאד חשובה מכיוון שמדובר במהפכה אמיתית. היא אינה מגיעה מהמקום הפמיניסטי, אלא מהשינויים החברתיים שמתרחשים בעולם ומחלחלים למרחבים העסקיים והארגוניים. אופי המנהיגות בארגונים בשינוי משמעותי, ודורש הבנה של רשתות ותהליכים יותר מכל דבר אחר. תפיסה רשתית, וגם תפיסה תהליכית, באות מהמוח הנשי ומהתבונה הנשית.
כך שהמנהלות עצמן, העובדים שלהן והארגונים, ירוויחו הרבה יותר, הן בתהליכים והן בתוצאות, ממנהלות שלא תרתענה מהפעלת שתי מערכות השרירים באיזון, וגם אם יתר משקל יינתן למערכת הנשית, ולא לגברית.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל קבוצת גבים. מומחה בתחומי הגישור, המו"מ, שיתופי הפעולה, ומוביל תהליכים מורכבים, בעיקר עם הנהלות בכירות. מרצה בחוג ליישוב סכסוכים של אוניברסיטת בן גוריון, ובלהב - מנהל עסקים - באוניברסיטת תל אביב. מנחה קורס גישור ייחודי למנהלים בכירים.