ביום אירוע דליפת האמוניה בעמק חפר, היו צריכות להיערך שתי חתונות באולמות אירועים הנמצאים באזור התעשייה שם. למרבה המזל, הדליפה החלה לפני שהאורחים הגיעו והמשטרה הצליחה לסגור את הכניסה למקום. שתי החתונות שאמורות היו להיערך באותו לילה - בוטלו. יש להניח שהדבר גרם לעוגמת נפש רבה לזוגות המתחתנים ולאורחיהם, אך הם צריכים להודות לאלילת המזל שהדליפה לא ארעה במהלך החופה או בזמן הארוחה והריקודים. עדיף לא להעלות השערות מה היה קורה במקרה כזה, ולו רק בשל הצורך לפנות את המקום במהירות וההיסטריה שהייתה נלווית לכך.
וכאן נשאלת השאלה - מדוע בכלל ישנם אולמות אירועים באזורי תעשיה, לא כל שכן באזורי תעשיה המכילים חומרים מסוכנים כדוגמת אמוניה. באולמות אלו מסתופפים מדי ערב מאות ולעיתים אלפי בני אדם, והדעת אינה סובלת זאת.
ניתן לומר, כמעט בוודאות, שעם ישראל אוהב גני אירועים הרבה יותר מאשר אולמות אירועים, ודאי יותר מאשר אולמות אירועים באזורי תעשיה. חתונה בגן פתוח וירוק קרוב לטבע, משרה אווירה יותר מתאימה לחתונות מאשר אולם חתונות בלב אזור תעשיה, שבדרך אליו עוברים דרך מפעלים חשוכים וכבישים מוזנחים. אז למה בכל זאת קיימים אולמות אירועים רבים באזורי תעשיה? ומדוע גני האירועים בשטחים הפתוחים הולכים ומתמעטים?
את התשובה יש לחפש בגופי התכנון ורשויות הפיקוח ובעמדתם של מוסדות התכנון ברמה המחוזית והארצית. לפני למעלה מעשור, בעקבות החלטות בדרגים הגבוהים ביותר, החל הפיקוח הארצי על הבניה לפעול בתקיפות לסגירת גני אירועים לא חוקיים, שצצו כפטריות אחר הגשם בכל רחבי הארץ. פעולת אכיפה זו הינה מבורכת כשלעצמה. אין ואסור שגני אירועים יפעלו ללא רישיונות כדין. מדובר במקומות המכילים מאות בני אדם ויש לוודא שיהיו להם כל האישורים לפעול. אלא שכשבאו בעלי גני האירועים לבקש מוועדות התכנון להכשיר את גני האירועים שלהם, הם נתקלו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, בסירוב מוחלט.
מוסדות התכנון מצאו כי גני אירועים בשטחים פתוחים פוגעים לכאורה בשטחים הללו, ולכן הפנו את כל מי שמבקש להקים גן אירועים לחפש מקום בסמוך לשטחים בנויים. אולם, קרבה לשטחים בנויים גם היא איננה אידיאלית, גן אירועים עלול להוות מטרד לשכנים, ולכן נמצא פתרון הקסם - גני אירועים או אולמות אירועים יוקמו באזורי תעשיה.
לדעת מוסדות התכנון, באזורי תעשיה יש לכאורה הרמוניה מלאה בין אולמות האירועים לבין מפעלי התעשייה. מפעלי התעשייה פועלים ביום ואילו האירועים בדרך כלל נערכים בלילה. מכאן שהאירועים לא מפריעים לתעשייה והתעשייה לא מפריעה לקיום האירועים. עוד יתרון עצום הוא בכך, שמגרשי החניה באזור התעשייה ריקים בלילה ולכן אין קושי למצוא ולהכשיר מקומות חניה למאות האורחים שבאים לאולם האירועים.
וכך החלה תנועת המלקחיים, מצד אחד ננקטים הליכים לסגור גני אירועים הקיימים בשטחים פתוחים ולא מאשרים את הקמתם (מן הראוי לציין שבמחוז מרכז התוכנית המחוזית מאפשרת גני אירועים בשטחים פתוחים אך לצורך כך יש להכין תכניות מפורטות וכאלה לא אושרו למעלה מעשור), ומנגד מפנים את בעלי הגנים והאולמות להקמתם באזורי תעשיה.
אך אליה וקוץ בה. האם עתה, לאחר האירוע בעמק חפר שיכול היה להסתיים באסון, יבינו מוסדות התכנון כי אין "הרמוניה" בין שימוש לתעשייה לבין אולמות אירועים? האם מוסדות התכנון יבינו שבמלחמתם להגנה על השטחים הפתוחים, המתבטאת באיסור הקמת גני אירועים בשטחים אלו ובהפניית האירועים לאזורי התעשייה, הם מסכנים חיי אדם? ספק אם המסקנות יוסקו. אך ימים יגידו.
הכותב הוא מומחה לתכנון ובניה ושותף במשרד כהן וילצ'יק קמחי
הקליקו כאן לכל אולמות האירועים הכי נחשבים שיש