מכתב ההתפטרות של נחמן שי לראש הממשלה, אריאל שרון, נחת בתאי הדואר האלקטרוני של כתבי התקשורת לפני כשבוע וחצי, זמן קצר אחרי שנשלח לראש הממשלה. כך, באופן מסודר וממוסמך, בשקט, דאג שי כי דבר התפטרותו מתפקיד יו"ר רשות השידור ייוודע במהירות האפשרית, מבלי שהוא עצמו ייאלץ להצהיר הצהרה דרמטית. ההתנהלות הזאת אופיינית לו. שי הוא חובב מושבע של מסמכים ותיעוד, וכמובן, איש מקצוע בכל מה שנוגע לקשר עם התקשורת.
בגוף כמו רשות השידור אלו תכונות מועילות, אבל גם הן לא סייעו לשי, ובסופו של דבר הכריעה אותו הרשות. מאז מארס האחרון, אז לקח שי על עצמו תפקיד נוסף כמנכ"ל איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, דרש ממנו רענן כהן, שהיה השר הממונה על רשות השידור, לוותר על המשרה הנוספת ולהתמקד בתפקידו כיו"ר רשות השידור. שי סירב להיענות לדרישה וכאשר כהן זימן אותו לשימוע בעניין, הוא לא הופיע ומיהר לצאת לחו"ל.
לאחר פרישתו של כהן באמצע אוגוסט, ובעקבות משאל טלפוני זריז בין חברי
הממשלה, עברה רשות השידור במפתיע לאחריותו של ראש הממשלה. שרון אימץ
את עמדתו של כהן, ולפני שבועיים דרש משי להחליט באיזו משרה הוא בוחר.
הפעם היתה תגובתו של שי מהירה ונחרצת: הוא הודיע על התפטרותו.
כשזה הגיע לראש הממשלה, נראה שמיהרת לוותר ולא נאבקת להישאר בתפקידך.
שי: "נאבקתי במשך שישה חודשים מול רענן כהן. השקעתי בזה הרבה מאוד
עבודה, ובחודשיים האחרונים גם בעזרת עורכי דין, בעלויות של עשרות
אלפי שקלים מכיסי הפרטי. זה לא נכון שלא היה מאבק. רענן כהן רצה
שאעזוב את רשות השידור, ואמר לי את זה במפורש. רק בשלב מאוחר יותר
יעצו לו להציג את זה באופן יותר חכם, לומר 'בעצם כולנו רוצים את נחמן
ברשות השידור, אבל אם הוא רוצה להחזיק במשרה נוספת, אז שיילך'.
"החלטתי לעזוב כשהגעתי למסקנה שהשלב הבא במאבק יהיה נגד ראש הממשלה.
זו כבר פאזה אחרת. צעירי הליכוד פנו לבג"ץ בעניין התפקיד הנוסף שלי,
והיה אמור להתקיים דיון בעוד חודש. השר כהן היה מתואם אתם. כעת בא
ראש הממשלה ואומר, דעתי כדעתו של רענן כהן. פירושו שאם אני עכשיו
הולך לבג"ץ, אני נמצא בעימות עם ראש ממשלת ישראל. את זה לא רציתי.
"אני יכול להתווכח, להתעמת, אבל כשאני מגיע מול ראש הממשלה, אני עוצר.
לזה הצטרפה ההתנהלות הפנימית של רשות השידור. ההחלטות בהנהלה התקבלו
בלי שום תיאום עם המוסדות הציבוריים ואתי. בנסיבות האלה נשארתי שם
כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. שאלתי את עצמי על מה בעצם אני נלחם,
והגעתי למסקנה שהמלחמה הזאת לא כדאית".
מדוע מלכתחילה רצה רענן כהן, כפי שאתה מתאר זאת, בסילוקך מהתפקיד?
"כי אני לא מילאתי את הציפיות שלו. הוא ציפה שהוא ינהל את רשות השידור
דרך הוועד המנהל, דרך המליאה, דרך נחמן שי, ואת זה הוא לא קיבל. הוא
הודיע שהוא רוצה לקבל את הסטנוגרמות של המוסדות הציבוריים, את סדר
היום. הוא רצה לדעת לפני כל ישיבה במה עומדים לדון, כדי שיוכל להתערב
בניהול השוטף, ואני לא הסכמתי. הדרישות שלו לוו בכל מפגני הלחץ שאפשר
להעלות על הדעת, והתביעות שהוא הניח על השולחן רק הלכו והחריפו.
"למשל, הוא התנגד להוצאת המכרזים לבעלי התפקידים הבכירים שהקדנציות
שלהם ברשות השידור הסתיימו (ביניהם מנהל הטלוויזיה, מנהל הטלוויזיה
בערבית, מנהל הרדיו ומנהל הרדיו בערבית, ע"ב). הוא הפעיל עלי ועל
חברים בוועד המנהל לחצים לא לקדם את המכרזים. הוא למשל לחץ עלי בכל
הכוח לדחות בשעתו את המכרז למנהל הטלוויזיה (שפורסם בינתיים, אך טרם
הוכרע, ע"ב)".
למה? מה העניין שלו בכך?
"כנראה שהיה לו נוח עם המנהלים הקיימים והוא לא רצה שהם ייפגעו. הוא
לא הבין אפילו לרגע מה תפקידו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות
השידור. הוא חשב שיש לו תיק, שהוא מפעיל את רשות השידור,אבל זו רשות
עצמאית, ממלכתית, שכל מי שמטפל בה צריך ללכת על קצות האצבעות, כדי
שלא ייחשד כמי שמתערב בעצמאותה".
שי רואה את ההתפטרות שלו כסיפור הדחתו של ממלא תפקיד ציבורי שסירב
להיכנע ללחצי הפוליטיקאים. ההצהרות החוזרות ונשנות, בתחילה מצד כהן
ואחר כך מצד שרון, כי הם מעוניינים בהישארותו ברשות השידור ובתנאי
שיוותר על משרתו השנייה, לא משכנעות אותו. אלא שגם בקרב אוהדיו של שי
במליאת רשות השידור נשמעו קולות ביקורת על כפל התפקידים.
שי מונה לתפקיד היו"ר בדצמבר 2000, על ידי דליה איציק, אז השרה הממונה
על חוק רשות השידור, בתקווה שיפעל להבראת השידור הציבורי השוקע.
לצורך כך, הוגדר שי כ"יו"ר פעיל" וקיבל תנאים ושכר של סגן שר. לאחר
קצת יותר משנה קיבל את ההצעה למשרה הנוספת, ובצדה שכר גדול אף יותר
ונסיעות רבות לחו"ל, ושי החליט להיענות לה. להגנתו, הוא אומר כי כל
קודמיו בתפקיד החזיקו בעיסוק נוסף במקביל, ואיש לא חשב לפעול להדחתם.
גיל סמסונוב, למשל, היה במקביל שותף במשרד פרסום, ופרופ' רינה שפירא
המשיכה ללמד באוניברסיטה.
אתה טוען שאין צורך באדם במשרה מלאה לתפקיד היו"ר. מה עשית שם אם כך
שנה ורבע בשכר מלא?
"השקעתי את מה שהיה צריך להשקיע, וחוץ מזה, זה מה שהחוק מציע למי
שמחזיק בתפקיד. עוד מעט יישב שם מישהו אחר, ואף אחד לא יבדוק כמה
שעות הוא משקיע או באיזה שעה הוא הולך".
שי מודה כי בשלב מסוים נתקף ייאוש בנוגע לסיכוייו לשנות משהו ברשות
השידור. "התהליכים ברשות, גם החיצוניים וגם הפנימיים, לא משאירים
מרחב גדול לעבודה", הוא אומר. "ידעתי שאם אחזור למשרת היו"ר באופן
מלא - אין לי הרבה מה לעשות שם. הסתכלתי מסביב, ואני לא מתבייש להגיד
את זה: הייתי מאוד לבד במלחמה הזאת. אני וחברים מהוועד המנהל
ומהמליאה. לא ראיתי תגובה ציבורית, לא ראיתי שבמערכת הפוליטית מישהו
אומר, רגע, בואו נעצור ונוציא את רשות השידור מתוך המשחק הפוליטי.
להיפך, היא נכנסה עמוק לתוך המערכת הפוליטית. אמרתי לעצמי שבתוך
המערכת הזאת, לי אין מה לעשות".
האם בכל זאת הצלחתם לעשות צעד משמעותי בתקופת כהונתך?
"הצפנו את הבעיות למעלה - הבע
באתי, ניסיתי, נכנעתי
ענת באלינט
12.9.2002 / 9:45