ש' הינה חברת הובלות, בעלת שתי משאיות שעל גביהן היה מותקן מנוף הידראולי. ש' ביטחה את המנופים בפוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי. מספר ימים לאחר מכן נעלמו מחצרה של ש' המשאיות והמנופים. ש' הגישה תלונה במשטרה, אך התיק נסגר בעילה של עבריין לא ידוע. חברת הביטוח דחתה את תביעתה של ש' לקבלת תגמולי ביטוח על המנופים בטענה שקיים חשד סביר למעורבות של ש' בגניבתם. האם צדקה חברת הביטוח משסירבה לפצות את ש'? מי צריך להוכיח את טענת המעורבות או הביום של מקרה הביטוח? מה קובע החוק? מהי עמדת בתי המשפט?
בית המשפט המחוזי קבע, כי על המבוטח להוכיח רק את התשתית העובדתית הראשונית של האירוע המוגדר (למשל, עצם קרות הפריצה או השריפה), ואז עובר הנטל אל חברת הביטוח להראות כי מקרה הביטוח אירע עקב מעשה מכוון של המבוטח. בית המשפט קבע, כי ש' הוכיחה שהמשאיות נגנבו משטחה, ועל כן היא אינה צריכה להוכיח שידה לא הייתה במעל. עוד קבע בית המשפט, כי לחברת הביטוח לא היו מידע וראיות בעלי משקל המעוררים חשד ממשי שמעשה הפריצה בויים ושידה של ש' מעורבת במעשה. חברת הביטוח גם לא הוכיחה, כי לש' היה מניע לביום המקרה או שהייתה לה הזדמנות לבצע את מקרה הביטוח. לפיכך, קבע בית המשפט שחברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה ולכן היא תשלם את תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע, כי מאחר וש' לא הביאה כל ראיה לכך שסכומי הביטוח המרביים, שנקבעו בפוליסה, נעשו על פי הערכה עדכנית של הנכס, יש לחשב את תגמולי הביטוח לפי ערכם של המנופים טרם גניבתם, כך שהתגמולים ישקפו את ההפסד הממשי שנגרם לש' (בית המשפט פסק פיצוי בסך 91,462 דולר ו-50,000 דולר עבור נזק עקיף תוצאתי).
ש' וחברת הביטוח ערערו לבית המשפט העליון, שקבע כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה ולא הצליחה להוכיח כי ידה של המבוטחת הייתה במעל. העליון הדגיש, כי חברת הביטוח זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד ש', שהעבירה לידיה את החומר שדרשה ומנהלה של ש' ענה לשאלות החוקר הפרטי מטעם חברת הביטוח. חברת הביטוח לא הצליחה להצביע על נסיבות המעלות חשד שבעל העסק אירגן את הגניבה בעצמו. חברת הביטוח הצביעה על כך שהפורץ הכיר את העסק (ל"גנב היו את מפתחות בית העסק, והוא נטרל את האזעקה והזדהה בפני המוקד כאחד העובדים"), אולם בכך אין כדי להצביע על כך שידה של ש' הייתה במעל. פריצה על ידי איש פנים יכולה להתבצע על ידי עובד לשעבר של בית העסק, בניגוד לרצון הבעלים.
בית המשפט דחה גם את טענות חברת הביטוח ביחס לשמירה הלקויה של המבוטחת על המנופים (הנעוצה באי החלפת הסיסמה והמפתחות לאורך שנים רבות). בית המשפט ציין, כי מדובר בטענות של רשלנות, שאינן מתיישבות עם טענה של גרימת מקרה הביטוח בכוונה. לפיכך, השאיר העליון על כנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לגבי הפיצוי בסך 91,462 דולר, אולם, ביטל את הסכום שנפסק עבור נזק עקיף. יש לציין, כי בפסק דין זה נקבעה הלכה חשובה של בית המשפט העליון בכל הקשור להוכחת חשד או מעורבות של המבוטח כדי לשלול תשלום תגמולי ביטוח. הוכחה זו מוטלת על חברת הביטוח.
באחד הלילות קיבל י' שיחת טלפון מראש הישיבה (י' עובד בבית הכנסת) שבה הוא נתבשר על כך שרכבו עולה באש (הרכב חנה בסמוך לישיבה). י' סר למקום ובהגיעו הבחין באנשי מכבי אש בעיצומן של פעולות לכיבוי השריפה. בבוקרו של יום המחרת הודיע י' על האירוע לסוכן הביטוח ולמשטרה. בעקבות אירוע ההצתה פנה י' לחברת הביטוח בבקשה לתשלום תגמולי ביטוח על סך 47,844 שקל, ואולם הדרישה נדחתה על ידה הואיל ובנסיבות המקרה עלה חשד למסירת פרטים כוזבים על ידי י' אודות אירוע השריפה לרבות נסיבותיה והגורם לה. דו"ח חקירה שנערך לבקשת חברת הביטוח העלה, כי נמסרו לה פרטים מהותיים מטעים וכי ל-י' מעורבות באירוע.
חוקר מטעם חברת הביטוח הצהיר, כי י' העיד בפניו כי בשעות הצהרים של אותו יום, הוא לא הצליח להתניע את רכבו ובעקבות כך הזעיק לעזרה חשמלאי רכב שבעזרת כבלים הצליח להניע את הרכב. י' נסע עם רכבו נסיעה קצרה ובאופן אקראי הגיע לשכונה מסוימת, שם דומם את המנוע. בעת שניסה להתניע את הרכב מחדש, התברר לו שהדבר אינו ניתן. במשך הימים שלאחר מכן ועד להצתת הרכב לא טופל הרכב במוסך. החוקר חקר את רעייתו של י', שאישרה בחקירתה כי הרכב נשרף ליד הישיבה. עוד נשאלה רעייתו של י' אם לרכב הייתה בעיה מכנית, והיא השיבה כי להבנתה הרכב היה תקין.
בתשובה לשאלה כיצד נודע לה על המקרה, השיבה רעייתו של י' כי ביום למחרת סיפר לה בעלה שקיבל שיחת טלפון מהישיבה, שבמהלכה הובאה לידיעתו העובדה שהרכב עולה באש. כאשר נשאלה היכן היה בעלה בעת קבלת השיחה, השיבה כי אינה יודעת. החוקר ציין, כי מעסיקו של חשמלאי הרכב שהניע את רכבו של י', טען בתחילה כי לא ידוע לו שהוא ו/או מי מעובדיו טיפל ברכבו של י' בדרך כלשהי, ואולם כמה שעות לאחר מכן אישר את דבר הטיפול, שנעשה ללא כל תשלום.
בית המשפט קבע, כי י' עמד בנטל השכנוע ועל כן עבר הנטל לחברת הביטוח להוכיח את חשדותיה והיא לא עמדה בכך. בית המשפט ציין, כי מחומר הראיות עלה כי י' אינו נוהג לשתף את רעייתו בכל מה שקשור לטיפולים ברכב, דבר העשוי להסביר את התשובות שהשיבה רעייתו של י' לחוקר. עוד הוסיף בית המשפט, כי לא די בסתירות ובתמיהות שעליהן ביקשה חברת הביטוח להשליך את יהבה כדי לטעון שהנזק אירע בנסיבות אחרות או כי י' מסר פרטים כוזבים אודות השריפה, וחברת הביטוח חייבת להוכיח את טענותיה. לפיכך, חייבת חברת הביטוח לשלם ל-י' את תגמולי הביטוח.
** הכותב הינו מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.