מערכת המס הנפוצה כיום במדינות מפותחות מבוססת על גביית מס הכנסה, בעוד בעבר המס הנפוץ היה מס גולגולת סכום קבוע שאינו תלוי בהכנסתו של אדם. למרות שמס הגולגולת היה נוח ביותר לגביה, מדובר במס מאוד רגרסיבי אשר גורם להגברת אי-השוויון. לעומת זאת, גביית מס לפי הכנסה מאפשרת להגדיל את הגביה ממי שיש לו, תוך התחשבות בבעלי ההכנסות הנמוכות, וכך היא גם מממנת את הוצאות המדינה השוטפות וגם כביכול מצמצמת אי-השוויון תוך שימוש בתשלומי העברה בצורה של קצבאות לזכאים.
אך למרות זאת, שיעור מס ההכנסה האפקטיבי אינו פרוגרסיבי לחלוטין, משום שהוא נגזר משכר העבודה בלבד, ולא כולל הכנסות ממקורות שונים, כגון הכנסות מהון פיננסי (מניות) או הון פיסי (שכירות על דירה) הממוסות באופן שונה ובשיעור נמוך יותר משיעור המס השולי המקסימלי על עבודה.
העובדה שלעתים קרובות לבעלי הכנסות גבוהות מקורות הכנסה נוספים מלבד עבודה, לצד השימוש באמצעים הכלכליים העומדים בפניהם לבצע תכנוני מס, מאפשרת פעמים רבות לעשירים לשלם שיעורי מס נמוכים בהרבה מיתר האוכלוסייה. העמקת הגבייה מבעלי הכנסות גבוהות תוכל לאפשר למדינה להגדיל את השירותים לאזרח או לחלופין להקטין את נטל המס על כלל האוכלוסייה. כפי שמעיד על עצמו איל ההון האמריקאי, וורן באפט, שהזכיר לא פעם כי הוא משלם מס נמוך יותר מהמזכירה שלו.
אפשרות אחת ליצור מערכת מס שוויונית יותר היא יצירת מס פרוגרסיבי אחיד שיחושב לכל ההכנסות ללא קשר למקורן מס הכנסה אחיד. ביל גרוס, היו"ר האגדי לשעבר של קרן פימקו, קורא להשוות את שיעור המס על רווחי הון למס על עבודה. במאמר שפרסם בנושא, הוא כותב כי "העידן בו המס על ההון נמוך מהמס על עבודה צריך להסתיים". עם זאת, פתרון זה לא יפתור את בעיית הסיבוכיות האדירה של מערכת המס. נטל הציות יישאר כבד ובעלי ממון ימשיכו לנצל פרצות במערכת. למרות שמיסוי אחיד על סך ההכנסות הוא רעיון שנשמע אינטואיטיבי ופשוט, בפועל הוא עלול להיות קשה לביצוע ולגרום לתוספת של בירוקרטיה משמעותית והישימות שלו מוטלת בספק.
ישנו רעיון לרפורמת מיסוי מקיפה היכולה להוות מענה לבעיית הסיבוכיות: "Flat Tax" או בעברית, "מס שטוח". הרעיון הוא די פשוט למסות את כל ההכנסות בשיעור אחיד כלומר, ללא מדרגות הכנסה, במקביל לפישוט או ביטול של סעיפים רבים של הוצאות מוכרות למס.
יש שוני רב בין היוזמות השונות להנהיג את ה-Flat Tax בסוג ההכנסות שעליהן יחול המס ועל גובה ההכנסה המינימלית ממנה חל המס. בהצעה המקורית של הל ורבושקה, בין החלוצים בתחום, המס הוא על הכנסה בניכוי החיסכון כך שבפועל, הצעה ספציפית זו מציעה למסות צריכה ולא הכנסה.
היתרון הוא שהמס השטוח פשוט לחישוב וקל ודיווח. הוא מבטל תכנוני מס בשל ביטול הפטורים, ומפחית את הנטל על עסקים קטנים בשל פישוט הדיווח. אבל האם הוא פרוגרסיבי? הרי מס בשיעור אחיד הוא בהגדרתו נייטרלי. זאת בדיוק טענתם המרכזית של המתנגדים לרעיון לתפישתם התכנית נועדה להטיב עם עשירים ותבוא על חשבון העניים, שכן שיעור המס יהיה נמוך יותר מהמס השולי הנגבה כיום ממדרגת המס הגבוהה ביותר וכך ייצא שהעשירים ישלמו פחות מסים. לאו דווקא. באמצעות הגדרת פטור ממס להכנסות עד גובה מסוים, כפי שנעשה במדינות מזרח אירופה, ניתן להפוך את המס לפרוגרסיבי. התקרה תבטל לחלוטין את חבות המס של בעלי הכנסות נמוכות, בעוד הפטור יהווה שיעור נמוך יחסית מהכנסות גבוהות.
דרך מעניינת יותר להפוך את המערכת לפרוגרסיבית תהיה הנהגת המס לצד חלוקת הכנסה בסיסית. בעצם, המס יגבה בשיעור גבוה יותר מהגובה המינימלי שיש לגבות כדי לכסות את הוצאות הממשלה הנוכחיות, וההפרש יחולק כסכום קבוע שיועבר לחשבונו של כל אזרח במדינה. אם ההכנסה הבסיסית תהיה בגובה מספיק למחייה בכבוד, ניתן אף להשתמש בה כתחליף למערכת הרווחה. האם ניתן ליישם מערכת שכזו בישראל של היום? ומה צריך להיות שיעור המס כדי לאפשר חלוקת הכנסה בסיסית?
מספר תרחישים:
בסיס המס
o נשאר כפי שהוא כיום
o עולה ב-25%
o עולה ב-50%
מס חברות
o נשאר ברמתו הנוכחית
o מבוטל לחלוטין
מערכת הרווחה
o הביטוח הלאומי ממשיך לפעול. הגבייה לביטוח הלאומי ולמס בריאות מבוטלת והעברות לביטוח הלאומי מוכללות בתוך המס האחיד.
o הכנסה בסיסית דלה: 1500 לאדם בוגר, 250 לילד
o הכנסה בסיסית נדיבה: 2000 לאדם בוגר, 500 לילד
ניתן לראות שבתרחישים האופטימיים יותר אפשר לקיים את המס האחיד עם הכנסה בסיסית. ניקח לדוגמה את התרחיש בו הגדלת בסיס המס ב-50%, עם הכנסה בסיסית נדיבה והשארת מס חברות ברמתו הנוכחית. בתרחיש זה המס מיטיב במיוחד עם בעלי הכנסות נמוכות מעבודה, אך גם עם בעלי הכנסות גבוהות, שכן המס השולי שלהם ירד (כיום המס השולי על הכנסות שמעל 41,830 עומד על 48%). אז מי משלם על כל זה? בעלי הכנסות מהון ובעלי דירות, שהם לרוב אנשים אמידים שכיום המיסוי על הכנסותיהם נמוך יחסית. נתונים אלה מצביעים כי ל-Flat Tax יש פוטציאל רב למענה על התחלואים של כלכלות רבות, ובשילוב עם הנהגת חלוקת הכנסה בסיסית לכל אזרח ניתן להוציא ציבורים שלמים מעוני תוך הפחתת הנטל הביורוקרטי, הקלה על עסקים קטנים והגברת הגבייה.
הכותב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות