גנגר נגד אקהויז - סיבוב שני

לומניס ממשיכה לספק פרנסה נאה לעורכי הדין שלה. לאחר שנגד החברה תביעות עמדו רבות בשלוש השנים האחרונות, ניצבת הפעם לומניס דווקא בצד התובע. ואולם הנתבע אינו זר ללומניס - שמעון אקהויז, מייסד החברה. לומניס תובעת 30 מיליון שקל מאקהויז, מהחברה שהקים, סינרון, ומארבעה בכירים נוספים שעבדו בלומניס.



"בקליפת אגוז, עניינה של תובענה זו במעשה שלא ייעשה ובגזל מידע עסקי סודי", נכתב בתביעה של לומניס. לטענתה, הנתבעים השתמשו בסודותיה המסחריים של החברה, הקימו את חברת סינרון המתחרה, וייצרו מוצר זהה לזה של לומניס. המוצר המדובר הוא מכשיר הלייזר אורורה של סינרון להורדת שיער, המקביל לטענת לומניס, למערכת שלה הנקראת קוואנטום.



בתביעה נכתב כי אקהויז הקים את סינרון מיד לאחר שהודח מתפקידו בלומניס, וכי "בתוך תקופה קצרה מאוד, 'הצליח' לייצר מוצר זהה למוצר המיוצר על ידי לומניס".



לומניס טוענת כי השקיעה שנים רבות בפיתוח הטכנולוגיה והידע שבבסיס המוצר. בכתב התביעה צוין כי הזמן הקצר שעבר מאז עזיבת אקהויז ועד השלמת המוצר של סינרון, "מלמד בעליל על ניצול ציני שלא כדין של המידע שהופקד בידיו בנאמנות, תוך ניסיון לפגוע באופן ממשי בתובעת, עקב הדחתו מניהול ענייניה". עוד נכתב בתביעה כי המהלך גרם לנזקים תדמיתיים וכלכליים ללומניס ולעסקיה - נזקים שלטענתה היא מנסה לשקם עד היום.



אקהויז ייסד את לומניס ב-91', אך הועזב ב-99' לאחר מאבק שליטה עיקש. לומניס טוענת כי בתקופת אקהויז החברה פיתחה ורכשה את טכנולוגיות האור הממוקד (IPL) והלייזר המשמשת ביישומים לתחום הרפואה האסתטית. לפי לומניס, החברה רשמה כמה פטנטים בעולם בגין טכנולוגיית ה-IPL.



גם ארבעת הנתבעים האחרים קשורים קשר הדוק ללומניס. לטענתה, לחמישה היתה נגישות מלאה לידע שבידיה, בדגש על טכנולוגיית ה-IPL שבה נעשה שימוש במכשיר הקוואנטום. אחד מהנתבעים הוא ד"ר מיכאל קריינדל. לטענת החברה, שימש קריינדל בתפקידים בחברה במשך 8 שנים, ובהם גם תפקיד המדען הראשי של החברה. ואילו כיום, טוענת לומניס, משמש קריינדל כמנכ"ל סינרון "ועוסק תוך שיתוף פעולה עם אקהויז בגזל הטכנולוגיות... של לומניס".



סדרת קוואנטום של לומניס משווקת בשלושה דגמים הפועלים בתחומים מעט שונים זה מזה. לטענת לומניס, החלוקה הזו נובעת משיקולים טכניים ושיווקיים והיא "אינה מחויבת המציאות". בלומניס גילו, לטענתם, כי גם סדרת אורורה של סינרון משווקת בשלושה דגמים עם חלוקה פנימית דומה לקוואנטום.



בכתב התביעה נטען כי מכשיר האורורה מוצג כפועל באמצעות טכנולוגיית ELOS. אלא שלטענת החברה שם זה משמש להסוואה בלבד, והמכשיר בעצם עושה שימוש בטכנולוגיית ה-IPL של לומניס.



לומניס מזכירה את עסקת המיזוג בין החברה, שנקראה אז אי.אס.סי מדיקל, לבין תעשיות לייזר. היא טוענת כי מיזוג זה הפיל את שווי מניות החברה מ-40 ל-6 דולרים, גם כתוצאה מניהול רשלני של אקהויז. כך, בפיסקה אחת, מקפלת לומניס כמה תביעות ושערוריות שאפפו את ביצועיה באותם שנים. את האשם לביצועיה העגומים היא תולה באקהויז.



בכתב התביעה טוענת לומניס כי כתוצאה מערעור מעמדו של אקהויז הוא "החל רוקם בסודיות ובחשאיות תוכניות לפגוע בתובעת". כן טוענת לומניס כי בסמוך לעזיבת אקהויז, הוא החל בגיוס אנשי פיתוח, שיווק, מפיצים ולקוחות שהיו קשורים עימה.



תוצאות מסכת התככים שמתארת לומניס היא הפסדים של עשרות מיליוני שקלים. לטענתה, עד היום מכרה סינרון 120 יחידות של המוצר אורורה במחיר ממוצע של 350 אלף שקל ליחידה. לומניס גם מציינת כי היעדרן של עלויות פיתוח לסינרון איפשר לה למכור את המוצר במחיר נמוך. דבר זה ייאלץ את לומניס, לטענתה, לחתוך את מחירי הקוונטום ב-20%.



עו"ד יריב חפץ, המייצג את לומניס, אומר כי רק ביולי קיבל המוצר של סינרון את אישור ה-FDA. לפיכך, רק במועד זה יכלה לומניס לעמוד על טיב הטכנולוגיה של האורורה. מאז, אומר חפץ, כמה לקוחות של לומניס החזירו את מוצריה ורכשו את מערכות האורורה הזולות יותר.



לאור כל הטענות האלו, מבקשת לומניס מבית המשפט לאסור על הנתבעים לעשות שימוש בכל מידע עסקי שלה, ולמסור לידיה את המוצרים שברשותה. כמו כן דורשת לומניס לחשוף את כל הפרטים אודות עסקי סינרון. בנוסף, תובעת לומניס 30 מיליון שקל.



שמעון אקהויז אמר בתגובה: "התביעה חסרת בסיס והיא כנראה נובעת מלחץ עקב אובדן נתח שוק". לדבריו "התביעה מראה על חוסר הבנה בטכנולוגיה". לגבי טענות לומניס לזמן הפיתוח הקצר, אומר אקהויז כי "בלומניס זמן הפיתוח של טכנולוגיית ה-IPL היה אף מהיר יותר מזה של סינרון". לדבריו, "90% מהטענות בתביעה הם קשקושים". טרם הוגש כתב הגנה.



תביעה זו היא פרק נוסף בשורה ארוכה של סוגיות משפטיות שבהן היתה מעורבת לומניס. האחרונה שבהן היא דרישתה של רשות ניירות ערך האמריקאית, SEC, להעביר לה מסמכים מתחילת 98' לגבי קשריה של לומניס עם מפיציה. חוקרי ה-SEC גם דרשו מהחברה הסברים למחיקות הענק שביצעה לומניס בדו"חותיה ב-99' ו-2000. המסמכים הועברו לרשות, שעדיין לא פירסמה את פסיקתה בעניין.



בסוף 2001 הגיעה לומניס לפשרה בתביעה ייצוגית שעמדה נגדה על שימוש במידע פנים. התובעים טענו אז כי אקהויז וסמנכ"ל הכספים של החברה העבירו מידע פנים מהותי לבית ההשקעות סלומון סמית בארני בנוגע להרעה בתוצאותיה העסקיות. שווי הפשרה היה כ-15 מיליון דולר.