לא רק הבנקים אשמים

בתקופה האחרונה אנו מוצפים תכניות כלכליות המציגות לנו מקרים של משקי בית שאינם מסוגלים לגמור את החודש. השבוע דרש המפקח על הבנקים לבצע הפרשה נוספת לחובות משקי בית בשל החשש שיתקשו בפירעון האשראי. לעומתם ישנן המשפחות שמצליחות לגמור את החודש ומשפחות אלו כולן דומות, הם אחראיות למצבן הכספי ולא רצות אחרי רכב מודל 2015 ואייפון שהרגע יצא לשוק. גם הכתבות המצולמות כולן דומות. בכולן משפחה בקשיים, בחובות לבנקים ובמאזן הכנסות-הוצאות שלילי. המוטיב המרכזי העובר כחוט השני ברוב הכתבות – החייבים אינם אחראים למצבם.

בכתבה אחת אנו רואים משפחה שאיננה מצליחה לעמוד בתשלומי המשכנתא, השנייה נחנקת עם השכירות והשלישית סבוכה ברשת של הלוואות ומסגרות אשראי בבנקים. האצבעות המאשימות מופנות לכל עבר. מדוע לא הציע הבנק שיפור תנאים? מדוע לא מסייעת הממשלה? והמסקנה הפופוליסטית דומה: לא יעלה על הדעת שבישראל 2014 יהיו משפחות עם שני מפרנסים שלא מסוגלות לסיים את החודש בכבוד. מישהו צריך לתת על זה הדין, כל מישהו למעט מקבלי ההחלטות באותו משק בית. ואנו לא מדברים כאן על משקי בית המתקיימים משבעת אלפי שקלים בחודש, אלא פי שניים ויותר כפי שמעידים על עצמם המרואיינים.

הטעות הבסיסית היא בהנחה שאומרת שאין ברירה אחרת. על מרקע הטלוויזיה רואים זוג, "קבור במשכנתא" לדבריו. הזוג הצעיר בחר לרכוש דירה בפ"ת, חדשה מקבלן, בעלות של קרוב לשני מיליון שקלים. למה? כי "בפחות מזה אי אפשר לקנות שום דבר נורמלי", כך אמרו. ובכן, רוב המדינה לגישתו של הזוג חיה בדירות מתחת לנורמה. ללא לובי מפואר ושתי מעליות אין זה נורמלי? הפוך. הקונה דירה יקרה פי שניים מיכולת ההחזר שלו איננו הנורמלי. דירות במרכז נמכרות גם במיליון, בוודאי בבניין ישן ולא מרהיב אבל בהחלט מספקות לזוג צעיר בתחילת דרכו. בתכנית אחרת יושבת גברת, עצמאית בעלת סלון לכלות, מלאת טענות על הבנקים שנתנו לה הלוואות ועל המדינה שאיננה עוזרת. מעל המרקע היא גוערת בכתב: "אתה ראית פעם איך נראים תדפיסי בנק? אי אפשר לקרוא את זה! זה לא נורמלי!" ובכן גבירתי, לפתוח עסק עצמאי מבלי ללמוד איך לקרוא תדפיס בנק או דו"ח כספי זה לא נורמלי. לקחת הלוואה מבלי להבין את ההשלכות ואת התנאים זה ממש לא חכם.

בתכנית אחרת דיבר יואב להמן, לשעבר המפקח על הבנקים ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים. להמן אמר שאיננו מצפה מעסק פרטי להפסיק לחתור לרווח כפי שאינו מצפה מנמר להפסיק לטרוף. על הציבור להבין שכשהוא יושב מול בנקאי הוא יושב אמנם מול מקצוען בתחומו, אך בראש ובראשונה איש מכירות, עם יעדי מכירה ועם מוצרים שעליו להמליץ. פעולות המכירה של הלוואות חסכונות והשקעות הן לגיטימיות כל עוד אין הטעיה של הלקוח. גם המרואיינים אינם מתלוננים ששיקרו להם, תלונתם היא כי לא הבינו את המשמעות ארוכת הטווח של החלטתם.

לתפיסתם תמיד יהיה הבנק בחזקת אשם. אם לא נתן את ההלוואה אזי יהיה אשם כי "הבנק נותן רק למי שיש לו". אם החליט שכן לתת את ההלוואה, אך תמחר את הסיכון בהתאם, עדיין יהיה אשם. כיוון ש"מדוע הבנק הכניס אותי לחובות שאיני יודע לצאת מהם".

הצעד האחראי והנכון לעשות, ולמענו צריכים להתגייס, שלטון בעזרת התקשורת, הוא חינוך והסברה. בנוסף, על כולנו כצרכנים לקחת אחריות, לחשב הכנסות והוצאות ולבחור נכון. את העזרה מצד השלטון נשמור בעבור אותם אלו שבאמת זקוקים לה. אנשים ללא הכשרה מקצועית, עובדי קבלן, אנשים עם מוגבלויות. לאלו חובה לעזור, את השאר חובה ללמד.

שחף מזין, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)