אם מסתכלים היום על שוק הסחורות בעולם אפשר לחטוף סחרחורת: הכל צולל. מסלולי השקעה שנחשבו לבטוחים פתאום מאבדים את ערכם בקצב מסחרר: הזהב, הנפט, נחושת. כולם צוללים אל התהום. מי שמבין בסחורות לא יופתע: טבען של סחורות לאבד מערכן. זו דרכו של עולם מפני שסחורות אפשר לייצר. המשחק האמיתי הוא למצוא את אפיקי ההשקעה שיאפשרו בדיוק את ההיפך: יעלו את המחירים ויאפשרו לכם לעשות בסופו של דבר רווח מדהים.
אנשים שקונים זהב או נפט כהשקעה לא מחפשים אקזיט. הם עובדים קשה, רוכשים כמויות אדירות של סחורה ומחכים לרגע שיקרה בעולם משהו דרמטי שיעלה בכמה סנטים את המחיר של הסחורה שברשותם, ואז הם מוכרים את כל המלאי שלהם כדי לעשות רווח. זו שיטה סבירה, אבל היא דורשת הרבה מאוד עבודה, תשומת לב בלתי פוסקת לשוק הסחורות והרבה מאוד לחץ דם והתקפי לב.
סחורה מטבעה היא מוצר מתכלה, שהולך לעבר אובדן הערך. הדוגמה הכי טובה היא אוכל. קוטג' עולה 6 שקלים בסופר, אבל ברגע שקניתם אותו והכנסתם אותו לשקית שלכם, הוא לא שווה שום דבר. כלום. אתם יכולים לאכול אותו ולשבוע, אבל אתם לא יכולים למכור אותו ברווח לחבר שלכם, וגם לא באותו מחיר, ואפילו לא בחצי המחיר.
האוכל הוא דוגמה קיצונית, אבל האמת היא שהישראלים נוטים לחשוב שיש סחורות שהם רוכשים שהן סוג של השקעה. כשאנחנו רוכשים מכונית, תמיד יהיה מי שייעץ לנו לרכוש מכונית שלא מאבדת יותר מדי מערכה, שיהיה קל למכור אותה ביד שניה, שהיא תוכל לשמש אותנו כהשקעה. אבל מכונית, כמו כל סחורה, אינה השקעה טובה. ברגע שהכנסתם את המפתח לסטרטר והתנעתם - מיד היא איבדה עשרות אחוזים ממה ששילמתם עליה. מכונית לא נועדה להיות השקעה אלא להיות כלי תחבורה. כן, די דומה לקוטג'.
פעם התייחסנו ככה גם לסחורות אחרות: זוכרים את הימים שבהם מכרנו טלוויזיה ישנה כשקנינו חדשה? אף אחד כבר לא עושה את זה היום. את הטלוויזיה הישנה מורידים לרחוב, או אפילו לזבל. אחרי שנתיים של שימוש, גם טלוויזיה יקרה יחסית כבר לא שווה כלום. באתרי יד שניה יש מי שמציע טלוויזיות ישנות בחינם, רק כדי שלא יצטרך לסחור אותן בעצמו לזבל. הסיבה העיקרית היא שהעולם מייצר פי 2.5 ממה שהוא צורך, מכאן יש עודף סחורות ומוצרים.
המשמעות של כל הדברים האלה היא שכדי לעשות השקעה מוצלחת, עדיף להתחיל לחשוב אחרת על סחורות. "המטרה של משקיע היא לאתר הזדמנות לרכוש דבר מה שיעלה את ערכו", אומר מנכ"ל לי מרשל, שי ניסים, "אתם מתכוונים לקנות משהו כדי להשתמש בו, כמו מכונית, תפסיקו לחשוב עליו כעל השקעה. אולי תצליחו למכור אותו, אולי לא, אבל בכל מקרה הוא לא יעשה בשבילכם רווח. השקעה אמיתית היא זו שאחרי כמה שנים אפשר למכור אותה בהרבה יותר. מכונית, טלוויזיה, או עגבניות לא יעשו את העבודה".
שי ניסים מצביע על השקעה מסוג אחר. "עצם ההגדרה של קרקע כסחורה הוא שגוי. לכן יש גם בשוקי ההון תחומי סחורות, ותחומי נדל"ן. בניגוד לסחורות, שעולות קצת ואז יורדות הרבה וכן הלאה - הקרקע תמיד עולה. לפעמים היא יורדת קצת, רק כדי לעלות הרבה אחר כך. כמעוט כל דבר שתקנו - יתחיל מיד לאבד את ערכו. אבל קרקע - איך שתקנו אותו - מיד הוא יתחיל להשביח. עבורי, הבחירה כאן היא קלה". קרקע אי אפשר לייצר או לייבא מסין ותמיד היא אוזלת וזה ביקוש לדורות- המבין יבין. זהו משאב מתכלה שאין לו תחליף, תחשבו על זה.