רכלבסקי: נשחוק ריאלית את השכר ב-4%

הנאום שנשא יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, ב-6 באוגוסט האחרון בפני 200 חברי ועדים בתל אביב, לא הותיר מקום לספק. "המאבק הפעם מאחד את העובדים בכל מגזרי המשק", אמר פרץ. "דקה אחרי שהשביתה תתחיל, כל אלה שטענו שאנו מאופקים מדי, עוד יתהו איך זה שאנו נוקטים צעדים חריפים המשתקים את המגזר הציבורי והפרטי בזמן מלחמה".



אך מאז שהשמיע את דבריו הלוחמניים, גילה פרץ דווקא הבלגה. ששה ימים לאחר כינוס הוועדים, יזמה ההסתדרות שביתה קצרה בת שלוש שעות, שבמהלכה אמנם נסגרו משרדי הממשלה והרשויות המקומיות; שותקה תנועת הרכבות ושונה לוח הזמנים של טיסות אחדות מנתב"ג, אך שום נזק ממשי לא קרה למשק כתוצאה מכך. 90% ממפעלי התעשייה פעלו כרגיל.



בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ האינתיפאדה, הנמיכה ההסתדרות את להבת השיבושים במשק. השביתות המעטות שהתקיימו לא היו ארציות אלא "נקודתיות", כגון בשירות התעסוקה, בביטוח הלאומי, במשרד התעשייה והמסחר, חלקית בנמלי הים ועכשיו במס הכנסה. פרץ אומר שתקופה של אירועים בטחוניים קשים אינה מתאימה לקיום שיבושים במשק, אך ההסבר החביב עליו יותר מכל הוא שהוא אינו שש אלי קרב ומעדיף להשיג את תביעותיו מהמעסיקים ללא מאבק. "השביתה המוצלחת ביותר היא זו שלא התקיימה", הוא אוהב לומר.



יש בהסתדרות הגורסים כי האיפוק של פרץ בחזית יחסי העבודה נובע מחששו שבתקופה של מיתון במשק, ההיענות של עובדים לקריאה לשבות תהיה מוגבלת. ההשתתפות של עובדים בשביתה הנה מצומצמת, במיוחד במגזר הפרטי-עסקי שרוב עובדיו מועסקים באמצעות חוזים אישיים ואינם מיוצגים על ידי ועדים. מצדדי גירסה זו מזכירים את העובדה שבכנס הוועדים הודיע פרץ כי השביתה ה"רצינית" תתחיל ב-1 בספטמבר האחרון, אך הדבר לא קרה.







אחרים בהסתדרות גורסים שפרץ פשוט ממתין לשעת כושר, אחרי החגים. הוא רוצה שביתה קצרה אך כואבת באוקטובר או בנובמבר, ולשם כך עליו להכין היטב את העובדים ואת דעת הקהל. פרץ יודע שאם תיכשל השביתה, הדבר ישליך על עתידו הפוליטי הממתין לו מחוץ להסתדרות. ייתכן שייאלץ להגביל את היקף השביתה למגזר הציבורי (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות), שבו ההסתדרות היא גורם משפיע.



העילה העיקרית לאיום השביתה של ההסתדרות היא סירוב המעסיקים לשלם תוספת יוקר. תוספת זו לא שולמה לשכירים מאז סוף 99', כאשר האינפלציה במשק החלה לרדת. בחודשים האחרונים, לנוכח ההערכות ולפיהן האינפלציה ב-2002 תגיע ל-7%-8%, דרשו פרץ ושלמה שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, לחדש את מנגנון תוספת היוקר, שימנע את שחיקת השכר. ואולם האוצר והמעסיקים הפרטיים דוחים את הדרישה, ואף השפילו את ראשי ההסתדרות בעניין זה. לפני חודשים אחדים, כשפרץ ושני הגיעו ללשכת שר האוצר סילבן שלום, בחושבם שיגיעו עמו לסיכום בעניין תשלום תוספת יוקר, הפתיע אותם שלום באמרו שהפגישה לא תעסוק כלל בסוגיה זו והשניים יצאו ממנה בתחושת עלבון.



המעסיקים הפרטיים שיחקו עם פרץ ושני משחק כפול: יו"ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים, יוסי רוזן, בתפקיד השוטר הטוב, הצהיר שהשכירים זכאים לקבל תוספת יוקר בגין שחיקת שכרם. ואולם נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, בתפקיד השוטר הרע, ניער את דבריו של רוזן כלא היו והכריז שב-2002 לא ידון עם ההסתדרות על תוספת היוקר. "הגדלת עלויות השכר באמצעות תשלום תוספת יוקר בתקופה זו של האטה במכירות לשוק המקומי וליצוא, תכביד על פעילות המפעלים, רבים מהם ייאלצו לסגור קווי ייצור והתוצאה תהיה פיטורי אלפי עובדים", אומר טירה.



עילה שנייה לשביתה הצפויה היא סירוב משרד האוצר לדון בתוספת השכר שלטענת ההסתדרות האוצר חייב לשכירים עבור השנים 2001-'99. לדברי שני, מדובר בתוספת של 2.4%, שאמורה להשלים את התוספת בשיעור 3.6% שהעובדים כבר קיבלו עבור אותה תקופה. הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, מתכחש ל"חוב" זה ואומר כי התוספת שכבר שולמה היא בגדר "סגירת חשבון". עמדתו של רכלבסקי ביחס להסכם השכר ל-2002-2003 גם היא בלתי מתפשרת: לעומת ההסתדרות הדורשת תוספת של 3%-5%, הוא מדבר על אפס תוספת.



עילה שלישית לשביתה הצפויה היא הקפאת תקני כוח האדם בשירות המדינה על פי חוק ההסדרים במשק ל-2003 והקיצוץ בפועל הצפוי בשכר העובדים במשרדי הממשלה בשל הקטנת מכסת השעות הנוספות (בעיקרון, העבודה במשרדים לא תותר לאחר השעה 16:30). היוזם של שני מהלכים אלה הוא רכלבסקי, שמודה בעצמו כי מכת הנגד שפרץ מתכנן להנחית בחודשים הקרובים "בוא תבוא".



רכבלסקי, שנכנס לתפקידו הנוכחי באפריל 99', נהנה מאמון רב בלשכת שר האוצר. בראשית ספטמבר הוא הצליח להביא לסיומה המהיר של שביתת המורים העל-יסודיים - יומיים בלבד לאחר שהחלה, בלי שקופת המדינה שילמה את מחיר התביעות שהעלו המורים. לפני כחצי שנה הוא הוריד במהירות את אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות מעץ השביתה, בלי שהשיגו אפילו מקצת הדרישות הכספיות שאותן הציגו בתחילת סכסוך העבודה שעליו הכריזו.



באוצר גם מעריכים את חלקו של רכלבסקי בהעברת עובדי המגזר הציבורי החדשים ממסלול פנסיה תקציבית למסלול פנסיה צוברת במסגרת קרנות הפנסיה (כ-20% משכר העובדים הוותיקים, שיישארו במסלול פנסיה תקציבית, יבוטח גם כן לפנסיה צוברת בקרנות). שלא כמו הפקידות הבכירה של אגף שוק ההון, רכלבסקי אינו משמיע הכרזות לוחמניות בנוגע למונופול של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שהתחזק בעקבות המכרזים לביטוח פנסיוני שפירסמו בשנה האחרונה איגודי העובדים. בשבוע שעבר הוא דחה את פניית הקרנות הפרטיות להאריך בחודשיים את המועד שבו עובד מדינה רשאי להודיע אם הוא מעדיף להיות מבוטח בקרן פנסיה אחרת מזו שזכתה במכרזי האיגודים המקצועיים.



"יריביו" של רכלבסקי בהסתדרות מעריכים את אמינותו ואת יכולתו להעלות פתרונות למצבי משבר שיניחו את דעת שני הצדדים לסכסוך. המזכ"לים של האיגודים המקצועיים במגזר הציבורי, שצברו מאות שעות של דיונים מרים עם רכלבסקי בעקבות שביתות או במסגרת מו"מ על הסכמים קיבוציים, מתקשים לומר עליו מילת גנאי. הם מציי