הבחירות בישראל שוב בפתח ונדמה כי מאז 2005, בה גובשו ההמלצות על ידי ועדת בכר ועמדה על הפרק הצעת חוק חינוך פיננסי, לא התקדם דבר. הידע והכלים שניתנות לאזרחים על ידי המדינה בכל הנוגע להתנהלות כלכלית שתסייע להם לפעול באופן נכון מבחינה פיננסית היא אפסית. 10 שנים כל כך תוססות ובוערות בהן ראשי ממשלה התחלפו, הפגנות ומחאות קמו ושכחו ובין צוק איתן מחד ודאעש מאידך העם נשאר בור - ובמינוס.
לרבים מאוד בציבור הישראלי רצון עז למחות על המצב בישראל (הכלכלי, החברתי, הביטחוני), לצאת להפגנות, לשלוח מכתבים, לפנות חברי כנסת, אבל רובם לא עושים זאת. רובם שקועים עד צוואר בעבדות המודרנית, זו המאלצת אותם לעבוד מבוקר עד לילה, כדי לפרנס את עצמם ואת ילדיהם. ייתכן אפילו שנדמה להם שמשהו ישתנה אם יצאו להפגנות "ויבעירו" את המדינה, אלא שנקודת המוצא הזו שגויה מיסודה. המצב הנוכחי המכביד על מרבית הציבור הישראלי, נוח מאוד לשלטון, שמעדיף שהציבור יתעסק בצרות של עצמו ולא יפריע לבעלי הכח והשררה לעשות במדינה כבשלהם.
תארו לעצמכם מציאות בה הציבור הישראלי לא נאנק תחת עול ההישרדות היומיומית, מצליח למצוא את הזמן להתעמק בכל מה שרקוב בהתנהלות המדינה ופועל לשנות זאת. אין ספק שזה יכול היה להיות נהדר לנו, האזרחים. אלא שעבור השלטון אלו היו חדשות רעות במיוחד. לא יהיה מופרך להניח שהאחרון היה מייצר דאגות וטרדות רבות ככל שניתן, ייתכן אפילו דואג לחרחר איזו מלחמה, לבצע פינוי או לייצר משבר כלכלי - כל דבר שיסיט את תשומת הלב של הציבור מהתנהלותו.
זו לא המצאה ישראלית. שורשיה של הגישה הזו נעוצים עמוק בעבר, אי שם במאה ה- 15, רגע לפני המצאת מכונת הדפוס. עד אז הכוח היה בידי הכנסייה. רוב העם לא ידע קרוא וכתוב ונאלץ להשתמש בשירותיי הכנסייה. הכנסייה נהנתה מאוד מבורותו של האזרח כיוון שהוא נותר תלוי בה כלכלית והשכלתית. ברמה הכלכלית הכנסייה התעשרה מתשלומי מיסים וריבית ששולמה על הלוואות שנתנה לאזרחים, כמו גם ממתנות שקיבלה, ירושות והרבה זהב, כסף וקרקעות (נשמע מוכר?). ברמה ההשכלתית אנשי הכנסייה היוו את מקור הידע העיקרי כיוון שרוב העם לא ידע קרוא וכתוב ובטח לא הבין את שפת הסתרים הלטינית (לחילופין, תלוש הפנסיה) שבה נכתבו ספרי הקודש. אנשים רבים נזקקו לתרגום מסמכים ועריכת חוזים ולכן נעזרו בשירותיי הכנסייה (בתמורה כמובן לתשלום סמלי). למעשה, כדי להמשיך לצבור כוח ולהתעשר, ניצלה הכנסייה את בורותו של העם, ונדמה כי ממשלות ישראל לדורותיהן, אימצו בחום את השיטה הזו.
כן, כן, לממשלה נוח להותיר אותנו באפלה במקום שבו האור ניתן לקומץ מובחר, שמקפיד לשמר על הסדר הקיים: הבנקים הם הגופים הגדולים המניעים את כלכלת המדינה, הם מלווים כספים, נהנים מריבית ורווחים נהדרים, ובכך יוצרים כסף קל לממשלה. בעוד שהם נהנים ומרוויחים מה תגיד גברת ריקי כהן מחדרה? האם היא מצליחה לסגור את החודש? לחסוך לדירה או לעתיד ילדיה? להימנע מהלוואות שוחקות?
הדרך לשינוי עמוק ואמיתי ארוכה מאוד, אך גם זו מתחילה בצעד אחד קטן, כשהראשון צריך להיות, איך לא, בפן החינוכי. על הממשלה לדאוג לכך שכלל אזרחי מדינת ישראל ידעו לקרוא את תלוש השכר, להבין את משמעות תלוש הפנסיה, לנהל תקציב בית הכולל הצבת הכנסות למול הוצאות, ליצור חיסכון לטווח הקצר על מנת לממן צרכים בסיסיים כמו אוכל ומזון, וחיסכון לטווח הארוך על מנת לממן דירה או כל צרה שלא תבוא. לקראת הבחירות הקרובות, בהן כל מפלגה מכריזה על עצמה כ"חברתית" ביותר, עלינו לדרוש מהן להוציא מהבוידעם את חוק חינוך פיננסי, שיוציא את כולנו מהבורות ובהמשך גם מהחובות. זה אולי מאוחר מדי עבור ההורים שלנו, אבל זה עשוי לחולל פלאים עבורנו ועבור הדורות הבאים.
הכותב הוא אנליסט ומומחה למסחר בשוק ההון, מייסד "סימפל טרייד", בית הספר למסחר בשוק ההון