בסקר שנערך על ידי מכון TRI מחקרים אסטרטגיים, עלה כי 33.6% מהשכירים כלל אינם יודעים כמה המעסיק שלהם מפריש עבורם לפנסיה. יותר מזה, למעלה מ-40% אינו בודק את נושא הפנסיה ומסתפק בקריאת הכתוב בתלוש השכר.
הנתונים הללו רק הולכים ומחמירים כאשר יורדים לרזולוציות מורכבות יותר של הבחנה בין קרנות פנסיה שונות, בדיקת נושא דמי הניהול ואפשרויות המיקוח שקיימות בענף. הישראלים אולי ידועים ביכולות המיקוח שלהם ברחבי העולם, אך כשמדובר בכספי הפנסיה שלהם, כנראה שהמציאות שונה מרחק מזרח ממערב מהתדמית.
האחריות על כספי הפנסיה מוטלת בראש ובראשונה על העובדים עצמם. מדובר בעתיד שלהם וזהו אינטרס ראשון מהמעלה לוודא שהם מבטיחים אותו בצורה הכי טובה שאפשר. אולם, כפי שנזכר לעיל, הם כנראה לא מצליחים, בלשון המעטה, לעשות זאת באופן הטוב ביותר.
אחרי אחריות העובדים מגיעה אחריות המדינה, זהו אינטרס ברור שלה להסדיר את הנושא, אחרת היא תמצא את עצמה בעתיד הלא רחוק מתמודדת עם עלייה משמעותית של מספר הגמלאים העניים, מה גם שתוחלת החיים עולה ועל כן, הנטל הכלכלי יהיה גדול הרבה יותר.
הצלע השלישית היא המעסיקים. על פניו אין להם אינטרס ישיר וחד משמעי לוודא שהעובדים בקיאים בכספי הפנסיה והחסכונות העתידיים שלהם, זאת מכיוון שהדבר יוביל לדרישה לקבלת תנאים טובים יותר, אשר חלקם יושת ישירות על המעסיק עצמו, בין אם מדובר בעובד שידרוש את זכויותיו הבסיסיות או בעובד שידרוש קרן השתלמות לדוג'. אולם, אם לרגע זונחים את האינטרס הצר וקצר הטווח ובוחנים את התמונה הכוללת, האחריות של המעסיק היא שווה ואף אולי הגדולה ביותר מבין שלושת השחקנים: מדינה, עובדים ומעסיקים. מדוע? כיוון שבמציאות בה העובדים מרגישים שהעתיד הכלכלי שלהם אינו מובטח, הנפגע הישיר הוא המעסיק שלהם.
התפוקה של עובד שטרוד בעתיד ונמצא בחששות תמידיים בנוגע לכספי הפנסיה והחסכונות שלו, תיפגע בדיוק כשם שהיא תיפגע במידה והמעסיק לא ידאג לתנאי עבודה הולמים. הנוסחה שמקובלת על כולם אשר אומרת כי מעסיק צריך לדאוג להעצמה מקצועית ואישית של העובדים שלו, על מנת להרוויח עובדים טובים יותר, פועלת גם במקרה הזה כשמדובר בהעצמה כלכלית שלהם, ככל שניתן, והבטחת השקט הנפשי. עקרון ההדדיות הוא זה שמשחק פה את התפקיד המכריע. ככל שעובד ירגיש שמקום העבודה שלו לויאלי כלפיו ומלווה אותו לאורך כל הדרך, גם לאחר הפרישה, כך הוא יחזיר לארגון באותה מידה של מחויבות ורצינות.
לפיכך, המעסיקים עצמם צריכים ליזום פגישות מסודרות או סדנאות מקצועיות שידריכו כל אחד ואחד מהעובדים כיצד לנהל את הכספים שלהם לטווח הרחוק, מהן הזכויות שמגיעות להם, מהן החלופות הקיימות וכיצד הם יכולים להתמקח, על מנת להשיג את התוצאות הכלכליות הטובות ביותר. ההנחה הזאת של השקעה בעובד מעבר לנושאים שקשורים באופן ישיר לעבודה, מחלחלת היום יותר ויותר למקומות העבודה שמפנימים כי ההתייחסות אל העובדים אינה יכולה להסתכם בדאגה לתנאי העבודה הפיזיים שלהם ונושא כספי הפנסיה הוא נדבך נוסף וחשוב ביותר.
הכותב הינו מנכ"ל העמותות לקידום מקצועי חברתי מבית הסתדרות המעו"ף