מדוחות העוני שפרסמו המוסד לביטוח לאומי וארגון לתת עולה כי שיעור העוני הכללי בקרב האוכלוסייה מגיע, לכמעט 30% ובכך מציב את ישראל בצמרת הלא מכובדת של המדינות העניות ב-OECD. במקביל לפרסומים האלה התפוצצו ברעש גדול פרשות שחיתות מסועפות בהן מעורבים בכירי הפוליטיקאים בישראל. לכאורה, אין קשר בין שני הדברים. אך מי שבוחן את ההבדל בין מדינות מצליחות למדינות נחשלות, מבין את הקשר ההדוק בין השניים.
בספרם החשוב : The Origin of Power, Prosperity and Poverty Why Nations Fail , עומדים המחברים Daron Acemagolu ו- , James A.Robinson על ההבדלים בין מדינות מוצלחות בצפון אירופה, בהן העושר מחלחל מלמעלה למטה והפערים הכלכליים והאי שוויון החברתי קטנים יחסית, לבין מדינות אחרות, דוגמת ישראל, בהן העושר שמור למתי מעט, ואינו מחלחל לשכבות החלשות.
על פי מחברי הספר, ככל שרמת פיזור ההון נמוכה יותר, כך נשחק האמון של הציבור במוקדי הכוח ובמוסדות השלטון. אין לטעות, הכספים המעורבים בפרשות השחיתות למיניהן בוודאי שלא היו פותרים את בעיית העוני בישראל. עם זאת, פרשות מסוג זה גורמות לאובדן אמון של האזרחים במערכת. אובדן האמון הבסיסי, מביא את 'האזרח הקטן' להבנה שיש קבוצה של מקורבים המקבלים גישה לכסף הציבורי באופן לא מוסרי, בעוד הוא, משלם מסים כחוק, משרת במילואים וממלא את חובתו כלפי המדינה, אינו מצליח לסגור את החודש בשל יוקר המחיה ולא מסוגל לחלום על דירה לילדיו. כך, נגע השחיתות וחוסר האמון במערכת פוגע גם באופן אנוש בפוטנציאל המוביליות החברתית לאלו שאינם קרובים לצלחת, ואנו עדים לשימור מעגל העוני הבין דורי של ילדים שנולדו למשפחות מוחלשות וכשהסיכוי שלהם לצאת מהמעגל האכזרי הזה בתקופת חייהם יורד באופן דרמטי.
התהליכים הללו, שהלכו והתגברו ביתר שאת בישראל בשנים האחרונות, הביאו לכרסום עמוק באמון של האזרחים במערכת השלטונית. תחושה זו, של "אני ואפסי עוד", היא הניגוד הגמור לרעיון הציוני, שהושתת על סולידריות חברתית. נקודת המפנה התודעתית הזאת בקרב האזרחים, מביאה להפיכת היוצרות ולחלחול תרבות השחיתות מהשלטון לאזרח הקטן בהתנהלות אל מול מוסדות המדינה. בנקודה זו יחפש האזרח להשתמט מתרומת חלקו למדינה.
יחד עם זאת, התקופה בה אנחנו חיים היא גם תקופה של שינויים טכנולוגים שמשנים מן היסוד את מבנה הכוח והעושר. פריחתה של הטכנולוגיה בעשורים החולפים הביאה עמה גל של מתעשרים חדשים, ששברו את מחסומי השיוך המעמדי והגיאוגרפי בדרך לרווחה כלכלית. אלו זכו בשדרוג מעמדם הכלכלי לא בזכות ירושות או קשרים משפחתיים, אלא בזכות תעוזה וחדשנות. ועם זאת דווקא כאן, בישראל, המכונה בפי רבים "הסטארט-אפ ניישן", טרם הצלחנו לבקע את החומות הבצורות והמהודקות של ההון-שלטון. מדינת ישראל, מצטיינת בשני מישורים המנוגדים: חדשנות טכנולוגית והון אנושי יוצאי דופן מחד גיסא, ועוני ושחיתות מקוממים מאידך גיסא.
ואם השינוי המיוחל נראה רחוק מתמיד, אנו יכולים להתנחם בכך שלאורך ההיסטוריה האנושית, הטכנולוגיה הייתה זו שאפשרה והובילה את השינויים הגדולים והמשמעותיים ביותר. ב 15 שנים האחרונות הביא האינרטנט והמובייל להפצת מידע באופן חינמי ופתוח לכל ובפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, לייצר מוקדי כוח חדשים, נטולי מתווכים, המבוססים על מודלים חדשים שיביאו לשיפור חייהם של כלל האזרחים- גם של אלו בשכבות המוחלשות.
ההון הישן ומשרתיו ימשיכו להתבצר בעמדתם ויסרבו להכיר בשינויים הללו, אך בשנים הקרובות, אנו נראה את צמיחתם של יותר ויותר מוקדי כוח חלופיים, שיפרקו באיטיות את המוקדים הישנים. על הרגולטור לעמוד בחזית השינוי ולעודד כניסה של יוזמות חדשות, בעיקר בתחומי הפיננסים, הבנקאות והביטוח, לצד קידום מאסיבי של חינוך טכנולוגי בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות ובפריפריה. או אז אולי נוכל לחשוב, שילד שנולד עני יוכל לשבור את מעגל העוני ולהבטיח לילדיו עתיד טוב יותר.
ד"ר הרולד וינר, מייסד קרן ההון סיכון Terra Venture Partners
על פער חברתי, שחיתות וטכנולוגיה
16.2.2015 / 16:24