מישהו חטף וכבל באזיקים כבדים את הים שלנו ואת הזכות שלנו ליהנות ממנו. זה הים המספק לנו מחצית ממי השתייה, מחצית מהאנרגיה שלנו ו-90% מהסחר. זה הים האחראי לבסיס קיומנו, לאיתנות הכלכלית שלנו ולאיכות חיינו. מישהו גם מחזיק בשבי את הזכויות הבסיסיות שלנו ליהנות מים נקי מזיהום, ליהנות מרחצה בים שמימיו אינם עכורים משפכים ביתיים ותעשייתיים, ליהנות מים שאינו מאיים על הבריאות שלנו ושל ילדינו. אותו גורם גם שכח שהים שייך לא רק לנו אלא גם למגוון הביולוגי המתגורר בתוכו, מתרבה בו ומעשיר את הסביבה האקולוגית המצויה בו.
הגורם הזה אינו גורם ערטילאי. הוא מורכב מבעלי הון, תאגידים המשתלטים על הים בחסות הרגולטור והוא מונע על ידי הרגולטור עצמו, אשר אינו מוכן לעמוד אל מול אותם בעלי אינטרסים, באמצעות ההסדרה האינטגרטיבית של כלל השימושים בים, מתוך נקודת מוצא של ההגנה על הסביבה הימית.
כך לדוגמא, בים התיכון שלנו פועלות אסדות גז שפעילותן כרוכה בנזק קשה לים ולאוויר כתוצאה מפליטות המזהמות את האטמוספרה ודליפות המזהמות את הים. ההערכות הכלכליות כיום מדברות על נזק של כ-80 מיליון שקל בשנה כתוצאה מפעילות מאגר גז אחד בלבד. מכיוון שהגורמים המזהמים אינם נותנים את הדין על הנזק הסביבתי והכלכלי הזה, הציבור הרחב הוא זה שנאלץ לשלם עליו. חשוב להבהיר, על הנזקים הללו אנו משלמים פעמים. פעם אחת בנזק הקשה לסביבה הימית ולזכויותינו בים ופעם נוספת בעת הטלת עלות הנזקים עלינו, באמצעות המסים הקבועים שאנו משלמים כמו מים, חשמל וארנונה.
רק באחרונה נחשפנו ביתר שאת לסדרה של אסונות סביבה בקנה מידה לאומי הקשור בצורה זו אחרת לים ורק בנס נמנע אסון ימי שהיה מוביל לקטסטרופה. לפני כשלושה חודשים התרחש אסון עברונה בו דלפו למעלה מ-5 מיליון ליטר נפט לשמורת עברונה והרסו אותה לפחות ל-50 השנים הקרובות. המומחים אומרים כי אילו עשירית מהזיהום הזה היה מגיע למפרץ אילת, היינו עדים לאחד הנזקים הסביבתיים הקשים ביותר לים ולמשק הישראלי.
בנוסף, לפני מספר שבועות נסחף לחוף אשדוד צינור ענק באורך של 400 מ', שבתחילה נראה לעוברים ושבים כנחש ענק שיצא מהים. מאוחר יותר הסתבר שהצינור ניתק ממתקן התפלה של חברת מקורות. אילו התקלה הזאת היתה מתרחשת בעונת הרחצה, קל לשער את הפוטנציאל לפגיעה פיזית במתרחצים, שלא לדבר על עוגמת הנפש.
בים שלנו יש נמלים, מתקני גז ונפט, מתקני התפלה, צינורות תקשורת, דייג, כבלים מסוגים שונים ובעתיד יהיו בו כנראה גם איים מלאכותיים. כולם מתחרים על מקום בפיסת הים שלנו, המשול לאמבטיה כמעט סגורה שהזיהום נכנס אליה אך אינו יכול לצאת. כולם גם מתקיימים מתוך קונפליקטים עזים, בין השימוש לבין ההגנה על הסביבה וזכויותינו בים.
בעולם כבר השכילו להבין שהים הוא נכס טבע שיש להגן עליו ולנהל אותו בצורה מוקפדת ואחראית. לדוגמה, בארה"ב, לאחר אסון מפרץ מקסיקו, הבינו שבלתי אפשרי לתת למשרד האנרגיה האחראי להפקת אנרגיה לפקח גם על הנזקים לים ולזכויות הציבור בו שנגרמים כתוצאה מקידוחי הנפט. אסון מקסיקו הוביל להפרדה מוחלטת בין הגורם האחראי לאספקת אנרגיה לבין הגורם האחראי על מתן ההיתרים הסביבתיים ועל הפיקוח הסביבתי.
לעומת זאת, בישראל של 2015, ממשלת ישראל טרם הפנימה את פצצת הזמן המונחת לפתחנו. לכן, הפתרון הטוב ביותר הוא בהקמת רשות ים עצמאית וחזקה שתוכל תוכל לעמוד אל מול בעלי ההון והיזמים, לנהל את כול הגורמים הפועלים בים, ומעל לכל, תגן על הזכויות שלנו בים.
רשות ים כזאת תרכז סמכויות ניהול ופיקוח בים, שהיום מפוזרות בין גופים שונים; תבצע הערכת מצב כוללת של הסביבה הימית, לרבות מידע בדבר תאונות ואסונות ותוצאותיהם; תכין תכנית לאומית אשר תכלול חזון ויעדים לסביבה הימית, לרבות שקילת שיקולים סביבתיים, חברתיים וכלכליים; תאפשר מתן היתרים ורישיונות רק בהתאם לעקרונות הקבועים בתכנית הלאומית; תגדיר אזורים ימיים מוגנים; תקים מרכז מידע ימי לאומי שיאגד את כלל המידע הקשור לסביבה הימית; וחשוב במיוחד תבטיח שיתוף ציבור בהליכי גיבוש המדיניות.
רשות ים עצמאית תבטיח בראש ובראשונה שהאינטרס של האזרח יישמר גם בים ושזכויות האדם בים תגברנה על כל אינטרס כלכלי אחר. רק כך נוכל להבטיח כי הים חוזר בחזרה אלינו, לרשות הציבור.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין
כנס "סביבה 2050" ייערך ב-25 בפברואר במלון הילטון בתל אביב במעמד סגן השר להגנת הסביבה אופיר אקוניס ושר הפנים גלעד ארדן.