ביום רביעי האחרון הציגה המדינה בפני החברות דלק ונובל את מתווה הפשרה המוסכם עליה להסדרת מבנה משק הגז. התוצאה שאליה שאפה המדינה להגיע היא יצירת חמישה ספקי גז ויותר, בעיקר באמצעות פיצול השותפות בלוויתן לשלושה ספקים שונים. על פי המודל המוצע, שלוש השותפות במאגר לוויתן - דלק, נובל ורציו - יתקשרו כל אחת בנפרד על חוזים מול לקוחות בישראל (מכר בנפרד).
ואולם, היום (א'), רק כמה ימים אחרי, חושפים גורמים בממשלה כי לא מדובר בהצעה סופית, וכי מודל של שיווק בנפרד ממאגר לוויתן לא יעבוד. לטענתם, המדינה כבר היום מבינה כי עליה לחזור בה מדרישה זו.
"זה לא יעבוד מכמה סיבות", טוען מיקי קורנר, לשעבר הכלכלן הראשי ברשות הגז והיום יועץ עצמאי בתחום, "יהיה צינור גז אחד שיחבר את לוויתן לחוף, אז שלושת הספקים ייאלצו לתאם מראש את כל הפרטים הטכניים ביניהם, כמו כמה מקום בצינור לשמור לכל אחת מהחברות. אבל זה יותר מורכב מזה, משום שהסכמי הגז הם מורכבים וכוללים סעיפים רבים כמו כמות גז מקסימלית יומית, כמות מינימלית יומית, כמות מקסימלית חודשית וכו'. איך בדיוק שלושה ספקים יתאמו את כל הפרטים האלה ותוך כדי כך יתחרו ביניהם? זה עובד במדינות שבהן יש ספקים רבים, לקוחות רבים ותשתית ענפה. מודל של מכר בנפרד בישראל יוסיף רק בלבול מוח".
קורנר מציף קושי נוסף: "כל הרעיון של המדינה היה לעודד תחרות למשק המקומי, ולכן היא הציעה כי בהסכמים מול לקוחות בישראל, יתחרו שלוש החברות בלוויתן ביניהן, אבל איזה משק מקומי בדיוק קיים בישראל? הגז לצרכנים כבר מסופק ויסופק בעיקר מתמר, והגז מלוויתן יספק מקסימום של 2-3 מיליארד מטר מעוקב בשנה. אז על השניים האלה יתחרו שלושה ספקים? נו באמת".
אם אכן תחליט המדינה לקדם מודל של מכר בנפרד מלוויתן, תאלצנה השותפות במאגר לחתום על מה שנקרא הסכם איזון (Balancing agreement), שאותו ייאלץ לאשר גם הממונה על ההגבלים העסקיים. הסכם זה נחתם בעולם במקרים של מכר בנפרד של נפט, והוא אמור להסדיר מקרים שבהם חברה אחת מבין השותפות מוכרת יותר או פחות חביות נפט מחלקה בשדה. במקרה כזה, החברות מתחשבנות בינן לבין עצמן, עד שמגיעות לאיזון הנכון בין כמות חביות הנפט שמכרה כל חברה, לבין חלקה במאגר. במקרה של גז לעומת זאת, ההסכם הינו שכיח פחות, זאת לאור מורכבותם של חוזי גז שנחתמים ל-15 שנה.