הישג לרשות המסים: לאחר כעשור של התדיינויות משפטיות והגשת תביעות מצד חברות הדלק הגדולות בארץ להכרה של רשות המסים בחובות אבודים במס הבלו על הדלק, דחה השופט ד"ר אחיקם סטולר מבית המשפט המחוזי בלוד את תביעתן המאוחדת של דור-אלון, דלק ו-Ten, וקבע כי אין כל עיגון בלשון חוק הבלו להכרה בחוב אבוד, וכי המחוקק אף לא מצא לנכון לתקן את לשון החוק בנושא, למרות פניות מצד יצרניות הדלק.
התביעה המאוחדת נסובה סביב דרישתן של חברות הדלק להחזיר להן את הבלו ששילמו למדינה, במקרים בהם לא קיבלו את התמורה עבור אותו דלק שמכרו ללקוחות כגון זכייני תחנות דלק, מפעלים וכו', וכאשר ניסיונות הגבייה מלקוחות אלה על-ידן לא צלחו ("חוב אבוד").
תביעתן של חברות הדלק התבססה בעיקרה על הפסיקה הקיימת (פסק דין אלקה) באשר לחובות אבודים במע"מ, לפיה נקבע כי אין צדק בכך שעוסק ישלם מע"מ למדינה במקרה בו לא קיבל תמורה עבור השירות או המוצר שסיפק.
לפי עמדת המדינה, שיוצגה בידי עו"ד אלפא לבנה מפרקליטות מחוז תל-אביב ושהתקבלה על-ידי בית המשפט, עצם התשלום עבור הדלק על-ידי הצרכן אינו רלוונטי לצורך גביית המס, שכן חוק הבלו מציין בבירור כי יצרנית הדלק היא הנושאת בנטל תשלום המס עם משיכת הדלק ממקום ייצורו.
זאת ועוד, לטענת המדינה, המס המוטל על דלק כגורם מזהם נועד להפנים את ההשפעות השליליות שלו, כמקובל במדינות נוספות בעולם, ועל כן - יש למסותו על-פי צריכתו בפועל; דהיינו, הצרכן הסופי עשה שימוש בדלק וזיהם את הסביבה גם אם לא שילם ליצרנית עבורו, ועל כן המס עדיין מקיים את תכליתו.
השופט סטולר ציין כי "לב-לבה של הבעיה הוא שאין בחוק הבלו כל אזכור, ולו גם מינימלי, לעניין של חובות אבודים. אין זה ייתכן כי בית המשפט יבנה קונסטרוקציה משפטית כלשהי מבלי שתהא לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק".
באשר לתיקון החקיקה שפורסם באוגוסט 2013 בעניין אי-הכרה בחובות אבודים בבלו (תיקון 8, הוספת סעיף 12א לחוק הבלו), בית המשפט קבע כי מדובר בתיקון מבהיר שקיבע את המצב הקיים ולא שינה אותו, בבחינת "המובן מאליו טוב שייאמר".
יתרה מכך, השופט ציין כי יצרניות הדלק פנו מספר פעמים בעבר למחוקק במטרה להשיג את מבוקשן באמצעות תיקון החוק ונדחו - דבר המלמד לדעתו כי גם הן מודעות לכך שמדובר בעניין למחוקק.