עירוניות עתידית: איך יוצרים את העיר המושלמת?

איך יוצרים את העיר המושלמת? השאלה הזאת העסיקה את בני האדם מרגע הופעתן של הערים על במת ההיסטוריה. פילוסופים יוונים, אדריכלי הרנסנס וההוגים המודרנים של המאה העשרים ניסו לתאר ערים שמאפשרות קיום אנושי עשיר והרמוני, ברוח האידיאלים והערכים של תקופתם. גם המאה ה-21 מספקת את האוטופיה העירונית שלה: קוראים לה "העיר החכמה", והיא מבוססת על עיבוד כמויות אדירות של מידע המגיע בזמן אמת משירותי התשתית העירונית ומהתושבים עצמם.

חיפוש במאגר Google Scholar מעלה לא פחות מ-10,000 מאמרים אקדמיים שבהם מוזכרת "העיר החכמה". על פי החזון יהפכו ערי העתיד למרכזים אורבניים יעילים כלכלית, בטוחים לתושבים, ובני קיימא לסביבה ולחברה - וזאת בזכות מערכות המאפשרות איסוף מידע, שליטה ובקרה על מערכות התשתית העירוניות בזמן אמת. אנחנו נספק לעיר מידע, והיא בתמורה תדע "לנחש" אותנו ולהתאים את עצמה לצרכינו.

תפיסת העיר החכמה חייבת הרבה לכמה מהפכות טכנולוגיות של השנים האחרונות - וביניהן ה"אינטרנט של הדברים" (Internet of Things) ויכולות הניתוח של בסיסי נתונים גדולים בזמן קצר (Big Data). מנגנוני העיר החכמה רואים בתושב לא רק "לקוח" המקבל שירותים, אלא גם יחידת חישה. חלק גדול מהציבור מחזיקים רוב הזמן סמארטפונים, מכשירי ניווט וטכנולוגיות נוספות בעלות יכולת שידור; הנתונים המתקבלים ממכשירים אלו ניתנים לכרייה על ידי חיישנים חכמים וזולים יחסית, ומהם ניתן להסיק על רמת השימוש והעומסים במערכות השונות, ואף לנהל אירועים מרובי משתמשים (כמו מופעי תרבות וספורט) ביעילות רבה יותר.

קשה להצביע על עיר ספציפית שכבר ראויה להתהדר בתואר "עיר חכמה". אפילו משמעות המושג שנויה במחלוקת. אבל אפשר לזהות מאפיינים שונים של תהליך המעבר לעיר חכמה - ובניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, הטכנולוגיה היא לא (כל) הסיפור פה. אחד ההיבטים המרכזיים של העיר החכמה הוא מידת שיתוף הציבור העירוני בתהליכי החדשנות. האם הטכנולוגיה והתכנון העירוני "מונחתים מלמעלה", או שהם תוצאה של תהליך אורגני ומשולב, בו לוקחים חלק תושבי העיר עצמם?

אחד הביטויים המובהקים ביותר לשילוב הציבור הוא בתחום פיתוח האפליקציות, המעבירות מידע בזמן אמת מהעיר לתושב וממנו לעיר. במקומות רבים משקיעות הרשויות סכומי עתק בפיתוח אפליקציות או באימוץ תוכנות שנכתבו על ידי תאגידים בינלאומיים, בעוד חברות מקומיות ואף תושבים מסוגלים לפעמים לספק פתרונות יעילים וזולים בהרבה.

ממשלה בריטניה נוכחה בכך אחרי שהשקיעה 2.4 מיליון ליש"ט בפיתוח אפליקציית ניווט לרוכבי אופניים. במשך שלוש שנים זכתה האפליקציה הממשלתית ל-24 אלף שאילתות חישובי מסלול, בעוד שאפליקציה אחרת לתכנון מסלולים, שפותחה על ידי עמותה בשם CycleStreet, זכתה ל-76 אלף שאילתות. העמותה פיתחה את האפליקציה שלה בעזרת מתנדבים, ובעלות מינימלית של 12 אלף ליש"ט בלבד (בישראל, אגב, התאימו מתנדבי עמותת "ישראל בשביל אופניים" את הממשק של האפליקציה האמריקאית Ride the City לשימוש מקומי, ואף זאת בעלות אפסית).

דוגמה נוספת, גם היא מבריטניה, היא האפליקציה Fill that Hole, המאפשרת למשתמש ליידע את הרשות העירונית על בורות שנפערו בכביש ודורשים תיקון (כ-100 אלף דיווחים בשנה). מעבר לחשיבות הבטיחותית הרבה, היישום הזה, שפותח על ידי עמותת האופניים הלאומית, עשוי לחסוך לרשויות כסף רב שהיה משולם כפיצוי לנפגעי תאונות הנגרמות מתשתית לקויה.

קל להבין מדוע התושבים המקומיים טובים כל כך בפיתוח יישומים עירוניים מוצלחים. לתושבים מגע יומיומי עם השירותים העירוניים; הצרכים והאתגרים במרחב העירוני ברורים להם, והמוטיבציה שלהם אינה בהכרח רווח כספי, אלא סקרנות, יצירתיות ואפילו אלטרואיזם - רצון לתרום לעיר וליתר תושביה.

מכאן אפשר ללמוד עיקרון חשוב מאוד, שפוליטיקאים ופקידים עירוניים נוטים לשכוח: הצפת המרחב העירוני בטכנולוגיה אינה הופכת את העיר ל"חכמה". לפעמים אפילו ההפך הוא הנכון. כמו בהבטים אחרים של החיים, טכנולוגיה יכולה גם לסרבל, להעיק ולייצר בעיות משל עצמה. זה עלול להתרחש בעיקר כאשר המושכות של תהליכי התכנון ניתנות לגופים מסחריים. החשיבה המסחרית כבר הובילה לכמה מהבעיות הכרוניות של המרחב העירוני בעשורים האחרונים - הפירבור, המחסור בדיור בר השגה, והנגישות התחבורתית למשל, ועלולה להמשיך לעשות זאת בתחומים אחרים.

עיר ששואפת להיות חכמה, יעילה ובת קיימא, אינה יכולה להסתפק בצורת החשיבה "מלמעלה למטה" הרווחת. עליה לעודד תושבים, חברות מקומיות וקהילות לקחת חלק בפיתוחם של פתרונות חדשניים ויצירתיים, ואף באסטרטגיה התכנונית הכוללת. לשם כך, צריכה התפיסה התכנונית לעבור מהפך של ממש: יש לפנות לתושבים באופן שוטף ובולט, להעמיד מאגרי נתונים ומידע לרשות אלה המעוניינים לפתח אפליקציות או פתרונות יצירתיים אחרים, לקיים אירועי פיתוח ויזמות לציבור הרחב (כגון "האקתונים"), ולקדם פורומים משותפים לרשויות, לקהילה העסקית, למגזר השלישי ולהתארגנויות אזרחיות מקומיות.

לוין קיפניס מתאר את הלך הרוח בבניית היישוב העברי במהלך העליות הראשונות: "מי יבנה יבנה בית בתל אביב? אנחנו החלוצים נבנה את תל אביב. הבו חומר ולבנים ונבנה את תל אביב". כמו אז גם היום - הבו לחלוצי הטכנולוגיה המודרנים מאגרי נתונים ופלטפורמות לפיתוח האפליקציות העירוניות, והם כבר יבנו את העיר החכמה.

*** פרופסור אראל אבינרי הוא ראש המחלקה להנדסה וניהול מערכות תשתית במכללת אפקה להנדסה