במקביל להצבעה בקלפיות, אנחנו מבקשים להתבונן אל היום שאחרי. חלק מהסוגיות הכלכליות והחברתיות נמצא כבר על השולחן, בהמתנה לשר שרק יצמיד את החותמת. חלק אחר דורש דיון מעמיק, ואופן היישום תלוי מאוד בזהות המפלגה שתקבל את התיק ואף בזהות הקואליציה שתקום.
מה יהיו הסוגיות הבוערות בתחומים החשובים בחיינו - ואיך להערכתנו צריכה לטפל בהן הממשלה החדשה שתיבחר? עיתון "גלובס" מפרסם הערב פרויקט נרחב בנושא. מתוכו אנו מציגים כאן, באתר "גלובס", שלושה נושאים עיקריים: הדיור, הבנקים ומערכת הבריאות.
מצוקת הדיור: לבחור אס אחד ולהסתער איתו
ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם המערבי שבה כמעט כל הקרקעות נמצאות בבעלות המדינה. בנוסף, מדינת ישראל גוזרת נתח של 30% לפחות ממחירה של כל דירה חדשה (מיסוי, אגרות, היטלים). זאת ועוד: המדינה גם קובעת את שיעור הצפיפות לדירה (שעדיין נמוך ברוב הערים מהממוצע בעולם המערבי), את ייעודי הקרקע בכל עיר ובכל שכונה וכמובן את חוקי התכנון והבנייה.
לכן, למרות הייאוש והציניות, מוכרחים להבין ולהאמין שמדינת ישראל בהחלט מסוגלת לפתור את מצוקת הדיור. הכול נמצא בידיים שלה. כל מי שאומר שמחירי הדירות בישראל מוכרחים להמשיך לעלות ואין דרך אמיתית להתאים את ההיצע לביקוש, הוא בור או אינטרסנט.
הפתרון אפשרי, אבל הוא גם מסובך. הממשלה החדשה מוכרחה להחליט כיצד היא משחקת עם הקלפים שכבר נמצאים אצלה ביד.
■ מחיר מטרה: התוכנית שהתקבלה בממשלה האחרונה לשיווק קרקעות עם מחיר דירה ידוע מראש, מופחת ב-20% ממחירי השוק, יכולה להוביל לשינוי בשוק, בתנאי שיהיה מדובר במאסות של ממש. לא אלפים בודדים שיזכו בהגרלה לרכישת דירה בזול, אלא עשרות אלפי דירות זולות שישנו את מחיר השוק.
■ 150 אלף דירות להשכרה: החזון הגדול של לפיד בבחירות הקודמות מגמגם. חברה ממשלתית חדשה הוקמה, אבל המודל הכלכלי עדיין לא הוכח. מתברר שוב ושוב שגם בסבסוד מלא של הקרקע קשה לייצר פרויקטים להשכרה מחוץ לאזור המרכז. וגם כאן, אובדן ההכנסות הגדול לקופת המדינה יכול להיות כדאי (וגם זה לא בטוח) רק אם המדינה תצליח לייצר יותר מטפטופי מכרזים.
■ היפרדות מקק"ל: בקיץ הקרוב מאיימת קק"ל לפרוש מהמדינה. מאז שנת 1961 מנהלת עבורה המדינה (רשות מקרקעי ישראל) את שיווק קרקעותיה, כ-13% מקרקעות המדינה, אולם לאחרונה החליטה הקרן - "חברה פרטית בבעלות העם היהודי" - לבטל את האמנה שהתחדשה אוטומטית מדי חמש שנים. קק"ל רוצה כעת שהמדינה תזחל אליה בחזרה, אבל אסור לפספס את גודל השעה. בשלה השעה למהלך ההיסטורי, שמגלם פוטנציאל לא מבוטל ליצירת תחרות שיווקים מול המדינה.
■ התחדשות עירונית: הממשלה החליטה לפני כשנה על הקמת "רשות להתחדשות עירונית", אולם נפילת הממשלה גנזה גם אותה. כל מי שעיניו בראשו מבין שבנייה בלב ערים ותיקות עדיפה מבחינה כלכלית, חברתית ותכנונית לאין שיעור על בנייה בשכונות חדשות. כלים אמיתיים, הכוללים גם סמכות ממשלתית על חשבון סמכות העיריות, יכולים סוף סוף להוציא את ההתחדשות העירונית משלב הסיסמאות.
אין לממשלה החדשה שום סיכוי לשחק בכל הקלפים יחד. ולא הזכרנו את המשך הרפורמה בתכנון ובנייה, את המו"מ הבלתי נגמר עם החקלאים על זכויותיהם בקרקע, את חוק השכירות שכבר על המדף, את "הסכמי הגג" המורכבים מול ראשי הערים, ואפילו את מע"מ אפס, שעשוי לחזור ולטלטל מחדש את הענף. הכי חשוב לבחור "אס" אחד מהרשימה - ולהסתער איתו בכל הכוח לעבר היעד.
לפני הכול, המשימה הראשונה - של הציבור ושל שרי הממשלה הבאים - היא קודם כול להירגע. פאניקה לא הועילה באף מלחמה. עם כל הכבוד למצוקת הדיור, כדאי גם לדעת שבשנה האחרונה, למשל, התחילו לבנות פה יותר מ-43,600 דירות חדשות, ובאותה תקופה נמכרו בסה"כ כ-22,600 דירות חדשות. שנה קודם לכן, התחילו לבנות כ-47,300 דירות - ונמכרו כ-24,800 דירות חדשות בכל הארץ. במילים אחרות, מי שמספר לכם על המחסור הנורא בהיצע דירות, חשוב שיידע שנבנו פה בערך פי 2 דירות מהמספר שנמכר. נכון לסוף ינואר, יש בישראל כ-25,700 דירות חדשות לא מכורות, ומהן כ-11,800 דירות באזור המרכז.
הקטסטרופה הגדולה באמת היא האמונה שמחר יהיה פה בהכרח יותר יקר. זוגות צעירים לוקחים משכנתא עצומה, מוסיפים עוד הלוואות מההורים במקרה הטוב, מהעבודה במקרה הרע, או ממקורות משלימים/חוץ בנקאיים בריבית רצחנית במקרה הנורא, רק בשם האמונה שחייבים לקנות כאן ועכשיו.
מערכת הבנקאות: החשש מכחלון מוצדק?
עדות לרגישות המגזר הבנקאי לתוצאות הבחירות קיבלנו אתמול (א') כאשר ראש הממשלה נתניהו הודיע כי בכוונתו למנות את כחלון לשר האוצר בממשלתו הבאה. ההודעה הפילה מיד את מניות הבנקים והן ירדו בכ-3%.
בבנקים, ובמיוחד בגדולים שבהם, מבינים שעליהם להיערך לתרחיש של קרב בלימה. במערכת הבחירות הנוכחית שבה חלק מרכזי מהשיח הציבורי היה יוקר המחיה, זכו הבנקים, כמגזר הנתפס כעושק את הציבור, לחלק לא מבוטל מהכותרות, בוודאי בהשוואה למערכות בחירות קודמות.
מספר מפלגות ציינו כי בכוונתן לפעול בכדי לשפר את התחרות במערכת הבנקאית, שבה שני הבנקים הגדולים (הפועלים ולאומי) הם בעלי נתח שוק של מעל ל-60%. אבל מי ששם את הבנקים במוקד ואף הציג תוכנית מפורטת כיצד יעשה זאת הוא כחלון, שנראה כי הוא בעל סיכויים טובים להתמנות לשר האוצר הבא.
נזכיר, כי כחלון כבר ניסה לזעזע את המערכת הבנקאית לפני כ-8 שנים כשהיה יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, כשהוביל יחד עם המפקח על הבנקים דאז רוני חזקיהו רפורמה בתחום עמלות העו"ש. הרפורמה אמנם פישטה את התחום המסובך של העמלות, אך החיסכון לציבור לא היה דרמטי. כחלון לא נגע אז בבורות השומן האמיתיים בבנקים כגון עמלות ני"ע או הריביות למשקי בית בפקדונות ובאשראי. האם הפעם יעשה זאת?
כחלון רוצה לעשות לבנקים את מה שעשה לחברות הסלולר - להכניס באגרסיביות שחקנים חדשים וזולים יותר, להחליש את הגדולים ולפתוח את השוק לתחרות מלאה. אלא שעם כל הכבוד למוטיבציה של כחלון ולקבלות שהציג בענף הסלולר, בתחום הבנקאות מחכה לו עבודה הרבה יותר קשה. בניגוד לסלולר שמוכר שירות, ענף הבנקאות הוא הרבה יותר מורכב. הבנקים שומרים אצלם את חסכונות הציבור, ובמקרה של קריסה של אחד מהם הנזק עלול להיות דרמטי - זאת לעומת התמוטטות של חברת סלולר שלא צפויה להשפיע במיוחד על הציבור.
כמו כן, לבנקים יש רגולטור - בנק ישראל - שאחראי על יציבותם ולא יאפשר צעדים דרמטיים מדי שיטלטלו את הבנקים. כך לדוגמה, בנק ישראל כבר הודיע בעבר כי הוא מתנגד לכך שהבנקים ימכרו את חברות כרטיסי האשראי, כפי שכחלון מציע (אגב ההתנגדות של בנק ישראל במקרה הזה אינה קשורה לשיקולי יציבות, אלא לחשש שצעד כזה רק יעביר את הריכוזיות בענף לידיים אחרות).
בריאות: בין ליצמן לגרמן, בין פרטי לציבורי
למרות מאמצים כבירים מצד בכירי ההסתדרות הרפואית, מנהלי בתי חולים, קופות חולים ואפילו אמצעי התקשורת, תחלואיה של מערכת הבריאות לא עמדו על סדר היום של ראשי המפלגות בבחירות שיתקיימו מחר.
מה זה אומר על היום שאחרי? הממשלה החדשה לא תקים כנראה את "קבינט הבריאות", אבל תרצה או לא תרצה - שורה של סוגיות מרכזיות שמטרידות את המערכת וצריכות להטריד כל אזרח במדינה למעשה, תגיע במוקדם או במאוחר לשולחן הדיונים ואף לכדי הכרעה.
הסוגיה הראשונה היא אולי הטעונה ביותר ואופן הטיפול בה תלוי לחלוטין בזהות המפלגה שתקבל לידיה את תיק הבריאות: האם לאמץ באופן חלקי או מלא (או שמא לדחות) את המלצות ועדת גרמן שישבה על המדוכה מעל לשנה תמימה.
פוליטיקאים, מה לעשות, אוהבים שהרפורמות רשומות על שמם - לא על שמם של יריבים פוליטיים. על פי מצעי המפלגות וההתבטאויות השונות של חבריהן, אפשר לקבוע כבר עתה כי אם תיק הבריאות יעבור לידי המחנה הציוני, מרצ או "כולנו" של כחלון, המלצות גרמן יאומצו במלואן. כך ודאי אם "יש עתיד" תשמור על הבריאות תחת השרה לשעבר יעל גרמן או כל שר אחר. ואולם, אם תתממש השאיפה של סגן שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן (יהדות התורה) לקבל לידיו את התיק שבו החזיק (בהצלחה אגב) בין השנים 2009-2013, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כך גם בישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן.
לרפורמת גרמן התנגדות עזה בתוך מערכת הבריאות, שנובעת בעיקר מהעיקרון המרכזי שטמון בה שלפיו אין טעם לחזק את הרפואה הציבורית בלי לרסן במקביל את הרפואה הפרטית - זאת על רקע ההנחה כי ללא ריסון שכזה הכסף הגדול שנמצא ברפואה הפרטית ימשיך לסנוור את הרופאים וכמעט לעקר את התקציבים הנוספים שיוזרמו למערכת הציבורית.
בהסתדרות הרפואית ובקופות החולים, שמחזיקות בעצמן בתי חולים פרטיים (מכבי ב"אסותא" וכללית ב"מדיקל סנטר"), גורסים כי הרפואה הפרטית תרוסן ממילא על ידי חיזוק הרפואה הציבורית ולא להפך. גם חברות הביטוח עשויות לחזור ולעשות שרירים מול פרק הביטוחים ברפורמת גרמן, שבמרכזו החברות יחויבו להשיק פוליסה אחידה ובסיסית שתכלול אפשרות לבחירת מנתח והתייעצות עם מומחה, כאשר יתר הפוליסות ישמשו כמוצרים משלימים ללא שני המרכיבים הקודמים - זאת כדי למנוע "כפל ביטוחי" ותשלומים מיותרים.
כלכלני ועדת גרמן המליצו להעלות את מס הבריאות ב-0.5%. העלאה כזו, שבנויה על מערכת מס פרוגרסיבית ועל כן היא מורגשת יותר בשכבות החזקות, צפויה להעשיר את תקציב הבריאות ולאפשר בין היתר להוביל רפורמות כמו הכנסת תחום הסיעוד אל הסל הממלכתי תוך הקלה משמעותית בנטל על בני המשפחות של חולים סיעודיים. ליצמן כבר הצהיר מספר פעמים כי הוא תומך בהעלאה כזו, ועל פי הערכות גם במחנה הציוני ובמרצ יתמכו בכך. לעומת זאת, גרמן התנגדה לכך על רקע ההבטחה של לפיד שלא יעלה מסים.
סוגיית השר"פ (שירותי רפואה פרטיים הניתנים בתוך בתי חולים ציבוריים): על פי הערכות, גרמן תמכה בתחילת הדרך בשר"פ, אולם בעקבות הביקורת הציבורית ובעיקר בעקבות תהליך הלמידה שעברה במשרד, שינתה את עמדתה והפכה למתנגדת גדולה ליוזמה.
לכאורה, ההמלצה הסופית של ועדת גרמן לאסור שר"פ בבתי חולים ציבוריים למעט באלה שכבר מתקיים בהם המודל, תקשה מאוד על הממשלה הבאה להחליט אחרת, אולם ההיסטוריה מוכיחה כי סוגיית השר"פ שבה ועולה כל פעם מחדש. עיקר הלחץ מגיע ממנהלי בתי החולים החזקים מאזור המרכז, אולם גם מפוליטיקאים שסבורים כי השר"פ הוא בבחינת פתרון קסם להגדלת המימון למערכת ללא תקציבים מיוחדים וללא העלאת מסים. ניחוש שלנו: המילה שר"פ תצוץ מהר מהצפוי.
