סוף עידן האינטרנט החופשי

נדרשה שורה של החלטות נבונות כדי ליצור את האינטרנט כרשת פתוחה המאפשרת פיתוח של חידושים והמצאות.



כעת ברצוני לבחון כמה מההחלטות שצפויות לעצב את התקשורת בחמישים השנים הקרובות ולהרהר בהשלכות שיהיו להן על הפתיחות ועל החידושים בתחום במקרה שהפעם יתקבלו החלטות שגויות.



למרבה הצער, על סמך המגמות הנוכחיות, העתיד נראה עגום. נראה כי נכון לעכשיו כוחות השליטה הריכוזית הם המושלים בכיפה. בעלי עניין רבי עוצמה, אשר אין להם עניין רב בזכויות וצרכי הציבור, שולטים בדיון סביב סוגיה זו. אבקש להתייחס לשלוש נקודות מכריעות:



חופש היצירה והחידוש



האינטרנט היא אמצעי תקשורת דו-סטרי - קריאה וכתיבה. זו עובדה לא משמחת עבור רבים מאלה שמבקשים לשלוט ברשת ולהפוך אותה למהדורה מעט יותר מתקדמת של הטלוויזיה.



קרטל הבידור, המורכב בעיקר מחברות מוסיקה וקולנוע, מנסה באופן נואש לשמור על המודל העסקי שלו הנתון בסכנה, וכבר הצליח לשכנע את הקונגרס לחוקק חוקי זכויות יוצרים דרקוניים. חוקים אלה העניקו לחברות הבידור שליטה מוחלטת בשימוש דיגיטלי בחומרים שמוגנים בזכויות יוצרים, ובכך הגבילו את השימוש שעשו לקוחותיהם בחומרים אלה בעבר.



חוקים חדשים שכבר נמצאים בדרך לאישור אמורים להגדיל את שליטתם עוד יותר בדרך לעולם של תשלום לפי צפייה (Pay-per-view) בו ללקוחות לא תהיה כל זכות לעשות שימוש כלשהו בחומרים אלה ללא אישור בעלי זכויות היוצרים. גרוע מכך, הקרטל איחד כוחות עם חברות טכנולוגיה קצרות-רואי מתוך מטרה להגביל את שימוש הלקוחות בציוד שלהן.



חברות טכנולוגיה שנוטלות חלק בעסקות מסוג זה מעניקות לתעשייה אחרת את הזכות לקבוע אילו חידושים טכנולוגיים יורשו להיכנס לשוק. האם אתם מבינים את גודל הסכנה?



יתר על כן, הסטנדרטים והפרוטוקולים הבסיסיים של האינטרנט לא היו אמורים להיות בבעלות איש. כעת עלולים כמה מהסטנדרטים המרכזיים להיות בבעלותם של גורמים פרטיים. חברות כמו מיקרוסופט ואיי.בי.אם לוחצות על הגופים הממונים על הסטנדרטים לאמץ טכנולוגיית מוגבלות פטנט אשר יאפשרו להן להקים נקודות אגרה לתשלום תמלוגים דרכן יידרש לעבור כל מי שישתמש ברשת.



מדיניות התחרות וחופש הבחירה של הלקוחות



השחקנים הגדולים בשוק מנסים, כמעט בכל דרך אפשרית, לצמצם את אפשרויות הבחירה שלנו. ההשלכות של ניסיונות אלה הן חמורות הן מבחינת החידושים בתחום והן מבחינת חופש הביטוי.



המונופולים של אמריקה בתחום הכבלים ושירותי הטלפוניה האזוריים עמדו על כך שאין בכוונתם לספק חיבורי אינטרנט מהירים לבתי הלקוחות אלא אם כן תושאר בידם השליטה בתוכן שיזרום בקווי נתונים מהירים אלה. הקונגרס והרשויות, במיוחד נציבות התקשורת הפדרלית (FCC), פשוט נכנעים לסחטנות גסה זו.



במידה שספקי שירותי הטלקום ישימו את ידם על דואופול זה, הם ינצלו אותו בדיוק כפי שניצלו את המונופולים שלהם. הם יעלו את המחירים בכל מקום בו ניתן; יגבילו את טבעו הדו-סטרי של התוכן באינטרנט לכדי מערכת שדומה יותר לטלוויזיה מאשר לתקשורת של ממש; ינהיגו אפליה בקביעת התוכן אשר יסופק לצרכנים; ואף יותר מכך. אלה אינם פניה של מערכת בריאה.



בינתיים, בלחץ הקונגרס ובתי המשפט, ה-FCC מתכוונת לצמצם או לבטל את הגבלות הבעלות שנועדו להבטיח מראית עין של גיוון במדיה. במידה ששינויים אלה יוצאו אל הפועל, יהיו מגבלות מעטות על מספר אמצעי התקשורת המרכזיים שיכולים להיות בבעלות חברה אחת בקהילה נתונה.



התיאוריה שעומדת מאחורי שינויים אלה היא כי האינטרנט ואמצעי תקשורת אחרים הפכו את המגבלות הישנות על בעלות אמצעי תקשורת למיושנות. אך המציאות שונה מהתיאוריה.



קומץ תאגידי ענק חולשים כיום במידה גוברת והולכת על ייצור ואספקת החדשות והבידור. אם תוענק להם הזכות להמשיך להתמזג, הבחירה הפתוחה בפני האמריקאי הממוצע תהיה מצומצמת מאי פעם. המצב יהיה גרוע עוד יותר במידה שבעלי זכויות היוצרים יצליחו, כצפוי, להגביל האפשרויות הפתוחות בפני מתחריהם בכל הקשור ליצירה והפצה של תוכן משלהם.



תוצאות משפט ההגבלים העסקיים נגד מיקרוסופט בארה"ב ובאירופה ישפיעו באופן מרחיק לכת על כמה בתחומים אלה. שליטתה של מיקרוסופט בתחום המחשבים האישיים עשויה להתרחב לתחומים רבים נוספים אלא אם כן החברה תחדול מהתנהגות תחרותית טורפנית (ספק רב) או לחילופין תאולץ להקפיד על התנהגות נאותה (זאת אפשרות, במידה שהרשויות באירופה יפגינו נחישות רבה יותר מזו של הרשויות בארה"ב).



אבטחה וחירות



ממשלות ברחבי העולם חוששות כעת מפני האינטרנט משהבינו עד כמה שימושית היא עשויה להיות בידי פושעים משלל סוגים. חששות אלה מובילים אותן לנקוט במדיניות שנועדה להגביל את החירות - ובתוך
כך, לפגוע בערכה של התקשורת הדיגיטלית.



אבטחה היא מושג כמעט חסר משמעות נוכח טכנולוגיית המחשבים של ימינו. ממשלות וספקיות כאחת פועלות לקידום דור חדש של טכנולוגיה ומוצרים אשר יבטיחו מלכתחילה אבטחה נאותה.



אך במידה שלא נבטיח הגנה על פרטיות המשתמשים ועל היכולת שלהם לשמור על אנונימיות - ששתיהן הכרחיות להבטחת חירותנו - נקים למעשה את מערכת המעקב האולטימטיבית. האם זו הארכיטקטורה שאנו רוצים לרשתות המחר?