תן לי לספר לך על העשירים" כתב סקוט פיצ'גרלד , "הם שונים ממני וממך". הוא צדק. וכאשר ארנסט המינגווי הזכיר במהלך ארוחת צהריים ב-1936 שהוא מתחיל להכיר את העשירים, הסופר האירי מרי קולום אמר, "ההבדל היחידי בין העשירים לשאר האנשים הוא כי לעשירים יש יותר כסף".
לאתר פורבס ישראל
סמנכ"ל הכספים של ענקית הטכנולוגיה, גוגל פטריק פיצ'ט הוא, לפי כל הגדרה, אדם עשיר. אולי עמוק בפנים הוא כמו כל אדם אחר, אך הוא יכול להתייחס לעתיד באופן שונה מרוב בני האדם. פיצ'ט החליט לפרוש ו"לבלות יותר זמן עם משפחתו", הוא כתב בשבוע שעבר. אירוע הטריגר לפרישה היה טיפוס על הר הקלימנג'רו עם אשתו, תמר שרצתה להמשיך לטייל.
כמה שבועות לאחר מכן, פיצ'ט החל לחשוב כמה השקיע ועל מה הוא וויתר. הילדים? גדלו כבר ורוב הקרדיט על הגידול שלהם שייך לתמר. הם נשואים כבר 25 שנים והיא רצתה, סופסוף קצת זמן עם בעלה. וכך פיצ'ט בן 52 החליט לפרוש מאחת העמדות הפיננסיות החזקות ביותר בעולם היי-טק.
אך אל דאגה - אין שום צורך לדאוג לעתיד הפיננסי של פיצ'ט - על פי גוגל, פיצ'ט השתכר ב-62.2 מיליון דולר בין השנים 2011-2013. מתוכם 19.6 מיליון דולר במניות. אם מורידים את הנלווים לשכרו הכוללים את הפנסיה, מתנות החג והטבות אחרות הוא עדיין נותר עם 42.6 מיליון דולר במזומן ומניות. בנוסף, סכום זה אינו כולל את השכר של שנת 2014. כמו גם מתעלם מהתפקידים הבכירים הקודמים שמילא פיצ'ט בחברות אחרות בעבר, שלוו גם הם בשכר הולם, גם אם לא בסדר גודל של גוגל.
"בסוף, החיים נפלאים, אך הם בכל זאת סדרה של שקלולי תמורות, במיוחד בין העסקים והמאמצים המסחריים לבין המשפחה והקהילה" כתב פיצ'ט. "תודה לאל שאני נמצא בנקודה בחיים שלי שבה אני כבר לא צריך לעשות בחירות קשות מאלו ועל כך אני אסיר תודה באמת. קרפה דיאם."
מדובר בהגשמת החלום בבנית חברת היי-טק, השגת דומיננטיות וצבירת הון כזה המאפשר לך לעשות כל דבר שתרצה. פיצ'ט סיפר על "25-30 שנים של עבודה כמעט ללא הפסקה" ומרוץ מטורף של ניסיון להיות ראשון. אך הקינה אודות עבודתו הקשה של פיצ'ט אינה מעוררת אמפטיה אצל אותם האנשים אשר מדשדשים על אף הקצב התזיזיתי שבו הם חיים. אלו המנסים להרחיק את הזאב מהדלת, לגדל ילדים ולקבל כמה רגעים קצובים של שלווה. אך זמן המנוחה שלהם נקטע ע"י המחשבות הצועקות על איך לעשות מספיק כסף בכדי לגמור את החודש, איך לעמוד בהתחייבויות המשפחה ואיך לשמור על כך שעולמם לא יתפרק. אלו הם חייהם של היזם הנאבק לשמור על עסק יציב ושל השכירים העובדים בעבור שכר חודשי. אלו הם העבודים העניים, שמרכיבים יחד כל פיסת תעסוקה ותלויים בכל פירור של עזרה מהממשלה. הם מעמד הביניים (אם אפשר בכלל להשתמש עוד במונח הזה), משפחות שמשקיעות הכל בילדיהם, מנסות לתת להם התחלה מספיקה כדי שאלו יוכלו לשמור על הראש מעל המים.
ההכנסה החציונית של משק הבית האמריקאי עומדת על 53,046 דולר - למשפחה כזו ייקח 1,173 שנים בכדי להכניס את אותו סכום כסף שהכניס פיצ'ט בשלוש השנים האחרונות. מעמד הביניים האמריקאי חוסך 20 אלף דולר עבור הפרישה ולפי הערכה הזו ההכנסה החציונית עומדת על 63 אלף דולר.
זה לא שרוב האוכלוסייה שומרת טינה למישהו שיש בכוחו לנהל חיים מפוארים, אך פעם הייתה התחושה שאם מישהו יעבוד מספיק קשה, גם אם לא יהיה עשיר, הוא יחיה טוב. כן, היה עוני אך גם חזון של עלייה בסולם. שחופשות, בית וסיכויים פיננסיים טובים יותר לילדים שלנו היו אפשריים. שבסופו של דבר יהיה ניתן לצאת לגמלאות ולהתנחם בהישגים שלנו.
היום הדברים שונים לגמרי. ככל שהרווחים ממשיכים להצטבר ולעלות מעלה, ההקרבה שלנו לא תעזור לעתיד שלנו, או לדור הבא שלנו וגם לא לבחור ההוא שצריך משיכה בכדי לעלות עוד מדרגה בסולם, אלא לעשירים שכבר יש להם יותר ממה שיוכלו אי פעם להשתמש בו.
אנשים כמו פיצ'ט, או אפילו עשירים יותר, עדיף שהיו יורדים מיופיטר מאשר מהקלימנג'רו. עבור כמעט כל אחד אחר מלבדם, החיים הם או שנים של עמל או ייאוש מדכדך, חסר תקווה ומלא בתפילה שהצ'ק מהממשלה יבוא בזמן הפעם.
החיים של האליטה הם כ"כ רחוקים ושונים משל שאר האנושות שאפשר אף לשאול אם כולנו שייכים לאותו המין. רק קומץ מהאנשים מגיעים לעמדת האלוהים ומסתכלים מלמעלה על ההמונים ומכריזים מה האנשים הקטנים צריכים לעשות: ללמוד לקדד תוכנות, להשכיר את המיטות שלהם לנופשים, להשקיע יותר שעות בעבודה ולהיות אסירי תודה שיש להם אחת כזו בכלל. הבעיה הבסיסית והמסוכנת ביותר של מפרץ אי השיווין הגדל והמתרחב היא שהוא קורע לגזרים את הבד החברתי וזורע זעם.
הסופר עשירים כבר מתכננים את הבריחה שלהם לחוות מרוחקות במטוסים פרטיים, זאת על פי הדיווח של עיתון הגארדיין מוועידת דאבוס 2015. אם המציאות של אי השוויון בהכנסות תרד על ההמונים שיאחזו בקלשונים וירדפו אחר אילי ההון, כפי שהמיליארדר ניק האנור הזהיר, הם יהיו מוכנים. אבל בסופו של דבר אין איפה להסתתר. אין מקום רחוק מספיק שההמון הזועם לא יוכל למצוא. החלום היפה הוא בעצם במציאות הזרוע החברתית בעלת הנמק המבטיחה מוות לגוף כולו.