זהו אולי הקרב המרתק והחשוב מכולם במסגרת המו"מ הקואליציוני: הקרב על ראשות ועדת הכספים של הכנסת. הוא חשוב מכיוון שההכרעה לגבי התיק הכלכלי המרכזי שר האוצר, התקבלה עוד לפני שנפתחו הקלפיות ב-17 במארס והוא יימסר כנראה למשה כחלון.
החרדים רוצים לחדש כקדם את שליטתם בוועדה, שהסבה בעבר מאות מיליונים למוסדות שבהם הם שולטים. משה כחלון יודע שכשר האוצר, שמפלגתו מהווה מיעוט בקואליציה, הוא זקוק לעמדה חזקה בוועדת הכספים כדי לקדם את תוכניותיו המפליגות ולהביא לאישור התקציב שהוא מתכנן. אבל כל יתר חברי הקואליציה מודעים היטב לכוח העצום והיוקרה הנלווים לתפקיד יו"ר הוועדה החשובה ביותר בכנסת.
למפלגות החרדיות יש כמעט טאבו על ועדת הכספים. במשך שנים רבות זה היה דיל נוח: במסגרת העסקות הקואליציוניות ויתרו החרדים על תפקידי שרים, מתוקף הסתייגותם העקרונית מחברות בממשלה ציונית, ובתמורה זכו בוועדה החשובה ביותר בכנסת. נעים וטוב היה להם לשלוט בוועדת הכספים.
יו"ר ועדת הכספים הוא שומר הסף של הליכי אישור התקציב. גם אם אין לו רוב בוועדה, הוא המחליט אם ומתי מובא כל סעיף בתקציב לאישור, ובדרך לאישור התקציב הוא יכול לאלץ את שר האוצר ופקידיו לרפד את הדרך להצבעה בהקלות ובהטבות מכל סוג שהוא.
אבל זהו החלק הגלוי יחסית והמתוקשר בעבודתו של יו"ר וועדת הכספים. לאחר שאושר התקציב בידי הוועדה והועבר לאישור, פורמלי מעיקרו, על ידי מליאת הכנסת, מתחילה העבודה האפורה והפחות גלויה לעין של אישור העברות תקציביות והקצאות לגופים ממשלתיים ולצרכים אחרים.
ההעברות המפורסמות ביותר הן ההשלמות המועברות למשרד הביטחון, שלעולם אינו מסתפק בתקציב הרשמי המאושר לו בתחילת השנה. מפורסמות עד לאחרונה היו העברות להמוני עמותות ולגופים ציבוריים ואחרים, במסגרת מאות מיליוני השקלים הידועים כ"כספים מפלגתיים" - כספים מחולקים על פי סעיפים שונים של הסכמים קואליציוניים והבנות כלליות, בלעדיהם לא קמה קואליציה.
על העברות אלה, שמעטים יודעים את טיבן ואת יעדן הסופי, מנצח ביד רמה יו"ר ועדת הכספים, וחלק גדול מכסף מגיע לידי גורמים המקורבים ליו"ר הוועדה ולמפלגתו. בדרך זו הוזרמו במשך השנים מיליארדי שקלים עלומים לישיבות ולמוסדות צדקה חרדיים.
בממשלה האחרונה הצליח יאיר לפיד להדיר את החרדים מהקואליציה ובזכותו נמנעו העברות של מאות מיליוני שקלים לישיבות. במקום זאת נותבו הכספים המפלגתיים ותקציבים נוספים למפעל ההתנחלויות, היקר למפלגת הבית היהודי ולנציגה ניסן סלומינסקי, שקיבלו את ראשות הוועדה.
במשך שנים רבות הוזרמו הכספים המפלגתיים (או, בשמם הקודם, הכספים הייחודיים) ללא בקרה של ממש, והיוו שוחד פוליטי שקיבלו מפלגות תמורת תמיכתן בממשלה או בסעיפי חוק שונים. ראשי המפלגות מצדם, חילקו את הכספים לאנשי שלומם, כשהם קונים בכספי המדינה את מעמדם הפוליטי ואולי גם את מקומם בכנסת. גם פקידי משרד האוצר, האמורים לשמש שומרי הקופה, נהנו מהשיטה: הם שימשו לפקידים אמצעי ל"ריכוך" פוליטיקאים, בתמורה להעברת סעיפי תקציב ורפורמות שאותן ביקש משרד האוצר לקדם.
מדי כמה שנים מתעוררת מחאה נגד השיטה הפסולה. חברי כנסת ישרי דרך ושוחרי טוב נזעקים לתקן חוקים ותקנות נגדה. אבל קשה לחסום שור בדישו: וההקצבות השנויות במחלוקת חוזרות לכיסי המוטבים תחת שמות אחרים, והכספים זורמים ללא בקרה, הרחק מעין הציבור.
מחאה כזו פרצה גם בחודש שעבר, וערב התחלת המגעים להרכבת הקואליציה פירסם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין כללים חדשים האמורים להכביד מעט על הקצאות הכספים הפוליטיים. וינשטיין הנחה שאין להעביר את התקציבים לגוף מסוים כדי לא ליצור תלות פוליטית. כלל זה ניתן למעקף קליל באמצעות כללים שיתאימו בדיוק לגופים אליהם מעוניינים להעביר את הכספים. סעיפים נוספים נועדו להדק את פיקוח פקידי האוצר על העברת הכספים, ולצמצם את מעורבות הפוליטיקאים בביצוע ההקצאות בפועל. בשורה התחתונה אין בהנחיות היועץ המשפטי כל חשש לביטול שיטת החלוקה ופגיעה בידו של יו"ר וועדת הכספים המונחת על ברז ההזרמות הקואליציוניות.