ניתוח: תחושת העושר העולמית מזויפת - היכונו לפגיעה ברמת החיים

כללי המשחק המוניטריים החדשים צפויים לפגוע ברמת החיים של דורות רבים, כאשר הם יוצרים תפיסה כוזבת של החזרת שפע. הצמיחה הכלכלית חוזרת לאירופה וליפן, ותרחיש של צמיחה כלכלית עולמית מתממש לכאורה - אך זו אשליה.
לפי מחקר עדכני שפורסם על ידי בנק אוף אמריקה מריל לינץ', הצמיחה הכלכלית העולמית במונחי דולרים נומינליים צפויה לרדת השנה לראשונה מאז 2009, שהייתה שנת השיא של המשבר הפיננסי.

לפי המחקר, תרחיש של האצה בצמיחה הכלכלית הוא במידה רבה אשליה מוניטרית. איש אינו צריך להסביר איך קובעי המדיניות השיגו התקדמות כה מעטה בתחום הרפורמות המבניות שנחוצות כדי לשפר את הפריון העולמי ולהמריץ את התעסוקה והביקוש. ללא הרצון הפוליטי שנחוץ כדי לטפל בנושאים הללו, לבנקאים המרכזיים נשאר רק להדביק טפטים על המחלה העולמית, עם ערימות של שטרות מודפסים.

עם העדר הנכונות או היכולת של הפוליטיקאים ליישם רפורמות עבודה או מס, המדיניות המוניטרית הפכה בצורה פרברטית לאורתודוקסיה חדשה, שבה אפילו בנקאים מרכזיים חושבים שתפקידם הוא להשתמש במאזנים שלהם ככלי ליישום מדיניות פיסקלית.

טענה אחת היא שאם בנקים מרכזיים לא נוצרו כדי להוציא לפועל מדיניות פיסקלית, מדוע צריך לדרוש מהם להחזיק הון כלשהו? ההון הוא מה שמוחזק כרזרבה לספיגת הפסדים. אם יכולים להיות הפסדים, מסקנה הגיונית שנגזרת מכך היא שחייבת להתקיים ציפייה כלשהי לסיכון. לכן, בנקים מרכזיים חייבים לקחת על עצמם סיכון מסוים למטרת ביצוע מדיניות, מה שאומר תפקוד שלהם מעבר ליצירת בסיס מוניטרי לשמירה על יציבות מחירים.

אלו סוגים של סיכון מתאימים לבנק מרכזי? שמירה על מערכת בנקאית לאומית היא בוודאי אחד מהם, בהתחשב בתפקידו של בנק מרכזי כמלווה של מוצא אחרון. סיכון הולם אחר הוא ההגנה על המטבע כאמצעי של שמירה על ערך וחליפין. זה היה כנראה המניע של מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי, כשהוא השמיע את הבטחתו המפורסמת להגן על האירו בכל מחיר ביולי 2012. התברר שמאזן הבנק המרכזי הוא כלי גמיש שמוגבל בשימוש רק על ידי היצירתיות של הבנקאים המרכזיים.

בתגובה לאלו שטענו נגד המטמורפוזה של המדיניות המוניטרית למדיניות פיסקלית, צריך להצביע רק על השלכות ההקלה הכמותית על שערי הריבית. התשואות המדוכאות של מכשירי ההכנסה הקבועה (בעיקר אג"ח), במידה רבה כתוצאה מההקלה הכמותית, פועלות על המשקיעים כמו מס, ומדובר על חוסכים יחידים, קרנות פנסיה וחברות ביטוח, בין היתר.
מהותית, רשויות מוניטריות גובות מס מהמשקיעים, ומספקות סבסוד ללווים. מיסוד וסבסוד, וכן עוד אמצעי העברת הון, היו במבט היסטורי בתחום המדיניות הפיסקלית תחת פיקוח של הבוחר. תחת האורתודוקסיה המוניטרית החדשה, האחריות להיבטים קריטיים של המדיניות הפיסקלית הופקדה בידי פקידים ממונים שאמורים להציל את הכלכלות שלהם, במקרים רבים במסווה של חתירה לסדר ומשמעת מוניטריים.
ההשלכות של הסדר המוניטרי החדש עדיין אינן מובנות די הצורך. לפי שעה, הסבבים האחרונים של ההקלה הכמותית אמורים לתמוך בהתחזקות הדולר המתמשכת, ולהגביל את העלאת הריביות. בנוסף, נכסי סיכון כמו חובות בתשואה גבוהה ומניות עולמיות אמורים להמשיך לרשום ביצועים חזקים.

אבל בטווח הארוך, הכלכלה הקלאסית תאמר לנו שעיוותי התמחור שיצר המשטר העולמי הנוכחי של הקלות כמותיות יובילו להקצאת הון והשקעה תת-אופטימלית, שתניב תוצר נמוך יותר ורמת חיים מונמכת עם הזמן. בעוד המניות בארה"ב רושמות שיאים, ההכנסה החציונית הריאלית של משקי הבית נמוכה ב-9% ביחס לשיא של 1999. הדו"ח של מריל לינץ' רק תומך במסקנה שה-QE ופיחות המטבע שקשור אליה לא מובילים לתוצר עולמי גבוה יותר.

עלות ההקלה הכמותית גבוהה יותר מן ההכנסה הנוספת לחוסכים ולמשקיעים. ההשלכות ארוכות הטווח של המדיניות המוניטרית האורתודוקסית החדשה צפויות לפגוע באופן קבוע ברמת החיים של דורות רבים בעתיד, בזמן שהיא יוצרת את האשליה הכוזבת של החזרת ימי השפע.