מחר (ג') אחר הצהריים יושבעו 120 חברי הכנסת של ישראל, 39 מתוכם לראשונה בחייהם. הח"כים החדשים בוודאי ישמחו לשמוע שהג'וב החדש טומן בחובו לא רק שכר מצוין, אלא גם לא מעט בונוסים נלווים.
לבד משכר של 39,562 אלף שקל בחודש, מקבלים הח"כים סכום שנתי של 25 אלף שקל לכיסוי שני קווי טלפון בבית, פקס, מכשיר נייד ומנוי לשני עיתונים יומיים; החזר חודשי של 615 שקל למברקים; החזר חודשי נוסף של 3,295 שקל לשכר דירה (למתגוררים מחוץ לירושלים); 105 שקל כדמי כלכלה עבור כל יום נוכחות בכנסת; רכב ליסינג או החזר הוצאות רכב (וכמובן מימון נסיעה בכביש 6); תקציב שנתי של 49-69 אלף שקל למימון הקשר עם הציבור; כ-4,000 שקל בשנה ללימודי שפה ובדיקה רפואית שנתית בעלות של 900 שקל. הח"כים זוכים גם לקרן השתלמות, לקופת גמל ולליווי של שני עוזרים פרלמנטרים. בונוס חשוב במיוחד ושנוי במחלוקת הוא מנגנון העדכון השנתי של שכר הח"כים, שבו עוד ניגע בהמשך.
לכאורה, התנאים המוצעים לחברי כנסת בישראל הנם סבירים, במיוחד אם מביאים בחשבון כי הרציונל הוא הפחתת הסיכוי לסחיטתם או פיתויים באמצעות שוחד. עם זאת, לא בכדי עסקה הכנסת בשנים האחרונות לא מעט באפשרות כי שכר חברי הכנסת יופחת, ולו בשיעור נמוך.
ראשית, הביאו בחשבון ששכר חברי הכנסת נמוך רק במעט משכרם של שרים בישראל (כ-42.5 אלף שקל), והוא אף לא רחוק מזה של ראש הממשלה (כ-47 אלף שקל בחודש), נשיא בית המשפט העליון (כ-52 אלף שקל) ונשיא המדינה, המשתכר כ-56 אלף שקל בחודש. האם סביר כי יימצא פער משמעותי יותר בין שכרו של חבר כנסת לזה של שר, ובוודאי לבין זה של ראש הממשלה? הגיוני לטעון שכן. אבל זה לא הכל. מסקירה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) ב-2014, עלה כי שכר חברי הכנסת בישראל גבוה למדי, גם בהשוואה לחברי פרלמנט מקבילים בחו"ל.
הסקירה בדקה את שכר חברי הפרלמנט ב-11 מדינות מערביות: אוסטרליה, ארה"ב, קנדה, נורבגיה, גרמניה, ניו זילנד, בלגיה, בריטניה, צרפת, שווייץ וספרד. מעניינת במיוחד ההשוואה המבוססת על השוואת השכר החודשי ברוטו לפי שוויון כוח קנייה (ppp) בכל מדינה, שמשמעותה הצמדת השכר לדולר, תוך שמביאים בחשבון את רמת המחירים בכל מדינה. על-פי השוואה זו, שהיא המדויקת ביותר, ישראל ממוקמת מעל לממוצע (8,582 דולר), עם שכר חברי פרלמנט של 9,762 דולר בחודש. מעלינו ממוקמות גרמניה (10,530 דולר), אוסטרליה (10,768 דולר), קנדה (11,026 דולר) וארה"ב (14,000 דולר), ומתחתינו המדינות ניו זילנד, בלגיה, בריטניה, נורבגיה, צרפת, שווייץ והאחרונה בדירוג, ספרד שם חברי הפרלמנט משתכרים 4,119 דולר בחודש בלבד. גם בשאר ההשוואות שערך ממ"מ ישראל ממוקמת גבוה; כך למשל בדירוג שכר חברי הפרלמנט, מבלי ההצמדה לכוח הקנייה (מקום 6 וגבוה מהממוצע) ובדירוג שבחן את היחס שבין שכר חברי הפרלמנט לשכר הממוצע למשרה מלאה.
למעשה, ישראל ממוקמת ראשונה בדירוג שבחן את היחס שבין שכר הח"כים לשכר משרה מלאה 3.7 דירוג שמעיד על מידת הניתוק (או הקרבה), של חבר הפרלמנט לאזרחיו. חבר הפרלמנט הישראלי, אם כך, הוא המנותק ביותר מבין כלל חברי הפרלמנט שנבדקו. אחרינו בדירוג ארה"ב (3), גרמניה (2.8), קנדה (2.7) ואוסטרליה (2.5). חברי הפרלמנט הכי פחות מנותקים הם השווייצים, עם יחס של 0.8 בלבד בין שכרם לבין השכר הממוצע. יש לציין, עם זאת, שחברי הפרלמנט בישראל הם היחידים (במדינות שנבדקו) שנאסר עליהם לעבוד בעבודה נוספת, מעבר לעבודת הכנסת.
המחקר של הממ"מ הוכן לבקשתה של הוועדה הציבורית לעניין שכר חברי הכנסת, בראשות פרופ' חיים לוי, שהמליצה בקיץ האחרון לבחון את מנגנון ההצמדה של שכר חברי הכנסת בישראל, המתעדכן מדי שנה בהתאם לשיעור העלייה בשכר הממוצע במשק. באופן מוזר, שכר השרים וראש הממשלה מוצמד למדד המחירים לצרכן, ולכן מתעדכן מדי שנה בשיעור נמוך יותר בהשוואה לשכר הח"כים והשופטים, המוצמד כאמור לשכר הממוצע במשק.
ב-2013, לדוגמה, עלה השכר הממוצע במשק ב2.62% ואילו המדד עלה ב1.82%. אבל שלא במפתיע, המלצות ועדת לוי שהנה ועדה ממליצה בלבד, וחסרת שיניים מוסמסו על רקע ההליכה לבחירות. טענתו של יו"ר ועדת הכנסת דאז, ח"כ יריב לוין (הליכוד), היתה כי שינוי במנגנון העדכון של שכר הח"כים תלוי בשינוי זהה שייערך בשכר הנשיא והשופטים. במלים אחרות: אנחנו נפסיד, אם גם הם יפסידו.
אלי סולם, מנכ"ל התנועה למען איכות השלטון, שהובילה בכנסת הקודמת את המאבק להפחתה בשכר הח"כים, אומר כי התנועה תמשיך את המאבק בנושא זה גם בכנסת הנוכחית. "40 אלף שקל זה לא המון כסף, אך הדיון כאן הוא סביב הדוגמה האישית. לא ייתכן שבשנת גזירות כלכליות, כפי שהיתה 2013, הציבור כולו ייקרא לשים כתף תחת האלונקה, ואילו הח"כים לא יתרמו משלהם. לא ייתכן שכשח"כים מצביעים על קיצוצים נוראיים לרעבים ללחם, הם מסרבים לדון בעדכון האוטומטי בסך של 700 שקל בחודש לשכר שלהם. ח"כ לוין בא ואמר 'למה שרק אנחנו נקוצץ?' ותגובה שכזו היא ההפך הגמור מדוגמה אישית".
האם שכר הח"כים, שגבוה פי ארבעה מהשכר הממוצע במשק, הוא שכר ראוי?
"זו שאלה שיש לדון בה. לא נכון בעיני להשוות שכר של נבחר ציבור לשכר של מנכ"ל, שהרי ח"כ הוא נבחר ציבור, שבא לשרתו. אבל ח"כים כבר לא חיים בתוך עמם, בין השאר בגלל מנגנון העדכון השנתי. ייתכן שצריך לשקול להצמיד את שכרם לשכר החציוני במשק, במקום לשכר הממוצע. בשורה התחתונה, הח"כים מסדרים את עצמם, ולא נותנים לאף אחד לגעת להם בשכר. לא ייתכן שקיימת ועדה ציבורית שתפקידה לבחון את שכר חברי הכנסת, שמשמעותה, בפועל, אפסית".
העיתונאי העצמאי ומוביל המיזם "100 ימים של שקיפות" תומר אביטל, מוסיף: "נכחתי בהמון דיונים בכנסת שבהם דנו במנגנון העדכון של שכר הח"כים, אבל ההצעות לשינוי תמיד נתקעות".
כיצד ניתן לקבוע אם שכר הח"כים ראוי או לא?
"ראוי בעיני שחברי הכנסת יחיו בתוך עמם, וכששכרם גבוה פי ארבעה מהשכר הממוצע במשק שגם הוא לכשעצמו נתון מוטה אז זה לא המקרה. רוב הח"כים לא יודעים מה זה לנסוע בתחבורה ציבורית או להתלבט בין כמה מוצרים בסופר, בגלל המחיר. לדעתי, חברי כנסת לא צריכים להשתכר יותר מפי שניים מהשכר הממוצע. כמה מהח"כים החדשים כיום, במיוחד אלה שלא ציפו להיכנס לכנסת, רואים בתפקיד החדש סידור עבודה. הם לא באים בגלל אידאולוגיה.
לדעתי, אם השכר יפחת, נראה בכנסת יותר אידאליסטים. צריך להבין ח"כ זה סידור עבודה לכל החיים. כפי שנערי האוצר מסתפקים בגרושים ואחר כך עושים את הכסף הגדול בשוק הפרטי, כך גם הח"כים הפורשים עושים לביתם. הם עובדים כדירקטורים, לוביסטים ועוד. לא צריך לדאוג להם".
ראוי להשוות בין שכר של ח"כ לשכרם של המנכ"לים הבכירים במשק שמרוויחים מיליונים בשנה?
"ממש לא. שכרם של חברי הכנסת יוצא מקופת המדינה. זה לא גוף פרטי, וזה לא גוף למטרת רווח".
ח"כ אילן גילאון (מרצ), הוא בין חברי הכנסת הבודדים, שטענו כי יש להקפיא את העלאת שכר הח"כים האוטומטית. "אנו בראש ובראשונה מלצרי ציבור, ועלינו לתת דין וחשבון לציבור שבחר אותנו", אומר גילאון. "עלינו להביא לשחיקה הדרגתית בשכר חברי-הכנסת עד שיתייצב לפי שניים מהשכר הממוצע במשק. זהו תגמול הגון ונכון יותר הקשוב למציאות".