מאז 1945 לא היו תוצאות הבחירות שייערכו היום בגרמניה קשות כל כך לחיזוי. המסע עצמו דמה לקרב: ברובו פיגר הקנצלר, גרהרד שרדר, אחרי יריבו השמרני, אדמונד שטויבר. בימים האחרונים עקף שרדר את שטויבר בסקרים, אם כי רק במעט. בסוף השבוע שוב היה המירוץ צמוד.
הצמידות הזו מעידה על ההחלטה הקשה שהגרמנים נדרשים לקבל. רובם אינם מרוצים מהממשלה הנוכחית, אך אינם משוכנעים שממשלה שמרנית היא הפיתרון, במיוחד בכל הקשור לכלכלה. הבוחרים, במיוחד נשים ותושבי מזרח המדינה, מעדיפים את שרדר הנינוח על יריבו חמור הסבר, אך שטויבר בכל זאת נחשב זוג ידיים בטוחות יותר מבחינה כלכלית.
ככל הנראה, אף אחד מהם לא ידחוף את גרמניה לרפורמות מרחיקות לכת. שרדר נתפש כבעל חוב לאיגודים המקצועיים, בעוד שקרבתו של שטויבר לכנסייה, לחקלאים ולחנוונים מעוררת ביקורת. שניהם תומכים איתנים ב"כלכלת השוק הסוציאלית" של גרמניה.
אך גרמניה זקוקה לרפורמות. שרדר תיאר אותה ככלכלה החשובה והחזקה ביותר באירופה. תיאור מעורר תמיהה למדינה שפרשנים מגדירים אותה "האיבר החולה של אירופה". ב-2001 היא צמחה ב-0.6% בלבד - הקצב האיטי ביותר באיחוד האירופי. במחצית השנייה של השנה היא שקעה במיתון. השנה המצב ככל הנראה לא ישתפר. חזאים פסימיים צופים צמיחה של 0.25% בלבד. מספר המובטלים הגיע ל-4 מיליון - והוא ממשיך לעלות. השקעות ההון במגזר העסקי יורדות זה שבעה רבעונים ברציפות. הצריכה הפרטית אינה מתאוששת. המגזר הקמעוני במשבר, וכך גם הבנייה. מספר העסקים הקורסים גדל ב-25% לעומת 2001, והוא יטפס ככל הנראה לשיא של 40 אלף עוד סוף 2002.
בדירוג כושר התחרות הגלובלי של המכון הבינלאומי לפיתוח המינהל ל-2002 ירדה גרמניה למקום ה-15 מתוך 49 מדינות. בדירוג משנה של גמישות שוק העבודה היא מדורגת קרוב לתחתית. עלות העבודה במגזר היצרני במערב גרמניה היא הגבוהה בעולם. נטל המס הוא אחד הכבדים בעולם. חלקה של גרמניה מהסחר העולמי יורד. ילודה נמוכה מאיימת על מערכת הרווחה הנדיבה. מערכת הבריאות, אחת מהיקרות בעולם, נסדקת. מערכת החינוך, בעבר מקור לגאווה, נכשלת. החוב הציבור עצום, וחרף הכחשותיה של הממשלה בהחלט ייתכן כי הגירעון בתקציב יחרוג השנה מהמותר לפי אמנת היציבות והצמיחה של גוש היורו - 3% מהתמ"ג.
כמה מהבעיות הכלכליות של גרמניה אינן בשליטת הממשלה. לא זו בלבד שגרמניה הצטרפה לאיחוד המוניטרי האירופי בשער מטבע שנראה כעת גבוה מדי, אלא שמדיניות הריבית של הבנק המרכזי האירופי מרסנת מדי עבורה. אך גם פוליטיקאים משתי המפלגות הגדולות גרמו נזקים.
שטויבר מאשים את יריבו ב"טירוף המערכות" הזה. ואולם כשנבחר שרדר באוקטובר 1998, לאחר 16 שנות שלטון שמרני, היה המצב הכלכלי עוד יותר גרוע, בכמה מובנים. האבטלה היתה גבוהה יותר. החוב הציבורי, המסים וההעברות למערכת הרווחה נסקו לרמות שיא. שוק העבודה, מערכת הבריאות, מערכת הפנסיה ומערכת החינוך, שבהם כמעט לא נערכו שינויים בעת כהונתו הארוכה של הלמוט קוהל, חייבו רפורמה. והכלכלה, שצמחה ב-1.3% בלבד בשנה מאז איחוד הגרמניות ב-1990, נחנקה תחת הביורוקרטיה, ששטויבר נוהג להתלונן עליה.
הסוגייה המרכזית במערכת הבחירות שהסתיימה אתמול לא היתה אמורה להיות כיצד נקלעה הכלכלה לצרות, אלא כיצד מחלצים אותה מהמשבר. ואולם על אף ששני המתמודדים אומרים כי גרמניה זקוקה לרפורמה, לאף אחד מהם אין, כך נראה, אומץ לנקוט צעדים לא פופולריים בטווח הקצר כדי להבטיח תחייה כלכלית אמיתית.
במסע הבחירות ב-1998 אמר שרדר כי אם ממשלתו לא תצליח להוריד את האבטלה, "לא יגיע לו להיבחר שנית". אך כלכלנים אומרים כי הוא נמנע מרוב הרפורמות הדרושות כדי לעודד תעסוקה. הוא הביע תמיכה מאוחרת ברפורמות בשוק העבודה שהציע פטר הרץ מפולקסווגן בדו"ח ממלכתי שפורסם באוגוסט. אך גם התוכנית הזאת אינה מתייחסת לגורמים המרכזיים של הניוון בשוק העבודה הגרמני.
שטויבר, מצדו, אינו מציע פתרונות מרשימים. הוא נראה כמו איש עסקים מוצלח. הוא מרשים את בעלי העסקים הקטנים והבינוניים בגרמניה, שבהם הוא רואה את חוט השדרה הכלכלי של גרמניה. הוא מבטיח להוריד מסים, לצמצם את החוב הציבורי והגירעון, ולקצץ בהוצאה הציבורית, כפי שעושה גם שרדר, אך מבלי להציג תוכנית של ממש. יתר על כן גם הוא, כמו שרדר, נוטה להתערבות כלכלית, ואינו מוכן להיפרד מהגישה הקונסנסואלית ששירתה את גרמניה היטב אחרי המלחמה, אך מעכבת כעת צמיחה והתחדשות.
יתר על כן, התוכניות ששטויבר בכל זאת פירסם, לקיצוץ בהוצאה הממשלתית, להורדת מס הכנסה ולהפחתת השתתפות המעסיקים בתשלומים למערכת הרווחה, ביחד עם העלאת קצבת הילדים והגדלת ההוצאה על בתי חולים, בתי ספר וביטחון סותרות זו את זו. בתגובה אומר שטויבר כי צמיחה מהירה יותר תפתור את המשוואה הזו.
העובדה ששרדר בכל זאת הצליח לסגור את הפער בסקרים היא תוצאה ישירה של כך שהצליח לגרש את הכלכלה מהכותרות, ולא שהציע אסטרטגיה כלכלית חדשה. הוא נתפש כאיש מעשה קשוב ורגיש בעת השטפונות בקיץ, והוא זכה לתמיכה נרחבת בהתנגדותו למתקפה על עיראק. אם אכן יזכו שתי המפלגות הגדולות במספר קולות כמעט שווה, ימלאו המפלגות הליברלית, הירוקה והקומוניסטית לשעבר תפקיד חשוב. אך זהו גם מתכון לקונסנסוס משתק. המפלגה היחידה המציעה פתרונות משכנעים לבעיות הכלכליות היא FDP הליברלית, המציעה שינוי בעצם התפישה הכלכלית הגרמנית. אך הבעיה האמיתית היא שרק גרמנים מעטים מוכנים לשינויים כואבים כאלה. ייתכן כי יידרשו עוד ארבע שנות שקיעה כדי לשכנע אותם.
במירוץ בגרמניה הכלכלה נשארה מאחור
הארץ
22.9.2002 / 9:45