עברית שפה מושכת

הערב, שמונה שנים אחרי הקמת ערוץ 2, שמונה חודשים אחרי הקמת ערוץ 10 וקריסתו ושנתיים מאז פתיחתה של סדרת דיונים מפרכים בנושא, אמורה הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה לאשר את הכללים החדשים לפעילות שני הערוצים שבפיקוחה.



באחרונה קשה היה שלא להבחין בעלייה של ממש במספר תוכניות המקור המשודרות בערוצים השונים, ובאיכותן. אפשר לייחס זאת לתרומתו של ערוץ 2 לשוק התקשורת בישראל, ובמיוחד לביקורת המדקדקת של הרשות השנייה, הדורשת מגופי השידור לעמוד בכל מחויבויותיהם, ובראשן החובה ליצור הפקות
מקור. אך אין ספק כי הדבר קשור גם לעלייה בפופולריות של תוכניות דוברות עברית באחרונה - ובמיוחד מז'אנר עליון כמו דרמות בודדות, סדרות דרמה וסרטי תעודה. הצופה הישראלי הצביע בשלט והוכיח לגופים הכלכליים, השולטים בזכייניות השונות, כי השפה העברית היא משאבת רייטינג.



לפני כשנתיים, עם תחילת הדיונים על הקמת ערוץ מסחרי נוסף, החלה ועדה
מיוחדת ברשות השנייה לבחון מחדש את חובות זכייניות ערוץ 2. הכללים
החדשים נקבעו והוחלו על מפעילי ערוץ 10, אך בגלל שינויים בשוק
התקשורת הישראלי ולחצים של הזכיינים, הם לא הוחלו עד כה על ערוץ 2.



היום אמורה הרשות השנייה לדון בכללים החדשים. לא כל הכללים נקבעו
סופית, וקצתם זקוקים לאישור מועצת הרשות, אבל העיקריים שבהם כבר
אושרו והם מתפרסמים כאן לראשונה.



מספר שעות מינימלי של ז'אנר עליון



ההוצאה הכוללת על תוכניות, על פי הכללים החדשים, תהיה 43% מכלל הכנסות
הזכיין או 130 מיליון שקל (הסכום הגבוה מבין השניים). מתוך כלל
השידורים יחויבו הזכיינים לשדר 42% הפקות מקור ב-2002 ו-43.5%
ב-2003. הקריטריונים הקודמים היו שונים, ולכן אי אפשר להשוות תקציבים
ושעות, אבל באופן כללי מושם דגש רב יותר על הפקות המקור.



הרשות קובעת כי הזכייניות יהיו חייבות במספר שעות מינימלי של שידורי
תוכן הנחשבים ז'אנר עליון: 33 שעות תוכניות דרמה בשנה (מתוכן לפחות
שבע שעות דרמות בודדות ודרמות תיעודיות ושלושה סרטי טלוויזיה) ו-40
שעות תוכניות תעודה (מתוכן לפחות שבע שעות סרטי תעודה, שבע שעות
תוכניות תחקיר ותשע שעות של מגזין תרבות או תוכנית על יוצרים
ויצירה).



עיון בכללים החדשים מעלה כי הרשות השנייה החליטה לבדל בין ערוץ 2
לערוץ 10, אף שסך כל הדרישות מהם זהה: ערוץ 10, למשל, יהיה מחויב לשש
שעות דרמה לילדים בשנה, בזמן שערוץ 2 לא מחויב להן במפורש. ערוץ 2
מחויב להפיק שלושה סרטי טלוויזיה (ז'אנר שזכה להצלחה רבה בשוק המקומי
בזכות מועצת הכבלים והלוויין, בראשות דורית ענבר, שחייבה את הכבלים
להפיק בכל שנה סרטי טלוויזיה בשווי 4 מיליון דולר), ואילו ערוץ 10
אינו מחויב לכך. דוגמה נוספת: ערוץ 10 יהיה חייב להפיק לפחות תשע
שעות של סדרות תעודה, ואילו ערוץ 2 אינו מחויב להפיק סדרות אלא סרטי
תעודה בודדים.



התרומה המרכזית של הכללים החדשים היא תמחור מדויק של כל ז'אנר. לפי
הכללים הישנים חויבו הזכיינים להשקיע בז'אנרים עליונים, אך לא נאמר
להם כמה כסף הם אמורים להשקיע. מצב זה הביא לכך שהמפיקים השקיעו
סכומים גבוהים בהכנת סרטי תעודה ודרמות, אך הזכייניות קנו אותם מהם
במחיר נמוך.



כלים להשקעה בקולנוע הישראלי



הרשות קבעה בעצם תמחור ממוצע. היא החליטה כי אינה יכולה להתעקש על
כללי התמחור - הרי ייתכן שסרט תיעודי משובח ואיכותי יופק במחצית
ממחיר המינימום, וזו אינה סיבה שלא לאשרו כהפקת מקור - וקבעה כי
הרשות תוכל לאשר שינויים בעלויות בתנאי שהזכיינית תשקיע בהפקה לפחות
70% מהסכום שנקבע ליצירות בז'אנר. 30% הנותרים יושקעו בתוכניות
נוספות באותו ז'אנר.



לפי הכללים החדשים, 33 שעות דרמה צריכות לעלות לפחות 18 מיליון שקלים;
מתוך שעות הדרמה, שבע השעות שיוחדו לדרמה בודדת צריכות לעלות לפחות
4.2 מיליון שקלים; שלושת סרטי הטלוויזיה צריכים לעלות לפחות 2.4
מיליון שקלים. בתחום התעודה: 40 השעות שבהן חויבו הזכייניות יעלו
לפחות 9.8 מיליון שקלים; מתוך שעות התעודה, שבעה סרטי התעודה צריכים
לעלות לפחות 2.8 מיליון שקלים; שבע שעות התחקיר צריכות לעלות לפחות
2.2 מיליון שקלים; תשע שעות מגזין התרבות צריכות לעלות לפחות 1.3
מיליון שקלים.



הרשות קבעה גם כללים להשקעה בקולנוע הישראלי. הכלל המרכזי הוא שכנהוג
בעולם, הזכייניות יחויבו להשקיע 5% מהכנסותיהן בקולנוע המקומי (בלי
קשר לסרטי הטלוויזיה שבהם הם מחויבים). בנוסף, כדי להגביר את רצון
הזכיינים להשקיע בתעשיית הקולנוע המקומית, הרשות קובעת כי אם זכיין
יממן לפחות 30% מעלות הפקתו של סרט קולנוע ישראלי - בסכום שיהיה גבוה
מ-811 אלף שקלים 150% - מזמן השידור של הסרט יוכרו לצורך מכסת ההפקה
המקומית שבה הוא מחויב. וכך, סרט שאורכו 90 דקות, למשל, יוכר כ-135
דקות של הפקה מקורית.