פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה אופ"ק לא חותכים תפוקת הנפט? דילמת האסיר

      לכאורה, היו אמורות המדינות החברות בקרטל אופ"ק להחליט על הפחתה בהנפקת הנפט על מנת להעלות את מחירו - אך במשך השנים הן מסרבות לכך בעקשנות. למה?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      (צילום: shutterstock)

      התקיפות בתימן בשבועות האחרונים הצליחו להעלות מעט את מחיר הנפט העומד כעת על כ-48$ ונמצא בשפל כבר מספר שנים. על פי התיאוריה הכלכלית הקלאסית, במקום בו קיים קרטל, ישרור בשוק שיווי משקל ברמת מחירים גבוהה. למרות זאת, בארבעים השנים האחרונות, האירועים היחידים שגרמו לעליית מחירי הנפט הינם מלחמות ותקיפות. בניגוד לכל היגיון כלכלי ותפישה רציונאלית, בכל פעם שמחיר הנפט יורד, חברות הארגון, לא רק שאינן מורידות תפוקה על מנת להעלות את המחיר, אלא מצהירות מיד כי התפוקה לא תחתך לא משנה מה תהיה רמת המחירים.

      מטרתו המרכזית של קרטל אופ"ק, הפעיל מ-1960, הינה קביעה של קצב הפקת הנפט, מחירו, ומתן זיכיונות עתידיים להפקתו. הקרטל חולש על כ-73% מעתודות הנפט המוכחות ואחראי לכמעט מחצית מתפוקת הנפט היומית בעולם. למרות כוחו הרב, מחיר חבית נפט כיום זהה למחיר שנקבע לפני 10 שנים.

      בשפל הקודם של מחירי הנפט, לפני כחודשיים, הצהיר יוסף אל-עוטייבה, שגריר איחוד האמירויות לארה"ב, כי ארצו לא מתכננת לחתוך את תפוקת הנפט - לא משנה כמה המחיר ימשיך לרדת, בנוסף, על פי סוכנות בלומברג, נציגים מסעודיה, כוויית ואיחוד האמירויות הבהירו תריסר פעמים בשבועות האחרונים כי אופ"ק לא יקטין את התפוקה כדי להפסיק את הירידה במחיר הנפט.אם התנהגות מדינות אופ"ק בחודש האחרון נראית מפתיעה, נזכיר כי בחודש נובמבר בשנת 2014, מחיר חבית נפט ירד לשפל של 72 דולר. הסיבה לירידת המחיר הינה לא אחרת מאשר החלטה של מדינות אופ"ק שלא להקטין את התפוקה, וכן, לא משנה עד כמה ירד המחיר.

      התנהגות זו של המדינות החברות באופ"ק (הנראית לכאורה לא רציונאלית) זוכה מדי מספר שנים להסברים מתוחכמים התלויים נקודתית במאורעות המתרחשים בתקופה נתונה. ההסבר האחרון להתנהגות אופ"ק נוגע למלחמת מחירים בין מדינות אופ"ק למפיקות הנפט בארצות הברית. המדינות החברות באופ"ק מעוניינות, על פי בלומברג, לשמור על מחירים נמוכים באופן זמני על מנת לגרום לחוסר כדאיות כלכלית עבור חברות פצלי השמן בארה"ב ובכך להנחית מכה אנושה על התעשייה, מתוך מטרה לשמר את כוחות בשוק הנפט העולמי לטווח ארוך ולהעלות את המחירים לאחר מכן.

      ההסבר, כמו גם צמד המילים, מלחמת מחירים, נשמע הגיוני ומעיד על ראיה אסטרטגית ארוכת טווח של המדינות החברות בקרטל, אך הסבר זה הינו חלקי בלבד, שכן גם לפני שהתגלתה טכנולוגיית פצלי השמן, התנהגו המדינות החברות באופ"ק בדיוק באותו האופן.

      תמריצים לחוסר שיתוף פעולה

      שתי הסיבות המרכזיות המקשות על קיבוע מחיר גבוה לנפט על ידי הקרטל הן נתח השוק הנמוך יחסית של חברות הארגון ביחס להיקף עתודות הנפט הנמצאות ברשותן ושיטת קביעת מכסות הייצור.

      חברות הארגון חולשות על יותר מ-70% מעתודות הנפט המוכחות בעולם, אך מספקות כ-35% מתפוקת הנפט היומית בלבד. הפער בין הפוטנציאל הכמעט מונופולי של הקרטל ובין היקף האספקה היומי הנמוך ביותר מחצי, מייצר תמריץ עבור המדינות החברות לייצר יותר על מנת להגדיל בטווח הקצר את היקף המכירות. שיעור המכסות של כל מדינה בקרטל הינו פונקציה של עתודות הנפט של כל מדינה. ללא התחשבות בצרכיהן של המדינות. אופן קביעת המכסות מייצר תמריץ למדינות לשאוב יותר משיעור המכסה שלהן על מנת לפתור קשיים זמניים. איראן ועיראק פעלו כך לאחר המלחמה בין המדינות, בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 לצורך שיקום.

      התמריץ השלילי הנוצר כתוצאה משיטת קביעת המכסות גורם לנזק כלכלי כפול לקרטל. נוסף על הגדלת הייצור מצד החברות השומרת על רמת מחירים נמוכה, נוצרת בעתות משבר אי ודאות באשר ליכולת אספקת הנפט. אי הוודאות גורמת לעליית מחירים. המדינות המגדילות ייצור בזמן משברים מפיגות את אי הוודאות ומפחיתות את שיעור העלייה במחירי הנפט.

      מחיר הנפט (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      דילמת האסיר ושיווי משקל באסטרטגיות שולטות

      דמיינו שאתם כעת במישורי הסרנגטי הצחיחים, חלק מלהקת תאואים צמאים בדרכם לנהר. לפתע אתם רואים לביאה מתקרבת במהירות לכיוונכם. כעת, עליכם לקבל החלטה, להישאר במקומכם או לברוח מהר ככל האפשר.

      במקרה שכל העדר נשאר עומד על מקומו, עדיף לתאו הבודד לברוח, כך הוא לא יסתכן בפציעה. במקרה שכל העדר בורח, התאו הבודד יצטרך אף לברוח מהר יותר – אך בכל מקרה מצבו עדיף על מצב בו הוא נוהג אחרת מהעדר.
      הבריחה ההמונית של העדר אינה אופטימאלית עבור הקבוצה, באסטרטגיה זו לפחות אחד מחברי העדר לא ישוב לשתות בנהר, לעומת אסטרטגית העמידה אשר תניב מספר תאואים פצועים בלבד, במקרה הגרוע ביותר.

      שיווי המשקל בדילמת האסיר מכתיב את ההתנהגות במקרה זה, הישארות של העדר במקומו נקראת אסטרטגיה שולטת מכיוון שהיא עדיפה על כל אסטרטגיה אחרת. ובחזרה למציאות, כל מדינה חברה באופ"ק, צריכה להחליט האם להגביר או להגביל את קצב השאיבה. על פי תוצאת שיווי המשקל בדילמת האסיר, כל מדינה תבחר להגביר ותעדיף כמובן שכל המדינות האחרות יבחרו להגביל, כך שהמחיר לא ירד. לרוע מזלה של כל מדינה, וגם של התאו הבודד, כל השאר חושבים בדיוק כמוהם. המרכיב העיקרי בדילמת האסיר הוא הפיתוי, האורב לפתחו של האדם, החברה או המדינה לשפר את האינטרסים שלו בדרך שתהיה הרסנית אם כולם ינקטו בה.

      מצבן של מדינות אופ"ק גרוע יותר ממצבו של העדר שמקבל החלטה סימולטנית לברוח, שכן מדינות רבות בעולם, שאינן חברות בקרטל, מפיקות נפט בהתאם לצרכיהן ורובן מייצרות כמות גדולה ככל האפשר, על מנת לגרוף רווחים מיידים ובכך מאותתות לכל מדינה בקרטל אופ"ק כי הבריחה הגדולה/הגדלת הייצור כבר החלה וכעת הן רק יכולות להצטרף.

      האם ייתכן שיתוף פעולה בדילמת האסיר?

      זינוק במחירי הנפט, נובע ממשברים עולמיים או חוסר יציבות בקרב החברות בקרטל. שיתוף פעולה יכול להיווצר לאחר זינוק משמעותי במחירי הנפט והבנה של חברות הארגון כי הן ירוויחו הרבה יותר מהמחיר הגבוה. אפשרות נוספת לעליית מחירים הינו יציבות והיעדר משברים בקרב שתי החברות החזקות בארגון- סעודיה ואיראן. לדוגמא, בטווח הקצר, הרווחה הכלכלית הנובעת מהסכם הגרעין באיראן יכולה להפחית את קצב ייצור הנפט במדינה.