יולי 2011 היה קיץ מכונן בציבוריות הישראלית. מחאת האוהלים הכניסה את הכלכלה לשיח הציבורי בדלת הראשית. לרגע היה נראה שישראל נכונה לשינוי כיוון חברתי וכלכלי. כי מדובר בטריפה של הקלפים וחלוקתם מחדש. כיום, ארבע שנים אחרי, השיח אמנם השתנה, אבל שינוי כלכלי לא הגיע.
כלכלה היא קודם כל אמנות המספרים. והסיפור הישראלי לא נראה ב-2015 טוב יותר מאשר בקיץ 2011, ההיפך הוא הנכון. בשלל המחקרים שפרסם ארגון ה-OECD בתקופה זו המסקנה ברורה - בישראל עובדים יותר, מרוויחים פחות, לא מבלים וכמעט שלא ישנים.
לצורך השוואה ממוצע שעות העבודה בישראל עומד על למעלה מ-1,900 שעות, בחישוב שנתי, בעוד שבהולנד ובגרמניה, הנמצאות בצמרת הדירוג, ממוצע השעות עומד על 1,400 בלבד. פער של למעלה מ-25%. אפילו בארה"ב, חסידת השוק החופשי, עובדים קצת יותר מ-1,700 שעות בממוצע לשנה. אם לרגע חשבתם שבגלל שאנחנו עובדים כל כך קשה, אנחנו מרוויחים יותר, טעות בידכם. בישראל שווה שעת עבודה בממוצע כ-16 דולרים בעוד שבהולנד שעת עבודה שווה למעלה מ-34 דולרים ובארה"ב וגרמניה למעלה מ-31 דולרים.
אנחנו עובדים הרבה יותר, מרוויחים פחות ומשלמים יותר על מזון ודיור. כך יוצא שאם חפצה נפשכם לרכוש דירה בישראל תאלצו להיפרד מ-135 משכורות בממוצע, כשבבריטניה תצטרכו להיפרד מ-64 משכורות ובהולנד מ-59 משכורות בלבד.
כמעט בכל פרמטר כלכלי החיים כאן לא קלים. חגגנו לאחרונה את חג החירות, ועם זאת הדבר האחרון שאפשר להגיד על תושבי ישראל הוא שהם נהנים מחירות כלכלית ביחס למקובל במערב - רוב תושבי ישראל עדיין "עבדים", גם אם לא יגדירו עצמם ככאלה. מיעוט בלבד מסוגל בימים אלה לרכוש דירה, ובתמורה למאמציו חייו ישועבדו למשכנתא ארוכת טווח וחונקת במיוחד בחסות הבנק.
דומים לקוריאה ויפן
כאמור, שעות העבודה המרובות בישראל מתחילות להתרחק מהמקובל במערב ולהזכיר יותר ויותר מדינות עם תרבות עבודה שוחקת כמו קוריאה ויפן. אולם הכלכלה לא יוצאת נשכרת מכך. זה נכון שהכלכלה רוצה שנעבוד, אבל היא גם רוצה שיהיה לנו פנאי על מנת שנצרוך ונניע את גלגליה. זו המגמה המתגברת בשני העשורים האחרונים במדינות המפותחות, אולם בישראל המגמה דווקא הפוכה - שעות העבודה מתרבות, התפוקה יורדת והזיקה לבית קטנה. גם אם רמת החיים עולה, הרי שאיכותם יורדת. ולא מדובר בתחושת בטן, אלא בעובדות קיימות.
על פי אינדקס "החיים הטובים" של ארגון ה-OECD המשקלל את הפרמטרים של זמן פנוי אל מול שעות עבודה ניצבת ישראל בחלק התחתון של הרשימה. עוד עולה מהדו"ח כי רבע מתושבי ישראל נאלצים לעבוד למעלה מ-50 שעות בשבוע, בעוד שבהולנד כחצי אחוז בלבד ובשבדיה ודנמרק רק מעט יותר מאחוז נאלצים לעשות זאת. פערים מעוררי חשש. אפילו בבועת ההייטק, בה תנאי השכר בישראל מתקרבים לתנאי השכר המקובלים בעולם בהשוואה חודשית, שעות העבודה בישראל גבוהות בהרבה משעות העבודה המקובלות במקצועות אלה במערב.
בורות איננה אופציה
על המצוקה הכלכלית שבעקבותיה המצוקה הנפשית שחווים לא מעט ישראלים, רוכבים לא מעט פרסומאים. לבטח ראיתם לא מעט פרסומות המציעות לכם להרוויח אלפי שקלים בשעה במסחר בשוק ההון ולשחררכם מעבדות לחירות כלכלית. אותן פרסומות רחוקות מלצייר תמונה אמינה. בשוק ההון אמנם אפשר להרוויח סכומים גבוהים בזמן קצר יחסית, אך זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על השאר, ועסקאות מעין אלה כרוכות בסיכון גדול. המסחר בשוק ההון אינו פתרון קסם למצוקות ולקשיים, ולמי שחושב כך, ייטב לו אם יתרחק.
יחד עם זאת, המהפכה שעבר התחום בעידן החדש, מסירה לא מעט חסמים ומייצרת הזדמנויות שבעבר לא היו נגישות לציבור. אם בעבר הסוחרים השתייכו לחונטה סגורה ורובם התעוררו ליום העבודה בניו יורק, הרי שכיום המצב שונה בתכלית. עיקר המסחר בשוק ההון הוא ממוחשב ולמעשה זמין כמעט לכל אחד, מקום המגורים כבר לא מהווה פקטור. וכך, ישראלים שבוחרים במסחר בשוק ההון האמריקאי כמקצוע, ישתכרו בדולרים ולא בשקלים בהתאם לתוצאות המסחר שלהם.
לפני שמסתערים על שוק ההון, חשוב לסמן יעדים מציאותיים ולהגדיר מראש את הזמן הפנוי לעיסוק בתחום. למי שאין בכלל זמן פנוי, מומלץ להכיר לפחות בקווים כללים את המושגים הבסיסיים. בעידן של ריביות אפסיות, כששוק ההון מייצר תשואה דו ספרתית מדי שנה, לשבת על הגדר בחוסר מעש זו אופציה רעה שמשמעותה בפועל הפסד כספי מתמשך.
מי שיכול להקצות לתחום כשעה ביום, יכול כבר ליהנות מפירותיו של המסחר האקטיבי וליהנות מתוספת הכנסה על בסיס קבוע, כמובן בתנאי שרכש את המיומנויות והוא פועל בשיטתיות ובזהירות. בעבור מי שיבחר בשוק ההון כמקצוע לחיים השמיים הם הגבול וכמו בכל תחום אחר, היכולות האישיות הן שיעצבו את חירותו הכלכלית.
דודו רוז הוא אנליסט ומומחה למסחר בשוק ההון, מייסד בית הספר למסחר בשוק ההון- "סימפל טרייד"