כיצד הסתיימו התביעות הייצוגיות הצרכניות הבולטות?

עוולות צרכניות נגרמות כדבר שבשגרה. ואולם, בשנים האחרונות מחלחלת המודעות הצרכנית לציבור, ומספר התובענות הייצוגיות המוגשות בגין עוולות צרכניות עולה בהתמדה.

כך למשל, כפי שפורסם ב"גלובס", בחודש שעבר אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברות הביטוח הגדולות בישראל. בהסדר נקבע כי הנתבעות - הראל, מגדל והפניקס - יפצו את מבוטחיהן בסכום של כ-30 מיליון שקל בגין גביית יתר של דמי ביטוח.

ואולם, גם לאחר כמעט עשור מחקיקת חוק תובענות ייצוגיות, יש שחלוקים בדיעותיהם על האפקטיביות של כלי זה. המחלוקת העיקרית נוגעת לסכום הפיצוי הנמוך שמקבל הצרכן, ומאידך ניצבת התועלת החברתית הכרוכה בכך.

עו"ד אסף פינק, המשמש כמנהל אקדמי של מרכז "הלכה ומעשה", סבור כי יש תועלת חברתית ברורה כתוצאה מהתובענות הייצוגיות. "זה נכון שתובענות ייצוגיות זה עניין של טרנדים, אך יש מקרים שבהם התובענות הייצוגיות אכן גרמו לשינוי, כמו במקרה שבו מעורבות רשויות מקומיות, שבמשך שנים לאדם היה חוב או שהגיע לו זיכוי מהעירייה, ועשרות מהן חישבו את הריבית וההצמדה באופן שגוי. כלומר בהרבה מקרים קרה שלאותו אדם הגיע זיכוי, אך הוא קיבל פחות ממה שהיה צריך לקבל כתוצאה מהריבית הנמוכה.

"מדובר על זיכויים שלאדם הפשוט היה קשה לחשב. למעשה, כמעט ואין לו שום דרך לחשב זאת. אותו הדבר בחיובים מוגזמים. לכן בעקבות עשרות תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד רשויות ורשות המסים, ניתנו הרבה פסקי דין, וגרמו לכך שתהיה השבה אמיתית לציבור, וגם שהרשויות יבחנו את הדרך שבה הן גובות את הסכומים הללו. זה בעצם גרם לתיקון של תחום שלם".

בכמה תביעות מדובר? כפי שעולה מדוח המחקר של המרכז להלכה ומעשה לשנת 2014, וכן מדוח מחלקת המחקר של בית המשפט העליון מחודש יוני 2014 שנערך בשיתוף עם המרכז הבינתחומי הרצליה, רק בשנה החולפת, 2014, הוגשו למעלה מ-1,200 ייצוגיות - כ-100 ייצוגיות יותר לעומת 2013.

גם עו"ד מוטי ארד, ראש מחלקת תובענות ייצוגיות שותף בכיר במשרד רון גזית רוטנברג ושות', סבור כי יש לתביעות שמוגשות ערך נוסף, בין היתר בגל הפרסום השלילי שמקבלות החברות.

"הצרכן אמנם לא נהנה מפיצוי אמיתי בתביעות ייצוגיות", אומר ארד, "אך הן בהחלט תורמות לכלל הציבור בכך שהן 'משנות התנהגות' של חברות החוששות מפני אותן תביעות ייצוגיות".

דוגמאות לכך לא חסר. כך למשל, בפסק דין אמוץ חורב נגד שופרסל ואחרים, שאושרה בשנת 2013, שם הודיעו רשתות שופרסל ומגה כי תוקף תווי קנייה יוארך ל-54 חודשים. עוד נקבע שם כי הרשתות יזרזו את המעבר לכרטיסים נטענים, וכי העודף מהתווים יינתן במזומן או בתווי קנייה.

בפסק דין אחר, טל פתאל ואחרים נגד סלקום, נקבע כי מחצית מהסכום אשר שילמו לקוחות סלקום לדפי פירוט שיחות יוחזרו ללקוחות.

למעשה, רובן המוחלט של התובענות הייצוגיות מסתיימות בפשרה, במסגרתה הנתבעים נותנים תרומה, בין אם בכסף ובין אם במוצרים לארגוני נזקקים.

לצד התועלת החברתית, מומחים סבורים כי הפיצויים לצרכן נמוכים מדי: "במקרה של קבלת פיצוי כספי לציבור, לרוב הוא יהיה נמוך באופן יחסי לנזק שנגרם", מסביר עו"ד אלעד אופיר, דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן החוקר את תחום התובענות הייצוגיות. "כך למשל, בפסק הדין נגד קל אוטו שירותי מימון, שנקבע בו הסדר פשרה שאושר לפני מספר ימים, דובר על כך שחברת קל אוטו גבתה מלקוחותיה תשלום עמלה גבוה עבור עלות הפרש הדלק. התביעה מלכתחילה עמדה על למעלה מ-20 מיליון שקל. בפסק הדין, נקבע 'הסדר קופונים' המעניק שובר של 40 שקל לשם השכרת כלי רכב מהנתבעת. ההסדר שנקבע תחום בזמן קצר מדי, הפיצוי ניתן בשווה כסף, כאשר יש ספק אם הצרכנים החשים מרומים יבחרו לנצל את ההטבה".

עוד לדבריו, "הסדר זה ודומיו מחדדים את השאלה בדבר יעילות מוסד התובענה הייצוגית כמשרת את תכליות הפיצוי וההרתעה".

עו"ד רפאל ליבא, שותף וראש מחלקת הליטיגציה במשרד איתן מהולל שדות, ומי שמייצג בעיקר גופים נתבעים, סבור כי בקשות לתובענות ייצוגיות הפכו להיות ספורט לאומי. "לצערי, למרות שחוק תובענות ייצוגיות מבורך, בפועל יוצא שהתביעות האלה מוגשות על ימין ועל שמאל. הרבה פעמים מדובר על תביעות לא ראויות, כך שהמטרה היחידה שלהן היא להשיא שכר לעורכי הדין וגמול לתובע, ולא באמת לפצות את הציבור. דהיינו, להעשיר את קופתם הפרטית ולא לתרום לציבור".

עוד לדבריו, "במציאות, הרבה מהן מסתיימות בקול ענות חלושה, משום שיש הסדרי הסתלקות שבהם הציבור לא זוכה לפיצוי. התביעות הלא ראויות האלה פוגעות בצרכנים בסופו של דבר, כי הן תופסות את המקום של תביעות שכן ראויות ונכונות להבינן. ברגע שיש כמות כזו גדולה של תביעות שמרביתן לא ראויות, אז התביעות שכן ראויות נדחקות הצידה".

המרוויחים הגדולים הם עורכי הדין ו"נציגי" התובעים, כפי שניתן ללמוד מדוח המחקר של המרכז להלכה ומעשה וכן מדוח מחלקת המחקר של בית המשפט העליון: "מודל התובענה הייצוגית שאומץ בישראל רותם את תמריציהם הפרטיים של עורך הדין והתובע המייצגים, המעוניינים בהשאת רווח, להשגת המטרות הציבוריות המנויות בחוק.

על-פי מודל זה, עורכי הדין ותובעים פוטנציאליים משקיעים באיתורן של תביעות ראויות, בהגשתן ובניהולן, מתוך שאיפה שתביעות אלה יסתיימו בפסקי דין או בהסדרי פשרה מתוכם יוכלו לגזור שכר-טרחה וגמול", נכתב בדוח.

מחברי הדוח - אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה - מזהירים כי מנגנון ה"יוזמות" הפרטית שיוצרת התובענה הייצוגית כדי להשיג את מטרותיה, גורם בנוסף לשתי בעיות עיקריות: בעיית "הנציג" ובעיית תביעות-הסרק.

"בעיית הנציג נובעת מהפער באינטרסים בין הנציגים התובע המייצג ועורך הדין, לבין המיוצגים חברי הקבוצה. הפער באינטרסים מביא לכך שהשקעתם של הנציגים בניהול התובענה הייצוגית יכולה להיות נמוכה מזו האופטימלית מנקודת מבטם של חברי הקבוצה המיוצגת, וכן לכך שהנציגים ייטו להסכים לפשרות ששוויין נמוך מאלו שלהן היו חברי הקבוצה מסכימים, אילו היו נשאלים לדעתם", נכתב בדוח.

לאור האמור, אין זה פלא שמספרן של התובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט נמצא בעלייה מתמדת. בשנת 2007, כשנה לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, הוגשו כ-28 תביעות בלבד; ב-2012 זינק מספרן לכ-800, ובשנת 2014 כבר הוגשו למעלה מ-1,200, 60% מהן, כך על-פי הדוח, מוגשות בגין עוולות צרכניות.

לדברי עו"ד ארד, הפיצוי הכספי שנפסק לעורכי הדין יכול לנוע בין 10,000 ל-20 אלף שקל כשכר-טרחה בתביעה שנגמרת בפשרה, ועד מיליון וחצי שקל שכר-טרחה בתביעות שהסתיימו. התובע הייצוגי יקבל בדרך-כלל בין רבע לחצי מהסכום שקיבלו עורכי הדין".

למרות האמור, התובענות הייצוגיות הן כלי חשוב במלחמה למיגור עוולות צרכניות, ובמועצה לצרכנות מקפידים לחדד זאת: "זה שעורך דין מרוויח כסף - זה לא דבר רע בפני עצמו. קשה להרים תביעה ייצוגית, ואם לעורך הדין לא תהיה מוטיבציה להרים אותה, אז לא יוגשו תביעות ייצוגיות", אומרים עו"ד זאב פרידמן ויעל כהן מהמחלקה המשפטית של המועצה.

1. מי רשאי להגיש תביעה? התובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל מגיש בקשה לאשר את תביעתו כייצוגית. עליו להראות כי העילה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם מכנה משותף עם תביעתו שלו.

2. האם פסק הדין יחייב את כל חברי הקבוצה? כן, אלא אם אחד החברים הגיש בקשה להוציא עצמו מהקבוצה. אם תידחה התביעה, לא יוכל מי שנמנה על חברי הקבוצה להגיש תובענה פרטית בשל אותן עילות בטענה כי לא היה מיוצג בבית המשפט.

3. האם חברי הקבוצה צריכים לבקש מבית המשפט להצטרף? אין צורך שחברי הקבוצה יביעו הסכמתם להיות מיוצגים. הם שייכים לקבוצת הנפגעים באופן אוטומטי. ההנחה היא כי התובע מייצג את כלל ציבור הנפגעים, והחוק מניח שהם מסכימים.

4. האם ארגוני צרכנים יכולים להתערב? כן. הם יכולים להתייצב בכל שלב. הם יכולים להביע דעה גם בעניין הסכם פשרה שהוגש לאישור בית המשפט. לאחרונה תוקן החוק, ולפיו הוענק למועצה לצרכנות מעמד של תובע ייצוגי.

5. איזה סוג של תובענה ייצוגית אפשר להגיש נגד רשות ציבורית? אפשר להגיש תובענה כדי להשיב סכומים שגבתה רשות שלא כדין (מס, אגרה או תשלום חובה אחר), אולם נקבעו סייגים שונים. בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום ואם הוכח כי היא אמנם עשתה כך.

6. האם התובע הייצוגי יכול להתפשר בשם כל חברי הקבוצה? רבות מהתובענות הייצוגיות מסתיימות בפשרה. קיים חשש כי הצדדים ירצו לסיים את התיק במהירות גם על חשבון חברי הקבוצה, או שהנתבע יהיה מוכן לשלם לתובע הייצוגי ולעורך הדין סכום גדול ולצמצם את הפיצוי לכלל הקבוצה. לכן נקבעו מנגנוני בקרה, כמו הוראה האוסרת על תובע ייצוגי למשוך את תביעתו ללא אישור בית המשפט. החוק גם קבע מנגנון לבקרה על הסכמי הפשרה: מינוי מומחה חיצוני לבדיקת ההסכם וקביעת שכר-הטרחה התגמול לתובע הייצוגי רק על-ידי בית המשפט.

7. האם התובע הייצוגי חשוף להוצאות משפט במקרה של דחיית התביעה? סכום ההוצאות ושכר-טרחת עורכי דין עלול להיות עשרות אלפי שקלים: בין 10,000 ל-50,000 שקל. לפעמים התובע מבקש לסגת מהתביעה. במקרה זה התובע מבקש למחוק את התביעה מבלי לפסוק הוצאות נגדו. לעתים הנתבע מסכים לבקשת התובע ואף מוותר על פסיקת הוצאות ושכר-טרחה.

מתוך אתר המועצה לצרכנות