מי צריך רכוש פרטי? הכלכלה השיתופית נוסקת

תעשיית "הכלכלה השיתופית" העולמית צפויה לגלגל 335 מיליארד דולר בשנה ב-2025 – פי 22 בהשוואה להכנסתה הגלובלית כיום העומדת על 15 מיליארד דולר בלבד – כך מעריכה פירמת השירותים הפיננסיים PwC, שפירסמה החודש דוח בנושא. ענף הכלכלה השיתופית מתבסס על חברות המאפשרות לאנשים לחלוק ולשכור נכסים - דוגמת אתר חילופי הדירות Airbnb, חברת המוניות אובר, חברת השכרת המכוניות CAR2GO ואתרים חוקיים לשיתוף מדיה. חמשת התחומים שצפויים להכניס את סכום העתק 335 מיליארד דולר בעוד כעשור בלבד, על פי PwC, הם תיירות, שיתוף מכוניות, פיננסים, גיוס עובדים וזרימת מדיה (music and video streaming).

הדוגמה הטובה ביותר להצלחתה הנוכחית (ועוד יותר מכך, הצפויה) של התעשייה – כך טוענים מחברי הדוח – היא אתר Airbnb המשגשג, המאפשר לאנשים מרחבי העולם להשכיר ולשכור דירות כחלופה לבית המלון המסורתי. הנתונים מדברים בעד עצמם: 425 אלף אורחים לנים באחת מדירות Airbnb מדי לילה (127 מיליון אורחים בשנה, נכון ל-2014) – 22% יותר מאשר מספר האורחים היומי ברשת מלונות היוקרה הילטון ברחבי העולם.

דוגמה טובה נוספת היא חברת המוניות האמריקאית אובר, שמציעה מודל דומה לזה של גט טקסי: צרכנים מזמינים מונית, או נהג במכוניתו הפרטית, באמצעות אפליקציה, משלמים בעבור הנסיעה באשראי ומדרגים את הנהג בסיום הנסיעה. בפברואר 2015 הוערך השווי של אובר ב-41.2 מיליארד דולר; יותר משווי השוק של ענקיות אמריקאיות ותיקות כמו חברות התעופה דלתא, אמריקן איירליינס ויונייטד קונטיננטל.

על-פי סקר שערכה PwC בקרב מדגם מייצג של צרכנים אמריקאים, 44% מהאמריקאים מכירים את הקונספט של הכלכלה השיתופית, 20% מהם התנסו בה, ומאלה שהתנסו בה – 57% אומרים כי הם מתעניינים בתעשיות האלה, אך יש להם חששות לגביהן ו-72% אומרים כי הם רואים עצמם כצרכנים של הכלכלה השיתופית בשנתיים הקרובות.

שלא כל כך במפתיע, הצרכנים הנלהבים ביותר של הכלכלה השיתופית הם צעירים, בני 18-24 – כלומר, הפלח הצעיר של דור ה-Y – ובעלי הכנסה ממוצעת, פחות או יותר, של 50 אלף-75 אלף דולר )כ-200 אלף-300 אלף שקל בשנה). למעשה, קובע הדוח, יש סיכוי גבוה פי שניים שבני 18-24 יאמרו שגישה למוצר זה או אחר, באמצעות שכירות למשל, היא "הבעלות החדשה" – מאשר שיאמרו זאת בני 25 ומעלה. עוד פלח שנלהב מהכלכלה השיתופית הם הורים לילדים מתחת לגיל 18. 9% מהאמריקאים השתתפו בתעשייה השיתופית מתחום הבידור והמדיה; 8% בתחום התחבורה; 6% בתחום האירוח וההסעדה; ו-2% בתחום הקמעונות.

מבין אלו שהתנסו בכלכלה השיתופית, 86% מסכימים כי היא הופכת את החיים לנוחים יותר כלכלית ובכלל (83%) ו-89% מסכימים כי היא מבוססת על אמון בין מספקי השירות לצרכניו. 81% מהצרכנים סבורים שיותר זול לחלוק מאשר לשאת בבעלות ויותר מכך – 43% מהנשאלים אומרים שבעלות על מוצרים היא בגדר נטל. הצרכנים אינם נטולי דאגות לגבי הכלכלה השיתופית: 72% מהם אומרים שהחוויה של הכלכלה השיתופית אינה קונסיסטנטית ו-69% מהם אומרים שלא יבטחו בחברות המשתייכות לכלכלה השיתופית, עד שלא יקבלו המלצה ממישהו שעליו הם סומכים.

במלים אחרות, הכלכלה השיתופית נסמכת על רכיב מפתח – האמון שרוכשים הצרכנים בחברה או באדם שמספק להם את השירות. ואיך יוכל הצרכן לסמוך אל האדם הזר שמשכיר לו את דירתו או נהג המונית הרנדומלי? הטכנולוגיה מאפשרת לו לתת אמון במנגנון, ולא באדם. כך למשל: אם האפליקציה מציגה ציון של חמישה כוכבים לנהג המונית – סימן ש-25 האנשים שנסעו במונית קודם לכן, היו מרוצים. האמון בנהג מתווך דרכם.

עוד מצא הסקר ש-7% מהאוכלוסיה האמריקאית הם ספקים של הכלכלה השיתופית – ואלה מתחלקים למגוון רחב של גילים ומגזרים, העיקריים שבהם בני 35-44 (24%), ומי שמרוויחים 25-50 אלף דולר בשנה (100-200 אלף שקל בשנה).

"בלב השינוי המתחולל כאן", מדגישים מחברי הדוח, "עומד כמובן האינטרנט, ואתו תעשיית המובייל ומחשוב הענן. הגישה שלנו לאינפורמציה מעולם לא היתה טובה יותר או תפורה יותר לאינדיבידואל. חלוציות טכנולוגיות כמו אמזון, איביי, גוגל, אפל ופייפל הניחו את התשתית. פייפל איפשרו את התשלום המקוון וה-GPS כיוון אותנו לעבר הספק הקרוב ביותר".

גם המשבר הכלכלי והמיתון שליוו את ארה"ב מאז 2008, מדגישים מחברי הדוח, השפיעו על תפישות הצעירים את הכלכלה המתהווה סביבם. "כיום רק אחד מכל שני צרכנים מסכים עם האמירה כי בעלות היא דרך טובה להראות סטטוס בחברה, וארבעה מכל חמישה צרכנים מסכימים כי לעתים יש יתרונות לשכירה של מוצרים מאשר בעלות על מוצרים". עוד הם מציינים שמחקרי אושר מראים שחוויות טובות מגדילות את שביעות הרצון הרבה יותר מאשר הרכישות עצמן. מאחר שצעירים מבינים את הקונספט הזה, הם מתניעים את מה שמכונה "כלכלת החוויות".

אבל מחברי הדוח מזהירים גם מפני החסמים שבדרך. "בכדי למצות את הפוטנציאל שלהן, תעשיות הכלכלה השיתופית יצטרכו להתגבר על כמה חסמים, הראשון שבהם הוא בתחום הרגולציה. בנוסף, הן יצטרכו להתמודד עם אתגרים בשמירה על ייחודיותן ועל האותנטיות שלהן לאורך השנים".