וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנתונים מוכיחים: בני הקהילה האתיופית בתחתית פירמידת השכר

הילה ויסברג

4.5.2015 / 9:11

ממחקרים כלכליים עולה כי בני הקהילה האתיופית משתכרים באופן גורף שכר נמוך מבקבוצות אוכלוסייה אחרות. בנוסף, המעסיקים מדרגים אותם בתחתית בתשובה לשאלה את מי היו מעדיפים להעסיק

מחאת יוצאי אתיופיה, תל אביב, 03.05.2015. דרור עינב
מחאת הקהילה האתיופית אתמול בת"א/דרור עינב
"בכל תחום כמעט – תעסוקה, אקדמיה, כלכלה, חינוך – יוצאי אתיופיה סובלים מאפליה ומדחיקה לשוליים. יוצאי אתיופיה יכולים לקנות דירות רק בשכונות מצוקה"

הזעקה שהשמיעו בני העדה האתיופית אתמול, בהפגנה זועמת ולפרקים אלימה שהתרחשה בתל אביב, היא תוצאה של תחושות דיכוי ותסכול שנצבר בקרבם לאורך שנים כתוצאה מסיבות רבות, בהן גם כלכליות. מחקרים רבים מצאו כי יוצאי אתיופיה נמצאים בתחתית פירמידת ההשתכרות – מתחת לערביי ישראל, קבוצת אוכלוסייה נוספת הסובלת ממצב דומה.

ממחקר שערכו ד"ר ארז סיניבר מהמסלול האקדמי במכללה למינהל, ופרופ' גיל אפשטיין מאוניברסיטת בר-אילן ב-2012, עלה כי יוצאי אתיופיה ללא ניסיון תעסוקתי הם כיום מקבלי השכר הנמוך ביותר בישראל – "מעמד" שבו נמצאו ערביי ישראל עד לעלייה האתיופית של שנות ה-80 וה-90.

המחקר מצא עוד כי יוצאי אתיופיה משתכרים בעת כניסתם לשוק העבודה 30%-40% פחות מערבים בעלי מספר שנות השכלה זהה. לאחר 17 שנות ניסיון בשוק העבודה, פערי השכר מצטמצמים עד ששכרם של יוצאי אתיופיה עולה על זה של ערבים. בממוצע, ערבי בן 36 עם תשע שנות השכלה ועם ניסיון השתכר ב-2010 סך של 171 שקל ליום עבודה, בעוד שיוצא אתיופיה בן 33 עם שש שנות השכלה ועם ניסיון השתכר בממוצע 137 שקל ליום.

ממחקר נוסף שביצע סיניבר (בשיתוף ד"ר דלית גפני מהמכללה למינהל ופרופ' אפשטיין) עלה כי אפילו בקרב אקדמאים – הקבוצה שבה ניתן היה לצפות לצמצום פערים – הפערים נשמרים, ואף מתרחבים. המחקר בחן את השכר הממוצע של אקדמאים על פני עשור, והעלה שיהודים ילידי ישראל מקבלים שכר גבוה יותר בממוצע כמעט בכל המקצועות ורמות השכר. העולים מבריה"מ לשעבר קרובים ליהודים ילידי הארץ ברמת השכר - והרחק מאחור נמצאים העולים מאתיופיה והערבים.

לפי המחקר, יהודים ילידי הארץ ועולי בריה"מ לשעבר משתכרים 41% יותר מאתיופים וערבים בשנת העבודה הראשונה במקצועות בשכר גבוה. אחרי 10 שנות עבודה, הפער בין הקבוצות ממשיך ועולה, ומגיע עד ל–64%. במקצועות בשכר נמוך הפער ההתחלתי הוא 20%, ולאחר 10 שנים הוא יורד ל–15%.

בהתחשב בכך שהמחקר השווה בין שני אנשים הלומדים מקצועות דומים – הסבירו החוקרים – הרי שברור כי פערי השכר מבטאים אפליה על רקע לאום, ועל רקע צבע עור. העובדה שהפערים נשמרים לאורך השנים, מעידה על היעדר קידום.

האפליה הקשה בשוק העבודה שממנה סובלת הקהילה באה לידי ביטוי גם בסקר מעסיקים שערך משרד הכלכלה ב-2013. הוא מצא כי כשמעסיקים נשאלים מהי הקבוצה המועדפת עליהם ביותר להעסקה מבין כמה קבוצות מגוונות – נשים, בני 45 פלוס, אנשים עם מוגבלות, עולים ממדינות בריה"מ לשעבר, חרדים, ערבים ויוצאי אתיופיה – יוצאי אתיופיה דורגו במקום האחרון (רק 5.6% מהמעסיקים העידו על העדפה להעסיקם).

רק כ-2% מבני הקהילה האתיופית (כ-130-135 אלף איש) הם אקדמאים; מתוך האקדמאים רק 100-120 איש הנם בוגרי משפטים, ורק עשרות הם עורכי דין פעילים. מספר עובדי ההיי-טק מצומצם מאוד אף הוא: כ-400 איש בלבד. בנוסף, וכפי שמחייב חוק ייצוג הולם ליוצאי אתיופי במגזר הציבורי, שיעורם של יוצאי אתיופיה מכלל העובדים הוא אמנם 1.45% (בדומה לשיעורם באוכלוסייה), אך חלק ניכר מהם מועסק במערכת הבריאות ככוח עזר סיעודי. במלים אחרות: הייצוג מתאפשר רק באמצעות משרות שבתחתית שרשרת המזון במגזר הציבורי.

"המחקרים בנושא מאשררים שוב ושוב אפליה ותפישות גזעניות בשוק העבודה", אומר א', מנהל בתחום השירותים הפיננסים, מבני הקהילה האתיופית. "הנתונים הללו מבטאים רק פרי מורעל אחד מסל הפירות המורעלים הרבים שממנו אוכלים יוצאי אתיופיה. הנחת היסוד של מעסיקים לגבי יוצאי אתיופיה, עם כישורים ויכולות זהים לקולגות שאינם יוצאי אתיופיה, היא שהם ראויים לשמש לכל היותר כשואבי מים וחוטבי עצים. זה מתבטא בשכר, בבונוס ותגמולים נוספים, במשוב מהממונים ובקידום".

מהו הפתרון?

"שינוי יתחולל רק אם המעסיקים יתעמתו עם גזענותם ואפלייתם. לכשיכירו בכך וגם יגלו רצון לשנות, אפשר יהיה לקדם שינוי. אם הם בוחרים להתעלם מנכותם זו, הם לא ראויים לעובדים מסורים מיוצאי אתיופיה".

"כבר התרגלתי לכך שבסופר ובסניפים של 'ארומה', בטוחים שאני המלצרית, אף שבארומה אין בכלל מלצריות; שלא יושבים לידי באוטובוס ושאנשים מסננים לעברי – 'אוי העברית שלך כל כך רהוטה', על אף שזו שפת האם שלי", אומרת טלי סמני, 29, פעילה חברתית יוצאת אתיופיה ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית. "מה שייאש אותי באמת הוא התחושה שזה לא משנה מה נעשה – עד כמה נתאמץ, נהיה טובים, נרכוש תארים, נקריב ונמות למען המדינה – לעולם יראו בנו את צבע העור, לפני הכל.

"אנחנו אמורים להיות שווים בפני החוק, אך אנחנו לא שווים. אנחנו שרים את 'התקווה', אבל לא באמת חופשיים בארצנו. לראשונה בכל 29 שנות חיי, אני מיואשת. כשניגשנו במהלך ההפגנה לאחד השוטרים, בכדי לשוחח עמו, הדבר הראשון שאמר לנו הוא 'למה בכלל הבאנו אתכם לפה?' אם זוהי הגישה עמה הגיעו שוטרי ישראל להפגנה, הרי שברור שבאו להילחם. כשמישהו בא למלחמה – תהיה מלחמה".

מקור התסכול שליבה את זעמם של המפגינים אתמול, אומרת סמני, הוא תחושתם שאין להם עוד מה להפסיד. "בכל תחום כמעט – תעסוקה, אקדמיה, כלכלה, חינוך – יוצאי אתיופיה סובלים מאפליה ומדחיקה לשוליים. יוצאי אתיופיה יכולים לקנות דירות רק בשכונות מצוקה. לא ייתכן שבקרב הקהילה האתיופית לא קיימת התפלגות נורמלית – ולצד מצוינים (25%) ומתקשים (25%), 50% הם באמצע - מעמד הביניים. לא ייתכן שבקהילה אחת קיימת הטיה משמעותית כל כך, בעקומת ההתפלגות, לכיוון המתקשים. זו לא אשמת הקהילה. אומרים עלינו – 'אתם לא עושים מספיק ולא מנסים מספיק'.

את סבורה שהתערבות נתניהו תסייע?

"לא, נתניהו לא באמת נראה לי מוטרד ממצב הקהילה. אני מקווה שגל המחאה הנוכחי יימשך יותר זמן מגל המחאה הקודם ושנצליח להציג את דרישותינו בצורה טובה יותר. המצב הנוכחי פשוט לא יכול להימשך".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully