בדרך לעמדת שר האוצר החזק ביותר בתולדות המדינה, הבטיח משה כחלון הכל לכולם: מלחמה בעוני, העלאת הכנסות המינימום לעובדים העניים ולנזקקים לקצבאות, דמי אבטלה לעצמאים, הפחתת יוקר המחיה, הוזלת הדיור ועוד. כחלון לא רק הבטיח בבחירות, אלא עיגן את הבטחותיו בהסכם הקואליציוני שחתם עם הליכוד, תוך שהוא מחייב את ראש הממשלהנתניהו, שהואשם בטרפוד מהלכיו של שר האוצר הקודם, לעמוד בראש הקבינט כלכלי חברתי גוף ממשלתי עליון המיועד לנווט את שורת הרפורמות שתיכנן ולדון בפתרון הבעיות שיתעוררו בדרך. יהיו בעיות למכביר, וכבר בהסכם הקואליציוני אפשר לגלות מה הן ההבטחות שיישארו על הנייר, לפחות ברובן.
קחו, למשל, את המלצות ועדת אלאלוף. אלי אלאלוף, שהגיע לכנסת מהמקום השלישי ברשימה של כחלון, עמד לפני כשנתיים בראש וועדה שהמליצה על דרכים למיגור העוני בישראל: עיקר המלצות היה העלאת שכר המינימום, בניית דיור ציבורי והעלאת קצבאות. מיד עם פרסום ההמלצות הודיע שר הרווחה שהוא מקבל את ההמלצות במלואן בעוד שמשרד האוצר הודיע שאין כסף למימושן. עלות המימוש נאמדה ב-7.5 מיליארד שקלים. ניתן היה לגייס את הסכום ללא מאמץ באמצעות הסרת שומנים מיותרים מתקציב משרד הביטחון ומהתייעלות במנגנונים ממשלתיים אחרים. בתקציב 2014 שלא אושר נכללו מיליארד שקלים על חשבון יישום ההמלצות. ההסכם הקואליציוני כולל את המלצות אלאלוף, אבל פורש את הביצוע על פני עשר שנים. הפרישה מאפשרת לאוצר לנפנף בקלות את המשך התקצוב המלחמה בעוני לממשלות הבאות, מבלי להכריז רשמית על דחייתן.
אלאלוף לא לבד. סעיפים רבים בהסכם, המנוגדים להתנהלות הגנטית של המינהל הציבורי, מעורפלים היטב באמצעות ניסוחים כמו "הממשלה תבחן" (בעניין תגבור תקציבי חינוך ורווחה לרשויות מקומיות חלשות) "הממשלה תפעל" (לשיפור מוסר התשלומים של הגופים הציבוריים) ו"הממשלה תגבש תוכנית שבמסגרתה תיבחן האפשרות" (דמי אבטלה לעצמאים).
כחלון הבטיח רפורמה פיננסית, אבל מדובר במהלכים שיישאו פירות, אם יצליחו, רק בעוד זמן רב. שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, שולטים ללא עוררין בענף, וכחלון מעוניין להכניס גופים נוספים שיורידו את עלויות הריבית, בעיקר למשקי הבית ולעסקים הקטנים. בתקשורת נראה הקרב של כחלון מול הבנקים כקרב ענקים. המציאות שונה: הבנקים הם כוח פיננסי אדיר, אבל חלש מאוד בזירת החקיקה והכנסת. כאשר הרגולטורים מאשרים חקיקה ותקנות הפוגעות בהם, מתקשים הבנקאים לקושש פרקליטים לעמדותיהם בכנסת ובוועדותיה, גם כשיש ממש בטענותיהם.
גורם משמעותי יותר שבו ייאלץ כחלון להיאבק בדרך לתחרות הפיננסית הוא בנק ישראל גוף רב יוקרה ציבורית שרואה את עיקר תפקידו בשמירה על יציבות הבנקים. בהתאם לכך נזהר בנק ישראל מלאשר כל תכנית העלולה לדעתו להביא לפגיעה מהותית ברווחיהם. "אם לחברות התקשורת היה גוף ממלכתי הדואג ליציבותן, לא היתה הרפורמה בסלולר באה לעולם", נוהג כחלון לומר.
בנק ישראל אמור היה לסלול את הדרך לתחרות בתחום האשראי, באמצעות חיוב הבנקים לספק לכל לווה המעוניין בכך את הדירוג שנקבע ל"איכותו" כלווה. אם היו הבנקים מספקים ללווים את המידע הדרוש, יכולים היו הלווים לעבור מבנק לבנק ולבחור בבנק המציע להם את הריבית הנמוכה ביותר על סמך הדירוג שלהם. בנק ישראל הביע תמיכה בתוכנית השקיפות - אך זו לא יצאה עדיין לדרך.
בנק ישראל גם התנגד לתוכנית להפרדת הבנקים מחברות האשראי, מחשש שהיא תיפגע ביציבות הפיננסית של הבנקים. כחלון נפגש עם הנגידה קרנית פלוג, והשניים סיכמו על הקמת ועדה משותפת שתדון בין היתר בתוכנית. עד מינוי הוועדה, כינוסה ופרסום המלצותיה, תחלוף לפחות רבע כהונתו של כחלון.
מרכז עיסוקו של כחלון תהיה תוכנית הדיור, שהצלחתה תהיה מבחנו העיקרי. כחלון מתכוון לפעול במרץ, אבל גם אם יעשה הכל נכון יחלפו לפחות שנתיים עד שניתן יהיה לבחון את מידת הצלחתו, וספק אם הוא יהיה בתפקיד כדי ליהנות אם תהיה כזו. ההצלחה, במונחים של מדד מחירי הדיור, אינה בהישג יד.
אף אחד מהמהלכים שעוגנו בהסכם הקואליציוני לא יביא לתוצאות בעתיד הקרוב: שינוי שיטת המכרזים של מינהל מקרקעי ישראל, בניה להשכרה, יבוא המוני של עובדים זרים ואולי אף גיוס חברות בנייה זרות, הוזלת מחיר הקרקע, שיקום שכונות ועוד, לא ימלאו את המחסור הגובר בדירות. גם אם יצליחו כחלון ושר השיכון החדש יואב גלנט להביא לגידול בבניית הדירות, יגיעו הדירות החדשות לשוק רק בעוד שלוש עד ארבע שנים. עד אז ילאו הזוגות הצעירים מלשמוע על סבלנות ואורך רוח.
כחלון יודע זאת היטב ולכן זרק לחלל את רעיון הנפל להטיל מס מוגבר על רוכשי דירות למטרות השקעה: המהלך אולי יניב למדינה עוד קצת הכנסות ממסים, אבל הוא לא ירגיע את השוק: מרבית המשקיעים בדירות נוהגים להשכיר אותן. המס יקטין את היצע הדירות להשכרה, יעיק על שוכרי הדירות ויישלח רבים מהם לנסות לרכוש דירה.