הירשת וגם מוסית: למה צריך מס ירושה בישראל?

בחודשים שקדמו לבחירות האחרונות, הבטיח לבוחריו שר האוצר הנכנס, משה כחלון, הבטחות רבות וקוסמות. רובן ככולן סבבו סביב אג'נדה חברתית-כלכלית. ההבטחות לשיפור ולשדרוג חיי האזרחים במדינה, תוך הפחתת יוקר המחיה, החלו בהורדת מחירי הדירות בארץ וטיפול שורש בענף הבנקאות, עברו דרך הטיפול בעוני ובשכר המינימום (נושאים פופולריים ומדוברים בשיח הציבורי בישראל), והסתיימו בתוכנית להחלת מס ירושה על ירושות של מיליונים.

במסגרת ההסכם הקואליציוני נאלץ כחלון לסנן את המלחמות שלו, כלומר לבחור על מה לוותר ומה לא להכניס לכתובים. בין הדברים שהושמטו מההסכם היה גם הנושא הרגיש והשנוי במחלוקת - החלת מס הירושה.

בראיונות שנתן מאז החתימה על ההסכם, הצהיר כחלון שהנושא לא ירד מהפרק כיוון ש"מס ירושה זה דבר ערכי ומוסרי", אלא שלא יעסקו בכך כעת. כי יש משימות דחופות יותר.

ככלל, כששר אוצר מצהיר שנושא מסוים "ייבחן בהמשך", וכי יש משימות דחופות יותר - הנושא נדחה למועד בלתי ידוע, לבחירות הבאות או נמוג כלא היה. ובאמת, קל לוותר על הדיון המעמיק במס הירושה - או בכינויו הפופולרי "מס המוות" - כי הוא קשה ומייגע, ולא מניב תוצאות מיידיות. עם זאת, נדמה כי הנושא הזה, שמעורר מחלוקת בישראל כבר שני עשורים, לא מתכוון לשכוך.

פעם אחר פעם הוא שב ועולה לדיון ציבורי, כאשר שר או חבר-כנסת תורן מחליטים שהגיע הזמן לעורר אותו ממרבצו; ופעם אחר פעם הוא נקבר תחת דברים "חשובים" יותר, "אקטואליים" יותר או התנגדויות עזות מכיוונים שונים. נכון להיום, מתנגדיו של "מס המוות" מצליחים לקבור אותו תחת ערימות של טיעונים, שלא תמיד ברור אם הם מבוססי מציאות.

"גלובס" החליט לעשות סדר בסבך הביורוקרטי והאינטרסנטי האופף את הדיון סביב מס הירושה, ולהבהיר מה הורג את "מס המוות", תחת אילו אינטרסים הוא נקבר, והאם יש הצדקה להחלתו.

"מס ירושה פירושו הכרה בזכות שוויון ההזדמנויות", אומר פרופ' יוסף אדרעי, מרצה וחוקר דיני מסים וחקיקה פיסקאלית באוניברסיטת חיפה. "אין שום הצדקה פילוסופית, מוסרית, כלכלית, להגיד לבן אדם 'בגלל שאבא שלך הצליח, עשה עסקים טובים והרוויח כסף, אז לך יש זכות לקבל את הכסף שלו, בלי לשלם כלום לחברה'.

"זה גם לא יעיל מבחינה כלכלית, כי זה שהאבא היה טוב והצליח, לא אומר שהבן או הבת שלו יהיו טובים. לכן, מכל הבחינות, יש הצדקה מלאה למס ירושה. כאשר בן אדם גמר להרוויח, השתכר, שילם מס במהלך חייו, הכול טוב ויפה, מתחיל הדור החדש, והדור החדש צריך לקבל הזדמנות שווה, ודרך-המלך לשוויון הזדמנויות היא מס ירושה".

עו"ד רפי שדמי, המתמחה בדיני משפחה וירושה, מוסיף כי "ניתן וצריך להטיל מס ירושה או עיזבון, כשמדובר בהיקפי עיזבון גדולים, של 10 מיליון שקל ומעלה. הבסיס צריך להיות בחינת היקף העיזבון ותחולתו. אין הצדקה שילדים או נכדים שלא עבדו יום אחד עבור הכסף הזה, פתאום יקבלו מיליונים, ולא ימוסו על כך".

גם עו"ד עידן דינאי, מומחה למיסוי בינלאומי, סבור שחובה להחיל מס ירושה בישראל, ושכל הדיון סביב הנושא שגוי בתכלית. "יש מקום למס ירושה בישראל, בניגוד למס עיזבון, מהטעם שמס עיזבון יכול להטיל נטל כבד מדי על משפחות מרובות ילדים או מרובות יורשים. מס ירושה יותר הוגן, כי הוא ממוקד ביורש האינדיבידואלי, שיורש בין-רגע סכום כסף משמעותי מאוד".

לדברי דינאי, "בהינתן שמס הירושה יוטל אך ורק על ירושות נטו של 10 מיליון שקל ומעלה ליורש, כהצעתו של השר הנכנס כחלון, אז המס הוא צודק, וממלא ייעוד חשוב של צמצום אי-השוויון בחברה. בספרו של תומאס פיקטי, 'הקפיטל במאה ה-21', פיקאטי מדבר על גורמים שמעודדים באופן אינהרנטי את התעשרות העשירים ביותר על-חשבון השאר.

"הגורמים האלה קיימים ממילא, ונדרשת התערבות כדי לצמצם את המגמה הזו. אחד האמצעים המובהקים שיכולים להפחית את אי-השוויון - כי אתה לעולם לא תבטל אותו, והוא תמיד יהיה גבוה במציאות שלנו - הוא להטיל באופן ישיר מס על אדם שיורש הון עתק, ולצמצם או קצת לרסן את תופעת שושלות ההון".

נוכח העקרונות הנעלים הללו - צדק ושוויון - נדמה היה כי כולם יביעו תמיכה בחוק; ואולם מתנגדיו רבים, וכוללים אף את רשות המסים. ברשות טוענים, בין היתר, כי מדובר בכפל-מס, כיוון שהמוריש הנפטר כבר שילם מס בחייו על הכנסותיו, וכעת ממסים את רכושו וכספו שוב; מדובר בחוק קשה ליישום שידרוש משאבים רבים מרשות המסים, ויכניס מעט מאוד כסף לקופת המדינה; וכי מדובר בנטל שיוטל על כתפי מעמד הביניים ולא על העשירון העליון ועשירי הארץ, כיוון שאלה ילמדו להתחמק מגזירת המס בשיטות מתוחכמות ויצירתיות.

לדברי מומחה המס, פרופ' יצחק הדרי, "האכיפה של חוק מס ירושה תהיה קשה ביותר, מכמה סיבות: אנשים ימצאו דרכים להבריח את הנכסים והכספים שלהם. הם ימכרו את ההון והנכסים שלהם שמושקעים בנדל"ן, ויעבירו אותם לחו"ל. זה יבריח יהודים זרים שבאים הנה דווקא כדי לברוח ממס ירושה שקיים במדינות שלהם.

"אני גם לא יודע אם הרשויות יצליחו לכסות את המשכורות של העובדים שיצטרכו להפעיל את החוק הזה. ההפעלה היא קשה; אפשרויות ההתחמקות קלות, וזה צריך להיות מלווה בהטלת 'מס מתנות' על העם היהודי שרגיל לתת מתנות - אז זה לא ילך אצלנו".

גם היועץ המשפטי לשעבר של רשות המסים, עו"ד משה מזרחי, שסבור שהמס מוצדק מוסרית, טוען כי הקשיים הטמונים במס הזה גוברים על התועלת, ובמיוחד הפתח לתחמנויות ולהתחכמויות. "בארה"ב יש מס ירושה והוא יוצר בעיות רבות. יש אנשים שיש להם חוות ענקיות של גידולים חקלאיים וכל מיני כאלה, ואחרי הפטירה הם מעבירים את השטחים לילדים שלהם. הרשות בארה"ב דורשת את המס, אבל ליורש אין כסף, יש לו חווה, אז איך הוא ישלם אם הוא לא ימכור את הנכס?

"בעקבות זאת, התפתח שוק משני בארה"ב, של 'ביטוח של מסי ירושה'. משלמים כל החיים פרמיה לביטוח חיים, ובמועד הפטירה, הביטוח משלם את מס הירושה למדינה. אז מה זה אומר? זה אומר שבן אדם משלם את מס הירושה של עצמו בעודו בחייו. זה מסובך וזה מעוות. ופה בארץ יכול להיות שיתפתחו שווקים אחרים של כל מיני אנשים שייקחו על עצמם את המסים האלה, או כל מיני דרכים אחרות להתחמק - אז למה להיכנס לזה בכלל".

בשנים האחרונות גבר קולם של המתנגדים למס הירושה על קולם של התומכים, והוביל לנוק-אאוט לחוק, אך התומכים בו עדיין טוענים - "כל ההתנגדויות הן קשקוש ומשרתות קומץ של עשירים במדינה". חלק מתומכי החוק מעדיפים שלא להתבטא כיום לציטוט. חלקם מייצגים בעלי הון המתנגדים לו, ואחרים חוששים לקשרים שלהם עם פוליטיקאים המביעים התנגדות לו.

מי שכן מוכן לדבר בגלוי, מציין כי אין בטיעונים נגד מס הירושה ממש. לדברי עו"ד דינאי, "לפעמים אני מופתע מההתנגדות הדי רחבה למס הזה, גם מגורמים שבאופן מסורתי אמורים לתמוך בצמצום אי-השוויון, משיקולים כביכול פרגמטיים, כמו למשל פרופ' מנואל טרכטנברג שאמר כי באופן מעשי המס הזה לא יביא תועלת אלא יותר נזק, וכן גורמים שונים במחנה הציוני".

דינאי מוסיף כי "כחלון ושלי יחימוביץ' יתמכו בחוק כזה, אבל אני לא רואה הרבה גורמים פוליטיים נוספים שיתמכו בו. הגישה הפרגמטית מאפיינת גם את הגורמים שקובעים את המדיניות במשרד האוצר, שתמיד מעדיפים את השורה התחתונה של הגבייה, על כל שיקול חברתי ואחר. האוצר תמיד מעדיף להעלות את המע"מ בעוד פיפס קטן או את מס הרכישה, ולהתרכז בברווזים במטווח, שקל מאוד לראות את שורת ההכנסות שלהם, תוך התעלמות מהיעדים שרוצים להשיג במסגרת מדיניות כלכלית וחברתית".

דינאי מציין כי "הטיעונים נגד המס הם טיעונים שחוקים שמעלים אותם כאילו לטובת מעמד הביניים, כדי שלא ייפגע מהחוק, אבל למעשה הם טיעונים שמשרתים כמה עשרות משפחות".

כך למשל, "טענת כפל-המס אינה נכונה, כיוון שמדובר בבני אדם שונים. אין שום זכות מוקנית וגם לא איזה כללי צדק טבעיים שמצדיקים שימור ההון ללא פגע במשך הדורות. הרי אף אחד לא מדבר על הגבלת הזכות להעביר עושר ולהוריש, מדובר בסך-הכול במיסוי העברת העושר מדור לדור, כפי שממסים אקטים עסקיים.

"אפילו עסקה בסיסית של רכישת מוצרי יסוד ממוסה, ורכישת דירה למגורים ממוסה - אז כמו שאיש לא חולק על כך שכל אירוע כזה יכול להיות בסיס לגביית מס, ברור שהעברת העושר אינה פסולה לגביית מס. המדינה רשאית, בצדק, להוסיף את האירוע הזה כאירוע יוצר בסיס מס".

פרופ' אדרעי מוסיף: "מה פתאום כפל-מס? יש פה התעשרות חדשה. הבן שלי מקבל פתאום 2 מיליון דולר, אז הוא התעשר והוא צריך לשלם על זה מס". והוא מדגים: "נניח למשל שאני עובד נורא קשה, חוסך כסף ופותח בכסף הזה עסק או הולך ללמוד באוניברסיטה, הופך להיות עו"ד ומתחיל להרוויח כסף. אז גם אני יכול להגיד 'רגע, מקור ההכנסה שיצרתי כבר חויב פעם אחת במס, אז למה אתם מחייבים אותי עוד פעם על הרווחים שלי כעו"ד'.

"ועוד דוגמה - אם עבדתי כמכונאי שכיר, 10 שנים עבדתי נורא קשה, וחסכתי כל גרוש, ואחרי 10 שנים ששילמתי מס, אני לוקח את החסכונות שלי, משקיע וקונה עסק למכונאות, אז אני גם יכול לטעון בעצם שההכנסות שלי מהגראז' היום, כבר מוסו פעם אחת כשהייתי שכיר, אז אל תמסו אותו פעם שנייה. זאת טענה שהיא בעצם יותר שטיפת מוח מטענה נכונה. הנקודה היא פשוטה, התעשרת, יש לך יכולת כלכלית, אתה מקבל טובות-הנאה מהממשלה על ההון שלך, בלי ההון הציבורי לא יכולת להתעשר - אז צריך לשלם מס".

אחת הטענות המרכזיות נגד החוק היא כי הוא יוחל בעיקר על מעמד הביניים, כיוון שהעשירון העליון ואילי-ההון יפעלו בדרכים יצירתיות להתחמק ממנו וכיוון שהרף של 10 מיליון שקל אינו גבוה מספיק. עוד חשש שהביעו המתנגדים נגע לכך שעם השנים הרף הזה יכורסם וירד מתחת ל-10 מיליון שקל, וייכנסו אליו יותר ויותר משפחות ממעמד הביניים.

אדרעי: "זה כמובן קשקוש. איזו מין הצדקה זאת שמגיעים מהר מאוד לרף? מי אומר שמי שקנה שתי דירות לילדים שלו, וצבר מיליוני שקלים לא צריך לשלם מס? כמה מאזרחי ישראל מסוגלים לקנות דירות לילדים שלהם בפטור ממס, ולהעביר מתנות לילדים שלהם בפטור ממס? אין הרבה כאלה. יש אנשים שמרוויחים 3,000 שקל לחודש, ומשלמים 18% מס ערך מוסף, אז איזו מן טענה זו שהרף הוא נמוך מדי. 10 או 15 מיליון, זה המון כסף. כולנו כאלה ג'בארים גדולים ואומרים פתאום 'מה זה 15 מיליון?'. זה הון. יש משפחות שלא יראו את הסכום הזה כל חייהם וגם כמה דורות שלהן קדימה".

עו"ד דינאי מוסיף כי "כמעט כל מס ניתן להעלות, ולשנות את התקרה והרצפה שלו. גם היום המס השולי של מס ההכנסה הוא 48%, ובתקופות אפלות וקשות המדינה יכולה להעלות את שיעור המס השולי גם ל-70%-80%, והיו תקופות כאלה בעבר - אז בואו לא נטיל אף מס, כי תמיד ניתן להעלות את שיעור המס. נהפוך הוא, אולי אם פעם המדינה חלילה בגלל צורך כלשהו תצטרך לגבות הרבה מסים, אני לא יודע אם עדיף להעלות את המע"מ תחת הרחבת המס הזה".

דינאי מרחיב כי "גם הטענה שבעזרת תכנוני מס העשירים ביותר לא ישלמו את המס הזה, לא עומדת במבחן המציאות וההיגיון, כי תכנוני מס יכולים לעזור רק בשוליים (שיכולים להיות מכובדים), אבל באופן בסיסי המס הזה ישולם. אי-אפשר לעקוף אותו על-ידי מתנות, כי בדרך-כלל החוק כולל גם מיסוי מתנות; ואי-אפשר לעקוף אותו על-ידי נאמנויות, כי תרומת נכס לנאמנות כמוה כמתנה. למעשה, ישנם המון נכסים שיהיה כמעט בלתי אפשרי להימנע מתשלום מס עליהם".

על-פי ההערכות במשרד האוצר וברשות המסים, בהנחה שהמס יוטל על עזבונות ששוויים הכספי 10 מיליון שקל ויותר, ושיעורו יהיה 10%-15%, ההכנסות למדינה מהטלתו יהיו 1-1.5 מיליארד שקל.

פרופ' אדרעי: "זה נכון שמס עיזבון כמעט לא יוצר הכנסות, אבל הוא משפיע על הכלכלה, מכיוון שהמס הזה מוביל ליעילות כלכלית". אדרעי מזכיר אף הוא את ספרו של פיקאטי "הקפיטל": "גם פיקאטי דיבר על כך שברגע שאנחנו מאפשרים הסדרי הון אדירים בקרב משפחות, נוצרת אי-יעילות גדולה, מכיוון שלא בטוח שהדור השני יעיל כמו הדור הראשון, אבל הם צוברים הון, רוכשים השפעה פוליטית ויש פה סכנה למריטוקרטיה. היום הדמוקרטיה מבוססת על כך שהטובים ביותר מגיעים להישגים, אבל ברגע שיש הסדרי הון שלא ממוסים, הם יוצרים מצב שבו ההון וההשפעה מגיעים לאנשים שהם פחות מוכשרים מהדור הקודם, ואלה ממונים לתפקידים. לכן, יעילות כלכלית מחייבת חלוקה מחדש כל דור, כדי שהמוכשרים הם אלה שישפיעו על חיינו. במקרה של מס ירושה אין סתירה בין יעילות לצדק. כי ככל שהשיטה יותר צודקת הכלכלה יותר יעילה".

הטיעונים הללו מוכרים לרשות המסים, אך אנשי הרשות ממשיכים לבטא התנגדות עזה להחלת החוק. זו המדיניות המוצהרת של הרשות זה שנים. ראשי הרשות מתחלפים, אך ההתנגדות למס ירושה נותרת בעינה. גורמים ברשות אמרו ל"גלובס" כי מדובר במס לא אכיף, אשר יצריך הערכות שווי בלתי נגמרות בנוגע לשאלה מהו שווי עיזבון זה או אחר והתדיינויות אינסופיות - מה שיצריך כוח-אדם ומשאבים עצומים. עלות-תועלת כבר אמרנו?

אך עו"ד דינאי לא משתכנע. לדבריו, "לרשות המסים יש קיבעון להמשיך מה שהיה בדורות קודמים, ולהמשיך להתנגד. יש שם גם יותר הישענות על האקסל ופחות על המטרות החברתיות של החוק. כך שאם אתה רואה את פסגת הישגך כגבייה ותו לא, לא תתמוך במס ירושה. אם קל לך כראש רשות המסים להראות הצלחה במספרים, אז אתה תעדיף להראות משהו כמו מע"מ, שמכניס לך תוך שינוי מזערי מיליארדים, מאשר להתעסק במס ירושה, שבו צריך להתעמת עם גורמים בכירים, עשירים, שהילדים שלהם יצטרכו אולי חלילה למכור את הקונצרנים שלהם בכמה עשרות מיליונים".

דינאי, שחקר את הנושא לעומקו מוסיף כי אמנם "בהערכה שמרנית המס הזה יביא 1.5 מיליארד שקל, ועדיין, אני חושב שצריך להתרכז בעיקר - המס מקדם מטרה חברתית חשובה של צמצום מסוים, וגם לא מאוד דרמטי, של אי-שוויון שהולך ומתפתח, ומונע אפליה של מי שמרוויח כסף מעבודה לעומת מי שפשוט יורש. אין הצדקה להפלות יורש לעומת מי שזוכה בלוטו וממוסה, או מי שעובד קשה וממוסה או מי שסוחר טוב ומצליח - כולם משלמים מס, ורק היורש לא. אחרי שמבטלים את ההגזמות ואת המחשבות המקובעות, שהמס יביא יותר נזק מאשר תועלת, אז יש הצדקה רבה להעביר את המס הזה".

לדעת דינאי, "גישת רשות המסים ושאר המתנגדים למס מתעלמת מכך שהמס הזה נועד לפני הכול לשרת מטרה חברתית נעלה, שגם הקפיטליסטים הגדולים בעולם תומכים בה. שורת ההכנסות היא לא המסר העיקרי מהמס הזה. איש לא בא לעשות מהפכות תקציביות על-ידי החלת המס הזה.

"בנוסף, יש הגזמה מרובה בקשר לעלויות של גביית המס. מדובר במספר מצומצם ביותר, מעין קבוצה מובחרת, של נישומים, שבהם יהיה מיקוד כל שנה ונדרש מספר מצומצם של פקידי שומה שיוכשרו לטיפול בשומות האלה, תוך כדי יצירת תשואות מאוד גבוהות למדינה".

הכדור מגולגל כעת לפתחו של שר האוצר הנכנס, משה כחלון, אשר על סדר-יומו תרחף גם השאלה המתבקשת: עד כמה הוא רציני במאבקו נגד אי-השוויון בישראל.

בעשור האחרון נולדה תנועה חדשה בקרב עשירי העולם, ובעיקר עשירי ארצות-הברית - תנועה התומכת בגלוי במס ירושה. אנשי עסקים מוכרים, אילי-הון, מיליארדרים, הבהירו כי אין סיבה שהילדים שלהם יירשו הון-עתק ולא ישלמו על כך מס, וכי "לא יקרה כלום לילדים, אם יהיו להם כמה עשרות-מיליונים פחות".

אילי הון כמו וורן באפט, ביל גייטס, ג'ורג' סורוס, אביגיל דיסני, ריצ'רד רוקפלר ועוד עשרות מעשירי העולם נסחפו ליוזמה לתרום את רוב הונם לארגוני צדקה לאחר מותם, וקראו להטלת מס ירושה, כאשר זה בוטל או הושהה במדינתם, כדי "שהילדים יעבדו".

גם בישראל כבר החלה תנועה דומה בזעיר אנפין. מספר מיליארדרים ואנשי עסקים ישראלים, הצהירו כי הם תומכים בהחלת מס ירושה גם בארץ. כך למשל התבטא איש העסקים אבי נאור, ממייסדי ענקית הטכנולוגיה אמדוקס, וכיום התורם הבולט בארץ, שאמר בראיון לתקשורת כי הוא בעד מס ירושה", וסבור כי "זה נכון חברתית, ונכון גם לילדים", שלא צריכים לקבל אוטומטית הון תועפות.

גם איש הנדל"ן חיים כצמן, יו"ר חברת גזית-גלוב, התבטא בעבר בעד החלת מס ירושה, ואמר כי לבנות שלו לא יקרה כלום אם 25% מההון שלו ילך למס עיזבון. "אם אפשר להטיל מס על החיים, אפשר להטיל גם על המתים", אמר.

אז למה זה כל-כך מסובך? יצוין כי כבר היה לנו פה מס ירושה. משנת 1949 עד שנת 1981 הוחל בישראל מס ירושה. בהצעת החוק לביטול המס, נכתב: "במשך השנים שהופעל החוק התברר שבנטל המס נושאים בעיקר יורשים של עזבונות קטנים, בעוד שבעלי נכסים ששוויים גדול מתחמקים מתשלום המס על-ידי העברת נכסיהם ל'יורשיהם' בעודם בחיים. עובדה זו לא רק שגורמת אי-צדק בחלוקת נטל המס, אלא שגם ההכנסות מהמס הן מועטות, כך שאינן שוות את ההוצאות לגבייתו".

כמעט 20 שנה אחר-כך, בשנת 2000, המליצה ועדת בן-בסט, בראשות פרופ' אבי בן-בסט, על החזרת מס העיזבון. במקביל, מאז ביטולו של החוק, עלו מעת לעת על שולחן הכנסת הצעות חוק שונות להחזרתו של מס הירושה, והדיון בו אף הגיע לפתחה של ועדת טרכטנברג, אשר קבעה כי אין להחיל מס ירושה בישראל.

בהמשך, הגישה גם יו"רית מפלגת העבודה דאז, הח"כית שלי יחימוביץ', הצעות חוק בנושא, האחת ב-2010 והשנייה ב-2012, שבמסגרתן הציעה להטיל מס עיזבון בשיעור של 10% על עיזבון של יותר מ-10 מיליון שקל, ולקבוע מס עיזבון של 5%-12.5% על ירושות מעל 15 מיליון שקל (בהתאמה).

כלל ההצעות הסתמכו, בין היתר, על העובדה כי במרבית המדינות המפותחות מוחל מס ירושה. ישראל אמנם אינה היחידה שביטלה את מס העיזבון/ירושה - כך עשו גם שבדיה, אוסטרליה, רוסיה, הודו, ואפילו ארה"ב ביטלה או השהתה אותו מספר פעמים (ב-2010 לשנה. וב-2011 החזיר ברק אובמה את המס) - אך מס העיזבון (המוטל על עיזבון ללא תלות במספר היורשים) או מס ירושה (המוטל על היורשים, ומביא בחשבון את חלקם בירושה ואת מצבם הכלכלי) קיים בקנדה, יפן, צ'ילה ובארצות-הברית, וכן ברוב מדינות ה-OECD, כששיעורי הגבייה שונים ממדינה למדינה (ראו טבלה).

1. מס עיזבון (Estate Tax)

מס עיזבון נקבע לפי גודל (שווי) העיזבון ומוטל על כלל העיזבון - סך שווי הנכסים שהנפטר הותיר אחריו בניכוי ההתחייבויות - בטרם חולק ליורשים.

2. מס ירושה (Inheritance Tax)

מס ירושה נקבע לאחר חלוקת העיזבון ליורשים, לפי החלק שקיבל כל יורש בפועל, ומוטל על כל חלק בנפרד בשיעורים שונים. מבחני המס כוללים בדיקת גובה (שווי) הירושה שקיבל כל יורש; בחלק מהמדינות שיעורי המס הם גם פקטור של הקרבה המשפחתית של היורש למוריש. ככל שהיורש קרוב יותר למוריש, שיעורי המס נמוכים יותר.

3. שיעור המס בישראל

על-פי ההצעות שעלו בשנים האחרונות, ההערכות הן כי אם יוטל המס בישראל, שיעורו יעמוד על 10%-15% משווי העיזבון או הירושה המתקבלת אצל המוריש; והמס יוטל על עזבונות או ירושות ששוויים עולה על 10 מיליון שקל.

4. על מי יוטל המס?

מס עיזבון יוטל על עיזבון של נפטר שהיה תושב ישראל; מס ירושה יוטל על כספים ונכסים שיקבלו יורשים שהם תושבי ישראל. ניתן להניח כי ייקבע שגם נפטרים או יורשים שהיו תושבי ישראל בתקופה מסוימת בשנים האחרונות לחייהם ייכללו בחוק.

5. על מה מוטל המס?

על כל הנכסים מכל הסוגים שהיו בבעלותו של הנפטר בשעת פטירתו. דירות, מזומנים, ניירות ערך, בין שבישראל ובין שבחו"ל. בדרך-כלל מאפשרים להפחית משווי העיזבון הוצאות מסוימות, כגון הוצאות קבורה ואגרות ירושה שונות.

בנוסף, למס העיזבון נלווה גם מס על מתנות שניתנו טרם הפטירה, וכן על נכסים שהועברו לנאמנות, כדי למנוע התחמקות מהמס.