החלטתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, על התפטרותו, היא הקלה משמעותית עבור אזרחי מדינת ישראל ויש בהחלט סיבה טובה לברך עלhv. נדמה שהצעד היה בלתי נמנע, שכן גילה מתח את גבולות תפקידו כפקיד ציבור, שוב ושוב, מתוך שאיפתו לקבוע החלטות אסטרטגיות על המשק הישראלי ובכלל, על עתידה של מדינת ישראל כולה.
הצהרתו של גילה, בדצמבר האחרון, כי ייסוג מהסדר הפשרה שגיבש במהלך שלוש השנים האחרונות מול חברת "דלק" ו"נובל אנרג'י" וקביעתו כי אחזקתן במאגר הגז לווייתן היא הסדר כובל שיש בו כדי לפגוע בתחרות בשוק הגז, אמנם זיכתה אותו בשבחים רבים - בעיקר בקרב עמותות ואישי ציבור מהצד השמאלי של המפה הפוליטית - אולם, למרות המחמאות, החלטתו של גילה טמנה בחובה פגיעה לא קטנה עבור מדינת ישראל ואזרחיה.
מבדיקה שערך האגף למחקר כלכלי של התאחדות התעשיינים, על ההשפעות המאקרו-כלכליות של העיכוב בפיתוח מאגר לוויתן, נמצא כי כבר בשנים 2018-2019, המשק יפסיד כ- 15.5 מיליארד שקל מעיכוב פיתוח המאגר, כאשר 57% מההפסד יהיה מאובדן הכנסות ממיסים ומתמלוגים למדינה. הבעיה הייתה, אפוא, לא ביוזמה על הכרזת "הסכם כובל" על חברת "דלק" ו"נובל אנרג'י", אלא בכך שהצעד לא נעשה מראש, עוד לפני מתן הרישיון לחברות, או לפחות לפני המתווה שגובש בין גילה ובין "דלק" ו"נובל אנרג'י", מה שיצר סביבה רגולטורית לא יציבה.
הפרת הסכמי הרישיון עם החברות הפרטיות - משל דמתה ישראל למדינות כמו ונצואלה וארגנטינה - אותתה לחברות בינלאומיות שלא כדאי להן להגיע לכאן, להשקיע בחיפושים ובתשתיות ולחשוף משאבי טבע חיוניים למדינה. במצב עניינים זה ולאחר שמדינת ישראל לא השכילה לקבוע כללי משחק מותאמים מראש, הרי שחוסר היציבות צפוי לגרום לנזק משמעותי יותר ממונופול פרטי בשוק הגז שבוודאי עדיף עשרות מונים על מונופול ממשלתי.
בסופו של יום, יש לזכור כי משאבים טבעיים אלו לא היו מנוצלים, אלמלא מאמציהן של אותן חברות בינלאומיות - מה שחברת הכנסת יחימוביץ' מכנה בלעג "טייקונים" - שבאות הנה ומשקיעות. משבי הגז היו היום עדיין בגדר חלום באספמיה, אם לא חברות הגז הפרטיות.
חברי כנסת ואישי ציבור פופוליסטיים, שסיסמתם היא "הגז הוא של כולנו" ואשר פתחו כעת בקמפיין "גוועלד" להשארתו של גילה בתפקיד, צריכים לשאול את עצמם בכנות, האם היו מוכנים להשתתף בכיסוי ההוצאות והגרעונות, במידה ופרויקט הגז היה נכשל? התשובה, סביר להניח, תהא "לא". האם מישהו מאותה חבורה, עוזר היום לחברת "שמן" לאחר שנכשלה? בוודאי שלא.
לזאת יש להוסיף את הפגיעה באלפי ישראלים שמושקעים בפרויקט הגז, לצד עשרות אלפי ישראלים שמושקעים דרך הפנסיות שלהם. מדובר, למעשה, בסטירת לחי מצלצלת למשקיעים השונים שתרמו לפרויקט את מיטב כספם ומרצם, מתוך ידיעה כי אם ימצאו גז ונפט, הם יעשו בכך שימוש לרווחתם ולרווחת החברה הישראלית.
דרכו העיקשת ושיכורת הכח של גילה, הייתה - וכבר - מאריכה בכמה שנים נוספות (במקרה הטוב) את הקידוח במאגר "לווייתן", מקפיאה את הורדת יוקר המחיה לציבור הישראלי וגורמת לדחיקתם של משקיעים חדשים ולבריחת משקיעים קיימים. פקיד ציבור שלא זוכה לתמיכה במהלכיו מהגורמים המקצועיים ומרוב נבחרי הציבור כאחד, אינו אמור לגרום לשינוי אסטרטגי במדיניות בעצמו ועליו לקחת אחריות ולהתפטר. אשר על כן, טוב עשה גילה כשבחר בצעד זה, במקום לכפות עצמו באופן לא דמוקרטי. בשל הצורך לתקן את המצב הקיים בדמות חוסר היציבות והוודאות הרגולטורית והכלכלית, על מדינת ישראל להתרכז עתה בהאצת התהליך להזרמת הגז לישראל ובפיתוח שווקי ייצוא.
הכותב הנו חבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה"