איפה כדאי להשקיע בעולם ללא ריבית?

משקיעים מחפשים תמיד אחר פתרונות השקעה אשר ישיאו תשואה הולמת להשקעתם בכפוף לרמת הסיכון והמטרות המיוחדות להם. אולם, לאחר שנים שבהן ניתן היה ליהנות מתשואות גבוהות יחסית באמצעות רכיבי השקעה בעלי סיכון נמוך יחסית, הופכת המשימה למורכבת בהרבה, זאת לאור סביבת הריבית הנוכחית. בנק ישראל, כמו מרבית הבנקים המרכזיים בעולם המערבי, נוקט זה שנים במדיניות של ריבית נמוכה מאוד, וזו הגיעה לרמה של 0.1% בלבד. המשקיעים, שלפני כ-10-15 שנים היו רגילים לקבל לעיתים ריבית דו-ספרתית על פיקדונותיהם, נאלצים להסתפק כיום בריבית של שברירי אחוז בלבד על פיקדון שקלי. מי שרוצה להיצמד למדד, יכול להשקיע בתוכנית חסכון, אך שם יאלץ להיפרד מכספו לתקופה של 5 שנים לפחות, ולהסתפק בריבית של 0% ובהצמדה למדד בלבד. באג"ח הממשלתיות, אגב, המצב לא הרבה יותר אטרקטיבי, כשהאיגרות הצמודות נסחרות ברובן בתשואה שלילית, והאיגרות השקליות מספקות אף הן שברירי אחוזים למשקיעים בהן. בהחלט לא תקופה אטרקטיבית למעוניינים בתיק השקעות כמעט חסר סיכון.

זאת ועוד, לא מן הנמנע שדפוס החשיבה המקובל, לפיו אגרות חוב, הנתפסות כנכס השקעה בסיכון נמוך מזה הכרוך בהשקעה במניות אינו עומד כיום במבחן המציאות, וכי הפער בסיכון הכרוך בחשיפה לנכסים פיננסים שונים אינו דומה לעבר.

בהתאם, המשקיע הממוצע נדרש "לחשב מסלול מחדש", ולהפנים כי אם ברצונו להניב תשואה שנתית חיובית על תיק השקעותיו, עליו "לשלם" על כך בהגדלת רמת הסיכון בתיק. במילים אחרות – עליו להתרגל לעולם שבו התנודתיות היא חלק אינטגרלי מהמשחק, ולשאול עצמו האם הוא מוכן לכך. קרי, על מנת לשפר את הסיכוי להניב תשואה עודפת על ריבית חסרת הסיכון, על כל משקיע לבחון מחדש את מידת התאמת רמת הסיכון המאפיינת אותו בימים כתיקונם לעת הנוכחית ואת אופק השקעתו.

מחקרים מלמדים, כי הגדלת טווח ההשקעה מגדילה את הסיכוי לתשואה גבוהה יותר בנכסי סיכון, כדוגמת מניות ואג"ח קונצרניות, בהשוואה לנכסים חסרי סיכון. יצירת תמהיל השקעות מאוזן, המשלב נכסי סיכון בעלי פוטנציאל למהלך עליות נוסף לצד עוגנים דפנסיביים, שיהוו גורם מקזז בעת מימוש רווחים, עשויה לספק מענה הולם למשקיע הממוצע, במסגרת שאיפתו להניב תשואה חיובית בסביבה של ריבית אפסית.

הנכסים בהם נתמקד הם הנכסים הפיננסיים, ונתחיל בשוק האג"ח. מבין אגרות החוב הממשלתיות השקליות, השקעה המומלצת כיום על ידנו הינה האיגרות לטווח בינוני, ואילו בצמודי המדד הממשלתיות, אנו ממליצים להתמקד באיגרות לטווח הארוך. יש לזכור, כי הסיכון העיקרי הגלום בטווח הארוך הינו הסיכון לעליית תשואות (כתוצאה משינוי בריבית, עליית התשואות בארה"ב, מצב כלכלי מצב גיאופוליטי ועוד), אשר עשויים לגרום להפסדי הון ניכרים. אגרות החוב הקונצרניות טומנות בחובן סיכונים נוספים, כשהבולט בהם הינו סיכון האשראי של החברה, כלומר – הסיכון שהחברה לא תפרע את החוב או תיקלע להסדר חוב, כפי שראינו לא מעט בשנים האחרונות.

ומה לגבי גלובליזציה של התיק? לרשות המשקיע זמין מגוון רחב של מוצרים פיננסיים מקומיים וזרים, המאפשרים לו להיחשף לשווקים הגלובליים, לרבות מטבעות, סחורות, סקטורים ומדינות שונות. אנו ממליצים על השקעה באג"ח קונצרני בארה"ב לאור האפשרות לפיזור גיאוגרפי, סקטוריאלי ומטבעי, בשוק חוב מגוון יותר, ועל רקע סביבת הריבית שהינה גבוהה ביחס לישראל, המטבע החזק והדירוגים הבינלאומיים שהינם גבוהים מהדירוג הישראלי.

כמובן שאין לשכוח את שוק המניות. אין ספק שהריבית הנמוכה והעדר האלטרנטיבות האטרקטיביות הם גורם מרכזי בעליות החדות שנרשמו בשוקי המניות בשנים האחרונות, ובעיקר בחודשים האחרונים. רמות השיא בשווקים השונים מגבירות את הסיכון באפיק זה, וחשוב לתת לכך את הדעת.

מניות דיווידנד: השקעה במניות ערך, אשר מחלקות דיבידנד בשיעור גבוה ועל בסיס קבוע אינה בגדר אסטרטגיה חדשנית ועל פי רוב נמצאת בשימוש על ידי משקיעים שונאי סיכון, התרים אחר הכנסה קבועה לאורך זמן. עם זאת, במצבי שוק שונים, אסטרטגיית השקעה זו מתאימה גם לכלל המשקיעים על רקע הפחתת רכיב הסיכון בשילוב עם תשואה יציבה וקבועה לצד רווחי הון ממסחר. ישנן חברות רבות, בישראל ובעולם, להן מדיניות חלוקת דיבידנדים משמעותית, אשר מפצה על התנודתיות בשערי המניות בטווח הקצר והבינוני, ומעניקות עוגן יחסית יציב לרכיב המנייתי בתיקים.

מניות בכורה (Preffered Shares). זהו אפיק שאינו קיים בשוק המקומי, אלא רק בשווקים הגלובליים. מדובר במניות, המבטיחות עדיפות למשקיע בעת חלוקת דיבידנדים. השקעה במניות בכורה (PFD), מאפשרת תשואה משופרת בעבור מחיר של עליית סיכון בהשוואה להשקעה באג"ח קונצרניות. לחילופין, המשקיע נהנה מסיכון נמוך יותר ביחס למניה רגילה, הבא על חשבון התשואה. השקעה ב- PFD מתאימה בעיקר ללקוחות בעלי פרופיל סיכון בינוני-גבוה יחסית.

מניות Buyback: על פי מחקרים, מניות של חברות (שנהנות מביצועים פיננסיים טובים, מאזן חזק, תזרים מזומנים איתן ותחזית צמיחה מבטיחה), שהודיעו על אימוץ מדיניות של רכישה חוזרת, מניבות תשואות גבוהות יותר (בממוצע), בהשוואה למניות של חברות מקבילות שאינן מבצעות רכישה חוזרת של מניות. בשנים האחרונות, השקעה בחברות מסוג זה הוכיחה עצמה, עת הניבה תשואה עודפת על פני מדד ה- S&P500.

סוג הנכסים האחרון, הוא הנכסים הריאליים. אחד הגורמים שדחפו לעליות המחירים בשוק הדיור, הוא מגזר המשקיעים. אנשים עתירי ממון, אשר הסיטו חלק מתיק הנכסים שלהם לשוק הנדל"ן – אשר הגיב בהתאם בהתייקרויות דו-ספרתיות בשנים האחרונות. לא ניכנס כאן לכדאיות ההשקעה בנדל"ן, רק נזכיר כי מדובר בנכס בעל נזילות נמוכה יותר, עלויות אחזקה (טיפול בנכס, בשוכרים וכו'), וכזה שעלות הכניסה אליו גבוהה מאוד (נדרש הון עצמי, ולרוב גם מימון חיצוני). לכן, ההשקעה בנכסים אלו אינה מתאימה לכל אדם.

לסיכום: התקופה הנוכחית הינה מאתגרת ביותר למשקיעים, כאשר האפיקים הסולידיים כבר אינם מציעים תשואה אטרקטיבית למשקיע הממוצע, וזה נאלץ להגדיל את הסיכון בתיק, על מנת להשיג תשואה ראויה יותר על כספו. על כן, מומלץ כמובן להתייעץ עם יועץ השקעות מסומך ובעל רישיון, כדוגמת יועצי ההשקעות בבנקים, להן ידע וניסיון רב, וכן מערכות מתקדמות באמצעותן ניתן להתאים את תיק ההשקעות לרמת הסיכון ומטרת ההשקעה הייחודית לכל לוח ולקוח.


"מסמך זה אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם"