חודש בלבד לאחר שנכנס לתפקידו הפתיע שר הבינוי, יואב גלנט, בהצהרה נועזת: 5% מכלל הדירות שייבנו על קרקעות בבעלות המדינה - יוקצו מעתה לטובת דיור ציבורי. המשמעות של הצהרה כזו בעיקר עבור 2,500 המשפחות הממתינות כבר שנים ארוכות לקבלת דירה היא לא פחות ממהפכנית. במספרים, לפחות "על הנייר", גלנט מבטיח למעשה כ-1,500 יחידות דיור בשנה. מדובר בפי שש מכמות הדירות השנתית שחברת עמידר מצליחה להעמיד בשנה לטובת הגדלת המלאי. דרמטי לכל הדעות. גלנט מצדו לא הסתפק בכך. באותה הזדמנות הבטיח השר החדש לפעול למען זכאי הדיור הציבורי גם בשורה של צעדים נוספים: הרחבת הקריטריונים לזכאות, שיפוץ הדירות (שחלקן אינן ראויות כיום למגורי אדם), וגם אכלוס מהיר של מאות דירות המצויות במלאי - אך על פי דו"ח מבקר המדינה האחרון - עומדות כיום ריקות מאדם.
אלא שהצהרותיו של גלנט בשלב זה הן לא יותר מתקווה מעורפלת. לא יותר מכותרת תקשורתית. הנתונים מראים שהדיור הציבורי בישראל הוזנח בחצר האחורית של משרד הבינוי לאורך שנים, וכמעט בכל מובן מצבן של אלפי משפחות הזכאים החמיר והלך. למעשה, רק בשש השנים האחרונות עלה מספרן בכ-20%, בעוד הכאוס וחוסר היעילות בניצול הדירות הקיימות גברו.
דוגמאות לכאוס לא חסר: יותר מ-26 אלף דירות אינן מנוצלות נכון ונמצאות בחזקתם של זכאים שעל פי נוהלי משרד הבינוי זכאים לדירות קטנות יותר. המשמעות פשוטה: משפחות עם ילדים קטנים ממתינות שנים בתור האינסופי לקבלת דירה, בעוד דייר אחד מחזיק לעתים לבדו בדירת חמישה חדרים. אם זה לא מספיק, קחו נתון נוסף: כ-1,200 דיירי דיור ציבורי מחזיקים כיום בשתי דירות שחלקן אף אוחדו לדירה אחת.
עוד נתון שממחיש, אולי יותר מכל, את הזלזול המתמשך של הממשלה בציבור הזכאים: ב-1998 נחקק חוק הדיור הציבורי, חוק שאפשר לראשונה הקמה של קרן לדיור ציבורי שתנוהל במשרד הבינוי ותנתב את הכספים ממכירת הדירות לטובת הגדלת המלאי. החוק הזה, איפשר לראשונה לזכאי הדיור הציבורי גם לרכוש את דירותיהם בהנחות משמעותיות ולצאת ממעגל העוני והזכאות. אלא שרק בחודשים האחרונים, 17 שנים לאחר שנחקק, החלה המדינה ליישם את החוק.
איפה התוכניות והתקציבים?
ברור לחלוטין שגלנט, בקושי חודש בתפקיד, אינו אחראי באופן אישי להזנחה המתמשכת שבוצעה בחסות ממשלות ישראל ואנשי משרדו. מותר גם לומר, ותהיה בכך מידה לא מבוטלת של הגינות כלפיו, כי מגיעה לו נקודת זכות על שבחר להעלות לסדר היום הציבורי דווקא את הדגל החברתי של תחום הדיור.
אלא שבשלב זה, אלפי זכאי הדיור הציבורי עייפים מהבטחות וכותרות. בשלב זה הם דורשים, בצדק, תשובות ותוכניות סדורות: כיצד מתכוון שר הבינוי לדאוג לכך ש-5% מהדירות במכרזים יוקצו לטובתם? האם הוא מגבש הצעת חוק? האם בכוונתו להעביר החלטה במועצת מקרקעי ישראל? אם כן, הרי שמדובר בצעדים שלא רק ייקחו זמן רב, אלא יצריכו גם את תמיכת משרד האוצר, המחזיק כיום במרבית הסמכויות בתחום הדיור ואחראי על שיווק קרקעות המדינה.
ויש עוד שורה של שאלות פתוחות: למה מתכוון שר הבינוי כשהוא מבטיח "להרחיב את הקריטריונים"? האם לראשונה, כפי שדורשים כבר שנים בפורום לדיור ציבורי, ייכלל גם מבחן הכנסה? להחלטה כזו, במידה ותקודם, עשויות להיות השלכות תקציביות כבדות, הלכות שישפיעו על 140 אלף בתי אב שכיום אינם נכללים ברשימת הזכאים, ומקבלים במקום זאת סיוע בשכר דירה.
בשורה התחתונה, אם גלנט אכן מכוון לחולל מהפיכה, ראוי היה שיזנח את הכותרות ויתחיל בהצגת תוכנית עבודה ברורה. ראוי היה שייכנס את כלי התקשורת, יפרט את תוכניותיו - לא יחשוש לקצוב לוח זמנים ותקציבים ייעודיים לטובת המטרה. כשהמהפכה תתחיל, הכותרות כבר יגיעו מעצמן.